תרופה חדשנית לאוסטיאופורוזיס
עיכוב בטיפול בשברים אוסטיאופורוטיים, מתאם משמעותי בין איבוד גובה
לבין הסיכון לשברים והקשר בין אפילפסיה לשברים בחוליות
כל אלה בסקירת מאמרים מגיליון 10.2021 של הירחון Osteoporosis International
1. תוצאות טיפול ברומוסוזומאב : דיווח מיפן.
רומוסוזומאב היא תרופה חדשה יחסית לאוסטיאופורוזיס הפועלת במנגנון כפול: עדוד בניית עצם חדשה ודכוי פרוק העצם. התרופה ניתנת בזריקה חודשית במשך שנה. חוקרים מיפן דיווחו על נסיונם בטיפול ב-262 חולי אוסטיאופורוזיס, מרביתם נשים, בגיל ממוצע 77 שנים. מהם 115 היו ללא טיפול קודם בתרופות אחרות.
בעקבות הטיפול נצפתה עלייה ממוצעת של 10.2% בצפיפות החוליות המתניות ו- 2% בצפיפות הירך. עליות גבוהות מהממוצע הושגו בנשים שלא טופלו מקודם בתרופות נוגדות פרוק עצם כגון ביספוספונאטים או דנוסומאב. כמו כן היו תוצאות מרשימות יותר במטופלים עם צפיפות עצם נמוכה במיוחד ובכאלה עם רמות גבוהות של סמנים ביוכימיים של תחלופת העצם. במהלך הטיפול קרו 5 שברים חדשים ו-3 מקרים של הפרעת קצב מסוג פרפור פרוזדורים. היה מקרה אחד של תמותה עקב דלקת בראות על רקע של מחלת ראות כרונית, והחוקרים התרשמו שמקרה תמותה זה לא היה קשור לטיפול. לא היה אף מקרה של שבר בלתי טיפוסי או אוסטיאונקרוזיס בלסת.
אחוז לא נמוך ממטופלים, 22% , הפסיקו את הטיפול, חלקם עקב מיגבלות בתקופת הקורונה. למעלה ממחצית מקרי ההפסקה בטיפול היו מסיבה לא ידועה.
בשני מקרים שנטלו בו זמנית תרופה נוגדת קרישה (וורפרין, קומדין) הייתה השפעה של הטיפול עם רומוסוזומאב על תפקודי הקרישה. בשני מקרים אחרים הייתה הפסקת טיפול עקב כאבים במקום ההזרקה.
החוקרים הסיקו שהטיפול היה בטוח יחסית ויעיל.
2. הערכת הפער בין הארעות שברים לבין הטפול למניעתם .
שבר אוסטיאופורוטי הוא גורם סיכון חשוב לשברים נוספים, ומתבקש אחריו מתן טפול מונע.
מטרת המחקר הייתה להעריך את שעור התחלות טפול לאוסטיאופרוזיס בנדמרק, בחולים שסבלו משבר אוסטיאופורוטי משמעותי בין השנים 2005-2014. נערך רישום של כל מי שסבל בשנים אלו משבר בירך, בחוליה, בזרוע או באמה. המחקר כלל 236,180 מקרים, בגיל ממוצע כ-73 שנים, כ-30% מהם גברים. נבדק שעור התחלות הטיפול תוך שנה מהשבר ונבדקה ההשפעה של מתן טפול לאוסטיאופורוזיס במסגרת אשפוז.
רק 15% ממקרי השבר טופלו בשנת 2004 (טפול קודם או התחלת טיפול), ושעור זה עלה ל-21% בלבד ב-2014. רק 7% החלו לקבל טפול בשנה הראשונה אחרי השבר בתחילת המחקר, ושעור זה עלה ל-9% בלבד בסיום תקופת המחקר. שעור התחלות הטפול היה גבוה יחסית לאחר שבר בירך או בחוליה, לעומת שבר בזרוע או באמה, והיה גבוה יותר בנשים לעומת גברים. אחוז נמוך מאד, פחות מ-1% החלו לקבל טפול בעת אישפוז.
נראה שקיים פער ניכר בין הצורך בהתחלת טפול למניעת שברים לבין הישום בשטח, והרוב המכריע של הנזקקים לטפול אינם מקבלים אותו. יש לפעול בדחיפות לצמצום פער חמור זה.
3. האם איבוד גובה מנבא סיכון לשברים אוסטיאופורוטיים?
ירידה בגובה עם הגיל יכולה לנבוע משינויים ניווניים של מפרקים ו/או מירידה בגובה החוליות כתוצאה משברים אוסטיאופורוטיים. מטרת מחקר שנערך בפולין הייתה לבחון את הקשר בין איבוד גובה לבין הסיכון לשברים.
נבדקו 1735 נשים בנות 55 שנים לפחות. הגיל הממוצע היה 68, הגובה שנמדד בעת המחקר הושווה לגובה המירבי אשר דווח על ידי המשתתפות. נבדקה צפיפות העצם ונעשתה הערכת סיכון לשברים על פי 3 תחשיבים שונים : FRAX, GARVAN ו- POL-RISK . תחשיבים אלו מבוססים על גורמי סיכון קליניים ומדדי צפיפות עצם.
לא היה שינוי משיא הגובה אצל 199 נשים, בעוד שבקרב 1536 נשים נמדד גובה נמוך משיא הגובה בגיל צעיר כפי שדווח על ידי המשתתפות. איבוד הגובה הממוצע היה 3.95 ס"מ. היה מתאם משמעותי בין מידת איבוד הגובה לבין הסיכון המחושב לשברים. ירידה בגובה של 3-4 ס"מ הייתה קשורה בסיכון לשברים במידה קרובה לסף המומלץ לטיפול.
מסקנת החוקרים היא שלמדידת גובה יש חשיבות קלינית, ירידה של 3-4 ס"מ משיא הגובה יכולה להיות סמן פשוט של סיכון מוגבר לשברים.
4. סיכון גבוה לשברים בחוליות בחולי אפילפסיה.
טיפול בתרופות מסוגים שונים נגד אפילפסיה ידוע כגורם לאיבוד מואץ של עצם ולאוסטיאופורוזיס מישנית. שברים בחוליות נפוצים בחולי אוסטיאופורוזיס, ולעתים קרובות שברים אלה הם "שקטים" ללא סימפטומים חריפים ואינם מאובחנים. חשוב לאתר שבר שקט בחוליה מכיוון שהוא סמן סיכון משמעותי לשברים אוסטיאופורוטיים נוספים.
במחקר זה נבדקו 146 גברים שטופלו בתרופות נגד אפילפסיה (מסוג פנופברביטל, פניטואין, קרבמזפין, ואלפרואט או פרימידון) במשך שנתיים לפחות. כולם עברו בדיקות צפיפות עצם ודימות של החוליות הגביות והמתניות. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 63 שנים. צפיפות עצם נמוכה בתחום האוסטיאופורוזיס בעמוד השדרה, בירך או באמה נמצאה ב- 29% מהנבדקים, ול-43% הייתה אוסטיאופניה. שברים בחוליות נמצאו ב- 41% מהמשתתפים שהייתה להם צפיפות עצם תקינה, ב- 54% מהנבדקים עם אוסטיאופניה, וב- 75% מהנבדקים עם אוסטיאופורוזיס. שעור הנבדקים עם שברים מרובים בחוליות היה 19% בקרב אלה עם צפיפות עצם תקינה, 33% בקבוצה עם אוסטיאופניה, ו-54% בקבוצת האוסטיאופורוזיס.
מסקנת החוקרים היה שיש שעור גבוה של שברים בחוליות בקרב אנשים המטופלים בתרופות נגד אפילפסיה, בכל טווח צפיפויות העצם, ולפיכך יש להכליל בדיקות דימות של עמוד השדרה בבדיקות הערכת בריאות השלד באוכלוסיה זו.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.