אוסטאופורוזיס בילדים

אוסטאופורוזיס בילדים עם מחלות כרוניות

מספר מחלות כרוניות וטיפול בהן עשוי לגרום לאוסטאופורוזיס בכל הגילאים, כולל בגיל הילדות.
מדובר בעיקר בדלקות כרוניות של הפרקים או המעיים (מחלת קרון או קוליטיס כיבי), מחלות עצב או שריר, הפרעות ספיגה במעיים או תזונה לקויה, מחסור בהורמון גדילה או הורמוני מין וממאירויות.
טיפול ממושך בסטרואידים, טיפול במספר סוגים של תכשירים כימותרפים ותרופות נגד פרכוסים מהדור הישן עלולים לפגוע באיכות העצם בנבנית בתקופת הגדילה וההתבגרות.
גורמים אלה פוגעים בשלד בדרכים שונות: עיכוב בניה או זירוז פירוק העצם, ירידה בפעילות הגופנית וחולשת השרירים (חוזק השריר הוא גורם חשוב מאוד לחוזק העצם), שינוי המצב ההורמונאלי או פגיעה במשק סידן, זרחן, מגנזיום או ויטמין D. ברוב המקרים חוברים מספר מנגנונים ליצירת פגיעה בעצם
השפעה שלילית על השלד של מחלות ותרופות אלה סוכנת יתר בתקופת גדילה מהירה: ב-3 שנים ראשונות לחיים ובגיל ההתבגרות.
הביטוי הקליני של אוסטיאופורוזיס הם שברים בחוליות או בגפיים ללא חבלה משמעותית.
חשוב לציין שלפני הופעת השברים ישנה תקופה שקטה ללא תלונות כאשר חוזק העצם יורד בהדרגה. גם כאשר מופיעים שברים בחוליות, הם לא מלווים בכאב משמעותי בחלק ניכר מהמקרים.
אי לכן, חשוב להקדיש תשומת לב לא רק למחלה כרונית, לעתים קשה ממנה סובל הילד, אלא גם לסיבוך אפשרי של פגיעה בשלד כתוצאה ממחלה זו או מהתרופות הנלקחות לטיפול בה, בעיקר תרופות ממשפחת הסטרואידים. הבירור נעשה ע"י מומחה במחלות עצם או אנדוקרינולוג הבקיא באוסטיאופורוזיס בילדים. יש צורך לחזור על הערכה כפעם בשנה אם המחלה עדיין פעילה.
מנגד, גילוי אוסטאופורוזיס בגיל ילדות מחייב בירור נוסף כדי לגילוי מחלה כרונית סמויה, שגרמה להופעת האוסטיאופורוזיס.
מניעה וטיפול כוללים שליטה אופטימלית במחלה כרונית, שיפור התזונה, חזרה לפעילות גופנית, תיקון מצב ההורמונלי אם אובחן כלקוי שיפור צריכת סידן ושמירה על רמת ויטמין D תקינה בדם. במקרה של שבר או סיכון גבוה לשבר ניתן לתת טיפול תרופתי יעודי.