גורמי המחלה

סיבות:

היפופרתירואידיזם עלול לקרות בעקבות הסרה של בלוטות הפרתירואיד או נזק לבלוטות. יתכן חסר מולד של רקמת פרתירואיד או תפקוד לא תקין של הפרתירואיד מלידה, יתכן גם היפופרתירואידיזם מישני למחלות שונות.

הסיבה שכיחה ביותר היא הסרה של רקמת פרתירואיד או נזק לפרתירואיד בניתוח. נזק כירורגי קורה בדרך כלל בעת טיפול למצבים אחרים, כגון ניתוחים לתיקון מצב של פעילות יתר של הפרתירואיד (היפרפרתירואידיזם). או ניתוחי בלוטת התריס.

בעת ניתוח לפעילות יתר של הפרתירואיד עלול המנתח להסיר כמות גדולה מדי של רקמת הפתירואיד ולגרום לכן לחסר בהורמון הפהתירואיד.

ניתוחים למחלות שפירות או ממאירות של בלוטת התריס עלולים לגרום להיפופרתירואידיזם אם עקב הסרה לא מכוונת של בלוטות פרתירואיד או נזק להספקת הדם שלהן. היפופרתירואידיזם לאחר ניתוח יכול להיות חולף או קבוע, על פי מידת הנזק.   מצב זה יכול להופיע  מיד לאחר הניתוח או זמן רב, חדשים ואף שנים, אחריו. לעתים נהוג לכנות בשם היפופרתירואידיזם נרכש את אותם מצבים שמופיעים בעקבות גורם חיצוני כגון ניתוח.

יתכן נזק לפרתירואיד עקב התפשטות של גידול סרטני ממקור אחר בגוף, אך זה סיבוך נדיר ביותר. גם קרינה חיצונית עלולה לפגוע לעתים רחוקות מאד בפרתירואיד.

היפופרתירואידיזם עלול לקרות לעתים עקב מחלות אוטואימוניות. (מחלות הניגרמות עקב יצירת נוגדנים התוקפים רקמות בריאות בגוף). היפופרתירואידיזם אוטואימוני מופיע בעקבות נזק לרקמת הפרתירואיד על ידי נוגדנים עצמיים.  מצב זה יכול להתקיים כמצב מבודד, או כחלק מתסמונת אוטואימוניות שבהן יש נזק לרקמות שונות.

היפופרתירואידיזם מולד כולל מצבים בהם לילוד אין רקמת פרתירואיד, או אין יכולת ליצר את הורמון הפרתירואיד באופן תקין בבלוטות הפרתירואיד הקיימות.  היפופרתירואידיזם מולד עשוי להיות זמני או קבוע.

הסיבה להיפופרתירואידיזם מולד יכולה להישאר עלומה (מצב אידיופתי). חלק מהמצבים האידיופתיים יכולים לחלוף באופן ספונטני, אך רובם קבועים ונזקקים לטיפול.

היפופרתירואידיזם מולד עלול לקרות בילוד שאימו לקתה בפעילות יתר של הפרתירואיד. מצב זה של האם (היפרפרתירואידיזם) מאופיין ברמה גבוהה של סידן בדם.  בעת ההריון עובר סידן בריכוז גבוה דרך השליה אל העובר , מגיע אל רקמת הפרתירואיד העוברי ומדכא את הפרשת הורמון הפרתירואיד. התהליך עלול לגרום לירידה ברמת הסידן בילוד, זהו מצב זמני שאינו כרוך בנזק קבוע לפרתירואיד בהמשך החיים.

היפופרתירואידיזם מולד זמני יכול להופיע גם בילודים טרם זמנם לאמהות עם סכרת.

היפופרתירואידיזם מולד יכול להופיע עקב הפרעה גנטית מבודדת. אחת הסיבות השכיחות להיפופרתירואידיזם גנטי היא מוטציה בגן האחראי ליצירת חלבון יחודי המתפקד כקולטן לסידן.  חלבון זה נקשר לסידן בנוזל החוץ תאי, ומווסת את הפרשת הורמון הפרתירואיד. מוטציות מסויימות של הגן לקולטן לסידן יכולות לגרום לדיכוי הפרשת הורמון הפרתירואיד. בדרך כלל זהו מצב קל, שמתגלה במקרה ולעתים אינו מחייב טיפול (אלא אם מתפתחים תסמינים). במרבית המקרים מוצאים גם רמה גבוהה של סידן בשתן, וזאת מכיוון שהקולטן לסידן נמצא גם בתאי הכלייה ומווסת את הפרשת הסידן לשתן.

סיבה שכיחה אחרת להיפופרתירואידיזם היא רמה נמוכה של מגנזיום בדם (היפומגנזמיה). מצב זה מכונה לעתים היפופרתירואידיזם תפקודי, והוא חולף לאחר תיקון החסר במגנזיום. מגנזיום הוא מינרל חשוב לפעילות תקינה של הפרתירואיד. ורמות נמוכות שלו בדם מלוות לעתים קרובות ברמות נמוכות של סידן. אלכוהוליזם הוא סיבה שכיחה למחסור במגנזיום. סיבות אחרות כוללות תת תזונה, תת ספיגה, סכרת, שלשול כרוני, מחלות כליה מסויימות ותרופות .

לעתים רחוקות יתכן היפופרתירואידיזם עקב רמה גבוהה מהתקין של מגנזיום (היפרמגנזמיה). מגנזיום יכול להפעיל את הקולטן לסידן בתאי הפרתירואיד בדומה לפעולת הסידן, ולדכא את הפרשת הורמון הפרתירואיד. היפרמגנזמיה יכולה לקרות עקב הצטברות מגנזיום במצב של אי ספיקת כליות, או בעקבות מתן עירויי מגנזיום (כחלק מטיפול לעיכוב לידה מוקדמת).

היפופרתירואידיזם יכול להיות חלק מתסמונות גנטיות הכוללות הפרעות במערכות שונות בגוף, הכוללות בין השאר הפרעה להתפתחות התקינה של רקמת הפרתירואיד.

יתכן היפופרתירואידיזם על רקע הצטברות מתכות בבלוטת הפרתירואיד ופגיעה בתפקודן: הצטברות נחושת במחלת וילסון, והצטברות ברזל בהמוכרומטוזיס.

מי נפגע?

היפופרתירואידיזם יכול לקרות בנשים ובגברים במידה שווה ובכל גיל.  השכיחות באוכלוסייה הכללית אינה ידועה.

מצבים דומים להיפופרתירואידיזם:

פסוידוהיפופרתירואידיזם: מצב תורשתי נדיר שבו קיימת תנגודת לפעולת הורמון  הפרתירואיד. בניגוד להיפופרתירואידיזם שבו יש רמה נמוכה של הורמון הפרתירואיד, הרי שאנשים עם פסוידוהיפופרתירואידיזם מסוגלים לייצר את ההורמון, אך אינם מסוגלים לנצל אותו. קיימים מספר מצבים של פסוידוהיפופרתירואידיזם, כולם נדירים מאד. תסמינים נילווים אפשריים: הפרעה בהתפתחות השלד והשיניים, הפרעות התנהגותיות, חסרים קוגניטיביים וקומה נמוכה. יתכנו גם קטרקט, התקפים אפילפטיים ואוסטיאופורוזיס. בחלק מהמצבים מוצאים מראה אופייני הכולל פנים עגולות ונטיה להשמנה.

הרשמו לניוזלטר