מודעות נמוכה, סיכון ממשי

מאת ד"ר ליאנה טריפטו שקולניק,

מכון אנדוקריני, מרכז רפואי שיבא, תל השומר

 

מה גורם לנו לשים לב למחלות ולטפל בהן?

לרוב אנו מייחסים חשיבות למחלה שגורמת כאב כגון דלקת מפרקים, או הפרעה שניתנת למדידה בקלות, כמו חום גבוה, רמת סוכר לא תקינה או לחץ דם מוגבר. כל אחד יודע שסוכר גבוה זו סוכרת וחום גבוה מבשר על זיהום בדרך כלל.

אוסטיאופורוזיס? הרבה פחות מובן, הרבה פחות אינטואיטיבי. לרוב לא כואבת והבדיקה לאבחון (בדיקת צפיפות עצם) לא נמצאת בכל מרפאה בדומה למד סוכר או מד לחץ דם.

מכל הסיבות האלו אני מוצאת שמחלה זו, על אף היותה בעלת יכולת להרעה איכות חיים ואף לקצר חיים, נמצאת בתחתית "סולם המודעות" של חלק גדול מהציבור.

אשתף אתכם בכמה חוויות שלי כרופאה שמטפלת בחולים עם אוסטיאופורוזיס.

 

"הוא שבר כי הוא נפל, הירך לא נשברה לבד"

פעמים רבות כל כך אני שומעת את המשפט הזה. לרוב הוא נאמר כחלק משיחה עם מטופל או מטופלת חדשה, לשאלתי על סיפור משפחתי של אוסטיאופורוזיס או שברים. לרוב התשובה הראשונה היא: "לא, לא היו שברים". לפעמים לאחר מחשבה, נזכרים המטופלים: "כן, אבא שבר ירך אבל זה בגלל שהוא נפל". אכן, ברוב המקרים העצמות לא נשברות לבד אלא כתוצאה מנפילה. אבל, וזה אבל מאוד גדול – לא כל נפילה חייבת להסתיים בשבר. אם הנפילה היתה מגובה עמידה (ולא נפילה מסולם או כיסא גבוה) וכתוצאה מהנפילה נשברה עצם גדולה (ירך, שוק, זרוע, אמה או חוליה) באדם מעל גיל 60 צריכה להידלק נורה אדומה. העצם לא עמדה באתגר הנפילה. כלומר העצם חלשה יחסית לאתגר שעמד בפניה. כלומר, בעת נפילה אחרת, עלולה להישבר עוד עצם. לכן – עד שהוכח אחרת – מדובר באוסטיאופורוזיס. כמובן שאנחנו בוחנים כל מקרה לגופו, לרוב גם שואלים על מנגנון הנפילה (תוך כדי הליכה מהירה וכדומה) אבל על מנת שנוכל לבחון, צריך לגשת ולהיבדק.

אם כך, מסקנה ראשונה: אדם מעל גיל 60 ששבר עצם כתוצאה מנפילה מגובה עמידה – חייב להתעקש ולשאול את רופאיו האם מדובר באוסטיאופורוזיס, לעבור בירור ולקבל טיפול.

 

"מה כבר אפשר לעשות בגילה"

משפט נוסף שנאמר לעיתים לא מבוטלות. קורה שמגיעה אלי מטופלת צעירה שעשתה בדיקת צפיפות עצם כחלק ממבדקים רפואיים במקום העבודה וזו לא תקינה. בשיחה אנו מגלות שאמה, מעל גיל 75 כבר שברה ירך אך לא מקבלת שום טיפול כי אמרו לה "שבגילה כבר אי אפשר לעשות כלום". טעות גדולה ומצערת, שכן דווקא בגילה של האם, לאחר שבר בצוואר ירך, התרופות לאוסטיאופורוזיס הוכחו במחקרים רבי משתתפים כיעילות מאוד ויכולות להקטין את הסיכון לשבר נוסף בכמחצית.

מסקנה שניה: גיל מבוגר הוא הסיבה לטפל לאחר אירוע שבר בתרופות מונעות שברים נוספים ולא להפך.

 

"צפיפות העצם שלי בסדר גמור, אני אוכל הרבה גבינות"

אולי. ואולי לא. אכן קיים קשר בין צריכת סידן טובה למניעת אוסטאופווזיס, אך אין באמת אפשרות של 100 אחוז לנבא את תשובת צפיפות העצם. יש לבצע את הבדיקה כבדיקת סקירה בגיל המתאים. מהו הגיל המתאים? לאחר גיל 60 לנשים ולאחר גיל 70 לגברים, בהעדר גורמי סיכון (כגון סיפור משפחתי של שברים, חדלון ווסת בגיל צעיר, טיפול בסטרואידים ועוד).

מסקנה שלישית: אם אתם הקוראים נשים מעל גיל 60 או גברים מעל גיל 70 ולא עברתם אף פעם בדיקת צפיפות עצם – גשו לרופא המטפל ובקשו הפניה, הבדיקה בסל הבריאות ומבוצעת במכונים רבים ברחבי הארץ.  

 

"אני כבר לא צריכה סידן וויטמין די, אני מקבלת אותם בזריקה"

הטיפול באוסטיאופורוזיס כולל צריכה נאותה של סידן (ממזון או מתוספים), שמירה על רמה תקינה של ויטמין די (לרוב האנשים דרגות חסר כאלה או אחרות ויש ליטול תוספים) ותרופות בכדורים או זריקות. טעות רווחת היא לחשוב שקבלת התרופות מייתרת את הטיפול בתוסף סידן או ויטמין די. ההפך הוא הנכון. אף זריקה לאוסטיאופורוזיס לא מכילה סידן או ויטמין די כך שיש להמשיך ליטול אותם במינונים מומלצים ע"י הרופא המטפל.

מסקנה רביעית: סידן וויטמין די הם אבני הבנין של העצם. אף תרופה מחזקת לא תשפיע טוב בהעדר אבני הבנין.

 

 

מהם המסרים שלי?

אם שברתם עצם כתוצאה מנפילה מגובה עמידה מעל גיל 60 – גשו להיבדק!

אם אתם נשים מעל גיל 60 או גברים מעל גיל 70 ולא עשיתם בדיקת צפיפות עצם – גשו להיבדק!

אם אתם אחרי שבר בצוואר הירך ולא קיבלתם טיפול – עוד לא מאוחר. גשו להיבדק!

ידע זה כוח!

רפואה שלמה