טיפולי שיניים בחולים עם אוסטיאופורוזיס המטופלים בתרופות נוגדות ספיגה

 

ד"ר פנינה רוטמן-פיקלני, שרות מחלות עצם, המחלקה לאנדוקרינולוגיה וד"ר רונית קגן, המחלקת לכירורגית פה ולסת, בית חולים מאיר


תופעת נמק עצם הלסת בנוטלי תרופות נוגדות ספיגה בעצם, דווחה לראשונה לפני עשור וחצי.  הסיבוך מופיע בשתי קבוצות אוכלוסייה: חולים עם אוסטאופורוזיס וחולים אונקולוגיים. אצל האחרונים מינון ותדירות מתן התרופות נוגדות ספיגת העצם גבוה יותר ומכאן גם השכיחות וחומרת הסיבוך גדולים יותר. במאמר הנוכחי נעסוק בחולים עם אוסטאופורוזיס בלבד.

התופעה נדירה: השכיחות המדווחת בנוטלי תרופות לאוסטאופורוזיס היא 0.001% אך נראה כי קיים תת-דיווח וקושי בהגעה לערכי שכיחות מדויקים.

ההד התקשורתי לתופעה כמו גם השכיחות הרבה של טיפולי שיניים פולשניים בגיל השלישי גורמים לחשש ואפילו חרדה במטופלים עם אוסטאופורוזיס הנוטלים טיפולים נוגדי ספיגת עצם.

במרכז הרפואי ע"ש מאיר צמח שיתוף פעולה בין מרפאת פה ולסת ומרפאה אנדוקרינולוגית במטרה לשפר את רמת המודעות של חולים עם אוסטאופורוזיס לתופעה זו תוך כדי שמירה על הטיפול באוסטיאופורוזיס מחד, והיגיינת פה נאותה מאידך.

בכתבה זו נענה על מספר שאלות נפוצות אותן אנחנו שומעים מידי יום ביומו במרפאותינו.

 

שאלות נפוצות:

שאלה: מהי תופעת נמק עצם הלסת?

זוהי עצם לסת חשופה שלא התרפאה לאחר 6-8 שבועות מהפרוצדורה הכירורגית.

שאלה: מה הקשר בין תרופות לאוסטיאופורוזיס ונמק עצם הלסת?

נתחיל מכך שכל ריפוי מערב יצירת רקמה חדשה ובכלל זה ריפוי עצם. חלק מהתרופות לאוסטאופורוזיס מפחיתות שחלוף עצם  ולכן, עלולות לפגוע בריפוי של עצם לסת שניזוקה לאחר פעולה פולשנית או באופן ספונטני.

שאלה: האם כל התרופות לאוסטאופורוזיס מעלות סיכון לנמק עצם הלסת?

לא. התרופות שמעלות סיכון זה הן תרופות המפחיתות ספיגת עצם דוגמת פוסלן ונגזרותיו, אקטונל ונגזרותיו, אקלסטה הניתנת בערוי ופרוליה הניתנת בזריקה תת-עורית. התרופות אביסטה ופורטיאו שמתאפיינות במנגנון פעולה שונה אינן מעלות סיכון לסיבוך זה.

שאלה: האם כל טיפולי השיניים מעלים סיכון לנמק עצם הלסת?

לא. טיפולים שאינם כרוכים בנזק לעצם הלסת אינם כרוכים בסבוך של נמק עצם הלסת. אין חשש בטיפולים של שיננית, סתימות רגילות או טיפולי שורש.

שאלה: האם יש קשר בין נמק עצם הלסת ומשך הטיפול באוסטאופורוזיס?

כן. ככל שמשך הטיפול בתרופות נוגדות ספיגה ארוך יותר הסיכון גדול יותר. מקובל לומר שטיפול של למעלה משלוש שנים מעלה הסיכון לסיבוך זה. נסייג ונאמר שהקשר בין משך הטיפול ונמק עצם הלסת נצפה בתרופות מסוג ביספוספונאטים ולא בתרופות מקבוצות אחרות.  

שאלה: האם אפשר להקטין הסיכון לנמק עצם הלסת?

כן. ביקור סדיר אצל שיננית בכל חצי שנה ומעקב חד שנתי אצל רופא השיניים, יגרמו לזיהוי מוקדי זיהום בפה בשלב מוקדם. טיפול מוקדם במוקדי זיהום דנטליים ימנע צורך בטיפולים כירורגיים, המעלים את הסיכון לנמק בלסתות.

שאלה: במידה ונזקקים לעקירה תוך כדי טיפול בתרופות לאוסטיאופורוזיס מה צריך לעשות?

התשובה לשאלה זו מורכבת ותלויה בסיכון האינדיבידואלי של כל פרט לשברים אוסטאופורוטיים לעומת הנחיצות והדחיפות בביצוע העקירה. ככלל, אם מדובר בטיפול שיניים דחוף – יש לבצעו למרות הסיכון המוגבר לנמק עצם הלסת. אם הטיפול אינו דחוף וניתן לדחותו – יש לשקול הפסקה זמנית של הטיפולים לאוסטאופורוזיס ביחד עם הרופא המטפל (אנדוקרינולוג או רופא משפחה).

שאלה: אולי כדאי להימנע מטיפול באוסטאופורוזיס כדי לא להיקלע לטיפול שיניים פולשני תוך כדי הטיפול באוסטאופורוזיס?

לא ולא. מטרת הטיפול התרופתי באוסטאופורוזיס היא להפחית סיכון לשברים ובהתוויה זו הוא נרשם בעולם ובישראל. השברים קורים לאחר נפילות, אך יתכנו שברים גם ללא נפילה כלל, לדוגמה שברי עמוד שדרה ושברי צלעות. מחקרים מראים כי מטופלים שמתמידים בטיפול זוכים למלוא האפקט שלו, ולעומתן חולים שמדלגים על לקיחת התרופה ונוטלים פחות מ50% מהפעמים אינם זוכים לאפקט מיטיב זה.

שאלה: אולי כדאי להימנע מטיפולי שיניים ולהתמיד בטיפול באוסטאופורוזיס?

גם כאן התשובה היא לא, למעט במקרים יוצאי דופן. במידה ונימנע מטיפולי שיניים נדרשים מצב הפה עלול להחמיר וזה יהיה בעוכרינו בסופו של דבר. החכמה היא לתמרן בין סוגי הטיפולים השונים ולהחליט על תזמון וסדרי עדיפויות ביחד עם הרופאים בהסתמך על הנתונים הספציפיים של כל מקרה ומקרה.