ניתוחיים אורתופדיים לשברים אוסטאופורוטיים

(נכתב ע"י פרופ' משה סלעי מנהל החטיבה האורתופדית איכילוב וחבר הנהלת עמותת עיל"א)

הטיפול הרפואי באוסטיאופורוזיס נחלק לטיפול לא ניתוחי: פעילות גופנית, תזונה ותרופות,שנועדו למניעת שברים. , וטיפולים ניתוחיים. טיפולים אלה נועדו לחולים עם  אוסטיאופורוזיס קשה, כלומר מצב שבו התרחש שבר לאחר חבלה מינימלית, כגון נפילה מגובה עמידה או ללא חבלה כלל.  הטיפול הכירורגי נועד להחזיר לתפקוד, מהר ככל האפשר, אדם שחווה שבר אוסטיאופורוטי, אך אינו מרפא את מחלת האוסטיאופורוזיס. לאחר שבר אוסטיאופורוטי גדל פי 3 עד פי 7 הסיכון להופעת שברים נוספים. לכן חשוב מאוד לא להסתפק בטיפול אורטופדי בלבד, אלא לפנות להמשך טיפול למניעת שברים נוספים. בד"כ מדובר בטיפול תרופתי.

להלן, נסקור בקצרה את הטיפולים הניתוחיים השכיחים למספר שברים  נפוצים על רקע אוסטיאופורוזיס:

שברים בחולית עמוד השדרה הנם שברים שכיחים יחסית הם עלולים להיגרם כתוצאת מנפילה מגובה עמידה ,  אך לעיתים קרובות הם מתרחשים ללא חבלה ברורה. לעיתים קרובות די בהרמת משא כבד: מזוודה, נכד, סל קניות כבד, כדי לגרום ל"שבר דחיסה" בחוליה . התוצאה, כאב עז מאוד. בצילום ניתן לראות "פחיסה"=דחיסה של גוף החוליה ההופכת ממבנה בצורת מלבן לטרפז.  כדי להקל על הכאב היתן להיעזר בתרופות לשיכוך כאב. הכאב יוקל בהדרגה תוך 3 חודשים., כאשר הכאב קשה, ואינו מגיב לטיפול תרופתי, ניתן לשקול טיפול כירורגי.  הטיפול הנפוץ הוא על ידי הזרקה של צמנט="מלט" . הצמנט מוזרק בהרדמה מקומית או כללית קצרה, במצב נוזלי למחצה, לתוך גוף החוליה מלעורית,(ללא פתיחה/ חתך), ומתקשה בתוכה, וע"י כך מייצב את החוליה ומסייע בשיכוך הכאב. הפעולה נקראת ורטברופלסטיקה =VERTEBROPLASTY או קיפופלסטיקה=KYPHOPLASTY (תלוי בטכניקת ההזרקה.) הטיפול, עלול להיות כרוך בסיבוכים, אם כי הם נדירים. אחת הבעיות לטווח ארוך- הופעת שברים מתחת לחוליה שמולאה בצמנט בחולים עם אוסטיאופורוזיס קשה. החוליה הכבדה יוצרת עומס על החוליות שמתחת והן עלולות לקרוס כתוצאה מכך. לכן, כדאי לקבל החלטה לגבי ניתוח זה, יחד עם מומחים לטיפול באוסטיאופורוזיס. חשוב מאוד לקבל טיפול תרופתי באוסטיאופורוזיס לאחר פעולה זו.

שברי שורש כף היד- אלו שברים כתוצאת מנפילה על יד פשוטה לפנים , הגורמים לעיוות שורש כף היד ולהפרעה בתפקודה. במקרים בהם יש תזוזה ניכרת, וסכנה לאיחוי בעמדה לא תקינה מתבצע טיפול ניתוחי, שמטרתו לשחזר את מבנה שורש כף היד , ולאפשר הפעלה מוקדמת ומהירה לצורך החזרת התפקוד. (במקום קיבוע ממושך בגבס). זה מתבצע כיום ע"י הכנסת לוחית מתכת =פלטה, עם ברגים המקבעים את חלקי העצם השבורים באורח יציב, המאפשר הפעלה מוקדמת. והחזרת התפקוד.

שברי ראש עצם הזרוע- הרוב המוחלט של שברים אלה מטופלים ללא ניתוח , על ידי מתלה , והפעלה מוקדמת. במקרים בהם השבר עם ריסוק משמעותי, ו/או תזוזה ניכרת, צריך בדרך כלל לבצע בדיקת CT. על פיה אפשר לקבוע האם ניתן לאחות את השבר ע"י פלטה וברגים, או , אם השבר מרוסק מדי, ואיכות העצם ירודה, מבצעים ניתוח להחלפת מפרק הכתף במשתל מלאכותי. בשני המצבים המטרה לאפשר הקטנת הכאב ושיפור תפקוד הכתף.

שברי צוואר הירך – נחלקים לשני סוגים. האחד, הוא שברים מתחת לראש עצם הירך =תת ראשיים= SUBCAPITAL , והשני הם שברי הירך המקורבת =TROCHANTERIC FRACTURES .בכל מקרה, המטרה להחזיר במהירות האפשרית את יכולת ההליכה ולמנוע סיבוכי ריתוק למיטה: פצעי לחץ, זיהומים וכד'.

בשברים תת ראשיים, עקב הפגיעה באספקת הדם לראש הירך, קיים חשש גדול כי השבר לא יתאחה ולכן ברוב המקרים בניתוח, מחליפים את ראש הירך השבור במשתל מלאכותי. כאשר אם המטופל במצב תפקודי גבוה: עצמאי לחלוטין ופעיל גופנית, מבצעים החלפה שלמה של המפרק, ואם המצב התפקודי נמוך, מבצעים רק החלפה חלקית =רק של ראש הירך השבור.

בשברים של איזור הטוכנטר, מבצעים בניתוח קיבוע השבר ע"י פלטה וברגים, או על ידי מסמר תוך שלדי , (תלוי בסוג השבר)המאפשרים כאמור הליכה ודריכה מוקדמים.

אלו כאמור השברים השכיחים והאופייניים לשברים אוסטאופורוטיים בהם אנו מטפלים. כאשר "כלל האצבע" בטיפול הוא: גיל גבוה ומחלות נילוות, אינם התווית נגד לניתוח. מהפוך הוא. גם החולה המבוגר, זכאי וראוי לטיפול מיטבי על מנת לשמור ולשחזר את התפקוד, גם אם אינו מיטבי טרום השבר. אמצעי ההרדמה והניטור המודרניים מאפשרים לבצע זאת בדרגת בטיחות גבוהה, העולה על דרגת הסיבוכים והפגימות התפקודיות, כולל סיכון החיים, אם משאירים שברים אלה ללא טיפול מיטבי.

בקיצור, הישמרו לעצמותיכם!!!. ואל תשכחו את הטיפול למניעת שברים נוספים, לאחר אירוע שבר ראשון!!!

הרשמו לניוזלטר