היפופאראתירואידיזם

היפופרתירואידיזם הוא מצב נדיר שבו בלוטות הפרתירואיד אינן מפרישות כמות מספקת של הורמון הפרתירואיד (PTH), או שההורמון המופרש אינו גורם לפעילות הביולוגית הרצויה.

בלוטות הפרתירואיד הן חלק מהמערכת האנדוקרינית. מערכת זו מורכבת מבלוטות שמפרישות הורמונים אל מחזור הדם. הורמונים אלה מגיעים לאזורים שונים בגוף, ושם הם מווסתים תהליכים ביוכימיים ומשפיעים על תפקוד ופעילות של רקמות שונות בגוף (מטבוליזם).

הורמונים מעורבים בוויסות תהליכים חיוניים רבים כולל קצב הלב, חום הגוף, לחץ הדם, גדילה והתמיינות של תאים, ותהליכים מטבוליים רבים.

להורמון הפרתירואיד (יחד עם ויטמין D)  יש תפקיד חשוב בוויסות רמות הידן והזרחן בדם. במצב של חסר בהורמון הפרתירואיד רמת הסידן בדם עלולה לרדת (היפוקלצמיה) ורמת הזרחן תעלה (היפרפוספאטמיה).

היפוקלצמיה עלולה לגרום למיגוון תסמינים כולל חולשה, התכווצויות שרירים, עצבנות, כאבי ראש, עויתות בלתי רצוניות של שרירים בידיים, רגליים, זרועות ו/או פנים  (טטניה, tetany ). יתכנו גם נימול סביב הפה, באצבעות ובבהונות.

הסיבה הנפוצה ביותר להיפופרתירואידיזם היא נזק לרקמת הפרתירואיד בעת ניתוחים בצוואר. היפופרתירואידיזם עלול לקרות גם עקב תהליך אוטואימוני (יצירת נוגדנים המפריעים להפרשה או לפעילות של ההורמון) או מסיבה לא ידוע (מצב אידיופתי).

היפופרתירואידיזם יכול להגרם במקרים נדירים עקב הפרעוה גנטיות. יתכן מצב של היפופרתירואידיזים משפחתי, שיכול להיות מלווה גם בהפרעות נוספות.

 

 

הרשמו לניוזלטר