בגיליון שיצא במאי 2021 התפרסמו מספר מחקרים חשובים שדנו בהיבטים שונים של השברים האוסטיאופורוטיים :
1. חלון הזמן של שבר מאיים:
הסיכון לשבר אוסטיאופורוטי הוא מקסימלי בשנתיים לאחר שבר קודם. במחקר שנערך על 3560 נשים בגיל 60-85 שהיו כ-6 שנים במעקב, תועד הסיכון לשבר תוך שנתיים מהשבר הקודם ונבדקו גורמי סיכון בלתי תלויים לשבר החוזר. מבין כלל הנשים, 276 סבלו משבר ראשון במהלך 3 השנים הראשונות למעקב, ונתוניהן הושוו לאלו של 735 נשים ללא שבר באותו פרק זמן. הגיל הממוצע בעת השבר הראשון היה 75.6. שבר נוסף בשנה הראשונה למעקב ארע בקרב 10.9% מהנשים עם שבר קודם לעומת 3.5% בנשים ללא שבר – סיכון יחסי של פי 3.3. בשנה השנייה ארע שבר אצל 19.9% מהנשים עם שבר קודם, פי 3.7 מאשר בקבוצה ללא שבר.
גורמי סיכון מובהקים סטטיסטית לשבר נוסף היו גיל מעל 80, אבחנה ידועה של אוסטיאופורוזיס, שבר קודם בשלד המרכזי (עמוד שדרה, ירך, זרוע ואגן), ותחלואה נילווית (כגון מחלת ראות חסימתית כרונית, מחלת כבד כרונית, מחלת מעי דלקתית, תת-תזונה, הנורקסיה, סוכרת 1 ו-2, פעילות יתר של בלוטת התריס ובלוטת הפרתירואיד). כל אחד מגורמי הסיכון הללו הגביר את הסיכון לשבר נוסף פי 1.9-2.2. הסיכון לשבר נוסף תוך שנה לאשה בת 80, אוסטיאופורוטית, עם תחלואה נילווית ושבר בשלד המרכזי גבוה ביותר,
פי 10 לעומת אשה ללא גורמי סיכון אלה. מחקר חשוב זה יכול להועיל באיתור שבר מאיים ולהכוונת טיפול מתאים בתרופות יעילות להפחתה מהירה של הסיכון לשבר.
2. הסיכון לשברים במצב של פעילות יתר של בלוטות הפרתירואיד:
בלוטות הפרתירואיד השוכנות בצוואר לצידי בלוטת התריס מפקחות על משק הסידן בגוף. מצב של פעילות יתר הנובע מגידול שפיר בפרתירואיד שכיח למדי, ועלול לגרום לעלייה ברמת הסידן בדם ולאיבוד סידן מהשלד. סיכון מוגבר לשברים דווח במחקרים עם מספר קטן יחסית של משתתפים. בסקירה מקפת של 804 מאמרים שדנו בקשר בין פעילות יתר של הפרתירואיד ושברים נמצאו 12 מחקרים שהשוו את הסיכון לשברים בחולים (נכללו 5223 חולים מבוגרים) לעומת אוכלוסייה בריאה (13,154 אנשים, מותאמים בגיל ובמין לאוכלוסיית החולים) ונערכה מטה-אנליזה של הנתונים ממחקרים אלה. נמצא סיכון מוגבר ומובהק לשברים באמה ובחוליות עמוד השדרה: סיכון פי 2.36 לשברים של האמה (סמוך לשורש כף היד), וסיכון פי 3 לשברים בחוליות. הסיכון לשבר ירך היה פי 1.27 ולא הגיע למובהקות סטטיסטית. הסיכון לשברים היה מוגבר משמעותית בגילים שונים וגם באנשים עם פעילות יתר קלה של הפרתירואיד. ממצאים אלה מחזקים את הצורך לאבחן פעילות יתר של הפרתירואיד ולטפל במצב זה באופן הולם.
3. גורמי סיכון לשברים בחוליות:
גופי החוליות הם מקום מועד לשברים. ניתן לזהות שברים בחוליות בכ-5% מהאנשים בגיל 50-54, והשכיחות עולה לכ-50% בגיל 80-84. באחוז ניכר משברים אלה אין תסמינים קליניים כגון כאב, אך הם מהווים בכל מקרה גורם סיכון לשברים נוספים הן בחוליות והן בירך. חלק ניכר משברי החוליות קורה על רקע גורמי סיכון שאינם ניתנים להשפעה (כגון גיל ומחלות רקע) או בנוכחות צפיפות עצם לא נמוכה במיוחד. מטרת המחקר הייתה לנסות לזהות גורמי סיכון הקשורים לנפילות, שניתן לשנות אותם ובכך להקטין סיכון לשברים. נבדקו 258 גברים ונשים שסבלו משבר בחוליה עקב נפילה, ולכל משתתף הותאמו 5 משתפים דומים במין ובגיל, שנבדקו באותו חדר מיון עקב נפילה שלא גרמה לשבר.
נמצא שלגברים עם שבר בחוליה הייתה סבירות גבוהה יותר להשכלה נמוכה, אסתמה ודיכאון. נסיבות הנפילה בגברים עם שבר היו קשורות לרחצה, מעידה, ירידה מדרגה, חולשת רגליים פתאומית ונפילה אחורה. לנשים שסבלו משבר בחוליה הייתה סבירות גבוהה יותר לשבר קודם ולאוסטיאופורוזיס. נסיבות הנפילה בנשים עם שבר היו קשורות לקימה ממיטה או כיסא, ירידת מדרגה ונפילה אחורה או לצדדים. חשוב לציין כי מבחינה מכנית נדרש מאמץ גדול יותר למניעה של נפילה אחורה. אימון שמטרתו חיזוק שרירים ושיפור שווי המשקל עשוי לשפר את מנגנוני ההגנה המופעלים בעת נפילה ולהקטין את הסיכון לשברים בחוליות.
4. הסיכון לשבר לאחר הפסקת טיפול עם אלנדרונאט:
אלנדרונאט היא תרופה ממשפחת הביספוספונאטים. התרופה נצמדת למינרל העצם, מקטינה את קצב פרוק העצם ואת הסיכון לשברים, ונותרת בעצם לאורך זמן. במחקר קליני שהתפרסם כבר ב-2006 נמצא שהפסקת טיפול באלנדרונאט אחרי 5 שנות טיפול הייתה כרוכה בסיכון מוגבר לשברים בנשים עם צפיפות עצם נמוכה או שבר קודם, במעקב של 5 שנים, וזאת לעומת המשך הטיפול. עקב תופעות לוואי נדירות הקשורות בטיפול ממושך מומלץ לשקול הפסקת טיפול אחרי כ- 5 שנים, בהנחה שהתרופה הנותרת בשלד תמשיך לספק הגנה לפרק זמן ארוך במקרים שאינם בסיכון גבוה במיוחד לשברים. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הסיכון לשברים לאחר הפסקת הטיפול, לפי נתונים על האוכלוסייה הכללית בדנמרק. נערכה השוואה בין 1865 גברים ונשים שהפסיקו טיפול אחרי 5 שנים לעומת 29,615 כאלה שהמשיכו בטיפול. במעקב ממוצע של שנתיים לא היה הבדל בהארעות שברים. חשוב לציין שאין במחקר זה מידע על מעקב ארוך יותר לאחר הפסקת הטיפול. כמו כן מכיוון שמדובר בתצפית על אוכלוסייה ולא במחקר קליני אין ביטחון שהאנשים שהפסיקו טיפול היו דומים בדרגת הסיכון הבסיסית שלהם לאלה שהמשיכו את הטיפול.
5. יעילות זולדרונאט במתן אחרי שבר צוואר ירך:
ידוע ממחקר HORIZONE שמתן זולדרונאט (אקלסטה) בערוי לאחר שבר בצוואר הירך מקטין סיכון לשברים קליניים נוספים בחוליות ב-46%, לשברים מחוץ לעמוד השדרה ב- 27% ובסך הכל מפחית סיכון לשברים קליניים חדשים מסוגים שונים בכ-35%. שאלת המחקר הייתה האם יעילות זו תלויה בצפיפות העצם הבסיסית. נבדקו הנתונים של 1867 משתתפים במחקר המקורי שהיה עבורם מידע על צפיפות העצם הבסיסית לפני השבר. צפיפות עצם בטווח האוסטיאופורוטי ,( T-score נמוך מ-2.5- ) הייתה רק ב- 44%, והסתבר שהטיפול היה יעיל במידה דומה בכל טווח צפיפויות העצם. הממצאים תומכים בצורך למתן טיפול מתאים אחרי שבר צוואר הירך, גם באנשים עם צפיפות עצם לא נמוכה.