בגיליון התפרסמו מספר מחקרים חשובים שדנו בהיבטים שונים של אוסטיאופורוזיס ושברים:
1. האם יש קשר בין רמות ויטמין D בדם ושברים בילדים?
שברים בגיל הילדות הם ארוע שכיח למדי. יתכן כי שברים אלה נובעים ממבנה שברירי יותר של העצם, ויכולים על כן לנבא שברים בגיל המבוגר. לויטמין D יש תפקיד חשוב בהשקעת המינרלים בשלד בכל גיל, אך מקומו במניעת שברים בילדים אינו ברור. מחברי המחקר ערכו סקירה שיטתית של המחקרים שהתייחסו לשאלה זו וערכו מטה-אנליזה ל- 23 מחקרים, שכללו 2869 מקרים עם שברים (שלא כתוצאה מתאונות קשות) ו- 4900 מקרי ביקורת ללא שבר, כולם בני פחות מ-18 שנה. בקרב הילדים והמתבגרים שסבלו משברים נמצאה רמה נמוכה יותר של ויטמין D בדם. הסיכון לשבר בקרב ילדים עם רמת ויטמין D נמוכה מ-50 נמול/ל (20 נג/מל) היה גבוה במידה מובהקת (ב-29%) לעומת ילדים עם ערכי ויטמין D גבוהים יותר.
2. האם למניעת איבוד עצם סמוך לגיל המעבר תהיה השפעה על הסיכון לשברים בגיל זיקנה?
בדיקות סקר למדידת צפיפות העצם מומלצות החל מגיל 60-65, כלומר כ-10-15 שנים לאחר הגיל הממוצע של הפסקת המחזור. ידוע כי בשנים הראשונות לאחר הפסקת המחזור מתרחש איבוד עצם בקצב מהיר אך לא ידוע אם מניעת איבוד העצם בשלב זה של החיים מועיל למניעת שברים בגילים מבוגרים יותר. במחקר זה נבדקה התועלת האפשרית של מתן ערויי זולדרונאט (שם מסחרי אקלסטה) בסמוך למנפאוזה. נתונים על הסיכון לשברים התקבלו מבסיס נתונים גדול בקנדה, הכולל את נתוני צפיפות העצם והסיכון לשברים בנשים בנות 50-80 שלא קיבלו טיפול תרופתי למניעת שברים. החוקרים בחנו מודל תיאורטי של מתן 3 ערויי זולדרונאט (בגיל 50, 55 ו-60) . הנחת המחקר הייתה שהטיפול צפוי לשמר את מסת העצם עד גיל 65, ואח"כ יתחדש התהליך של איבוד העצם בקצב דומה לזה שקורה בתחילת גיל המעבר.
הסיכון המחושב להגיע בגיל 80 לצפיפות עצם בטווח האוסטיאופורוטי בצוואר הירך צפוי להגיע ל- 28.1% בקרב נשים שלא טופלו, לעומת 12% בנשים שקיבלו את 3 הערויים. הסיכון המחושב לשברים אוסטיאופורוטיים בנשים בנות 80 שלא קיבלו טיפול מגיע ל-17.9%, לעומת סיכון של 14.9% בנשים שטופלו.
החוקרים מסיקים שמתן לא תכוף של ערויי זולדרונאט החל מהמנופאוזה עשוי להפחית את שעור הנשים המפתחות אוסטיאופורוזיס אחרי גיל 65 ולהקטין את הסיכון לשברים לאורך זמן.
3. סיכון מוגבר לשברים בחוליות בחולים עם דלקת מפרקים שגרונתית.
דלקת מפרקים שיגרונתית, Rheumatoid arthritis , היא גורם סיכון ידוע לשברים בחוליות ובירך, בין אם עקב התהליך הדלקתי או עקב הטיפול בתרופות ממשפחת הסטרואידים. בשנים האחרונות חלה התקדמות גדולה בטיפול בדלקת מפרקים, עם הכניסה לשימוש של טיפולים ביולוגיים. במחקר זה נבדקה שכיחות שברים בחוליות בקרב 323 נשים לאחר הפסקת המחזור, המטופלות במרפאות ראומטולוגיות בספרד. כל הנשים עברו צילומי עמוד שדרה לצורך זהוי שברים בחוליות ודרוג מידת העיוות שנגרמה לעמוד השדרה כתוצאה משברים. מאפייני הנשים וגורמי הסיכון שלהם הושוו לקבוצת ביקורת של 660 נשים ללא דלקת מפרקים
לכרבע מהנשים עם דלקת מפרקים (24.1%) נמצא לפחות שבר אחד בחוליה לעומת 16% בקבוצת הביקורת. כמו כן לנשים עם דלקת מפרקים היה סכוי גבוה יותר במידה מובהקת לנוכחות של שברים מרובים בחוליות לעומת קבוצת הביקורת.
גורמי סיכון לשברים שזוהו בקבוצת החולות היו גיל, טיפול עם סטרואידים ונפילות. לנשים עם שברי חוליות היו מדדי תחלואה גבוהים יותר והפרעה קשה יותר לתפקוד היומי לעומת אלו ללא שברים. נראה שהסיכון לשברים בחוליות נותר גבוה למרות ההתקדמות הגדולה שחלה בטיפול לדלקת המפרקים.
4. האם טיפול עם ביספוספונאטים מקטין סיכון לשברים בחיים האמיתיים?
יעילות הטיפול עם תרופות ממשפחת הביספוספונאטים הוכחה במחקרים קליניים מבוקרים. מחקר שנערך על מספר גדול של גברים ונשים בנורבגיה בא להעריך את התועלת מהטיפול למניעת שברי ירך ושברים באמה (שורש כף היד) בחיים האמיתיים, שלא במסגרת מחקר קליני. נבדקו 14,990 נשים ו-13,239 גברים בני 50-85 שהיו במעקב מ-2005 עד 2012 , 9.4% מהנשים ורק 1.5% מהגברים טופלו עם ביספוספונאט. במהלך מעקב ממוצע של 5.2 שנים סבלו 265 נשים ו-133 גברים משבר בירך, 662 נשים ו- 127גברים סבלו משבר באמה. הסיכון לשברים בקרב הנשים שטופלו עם ביספוספונאט היה נמוך ב- 33% (לאחר תיקון לגורמי סיכון שונים לשברים) והסיכון לשברים בנשים שטופלו עם סטרואידים היה נמוך ב-65% באלו שטופלו עם ביספוספונאט. הסיכון לשברים בקרב גברים לא הושפע מהטיפול. מסקנת המחקר היא שטיפול עם ביספוספונאט בנשים לאחר המנופאוזה קשור בסיכון מופחת לשברים בירך ובאמה, ומידת הפחתת הסיכון דומה לזו שתועדה במחקרים קליניים.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.