זריקות אפידוראליות להקלת כאבים בעמוד השידרה עלולות להעלות סיכון לשברים אוסטיאופורוטיים. רמה נמוכה של ויטמין D מקשה על שיקום מניתוח שבר צוואר ירך
אלה מהנושאים בסקירת מאמרים מגיליון 11.2021 של הירחון Osteoporosis International .
השפעת הזרקה אפידורלית של סטרואידים על השלד: הזרקה אפידורלית של סטרואידים במטרה להקל על כאבים הנובעים מלחץ על שורשי עצבים במוצאם מעמוד השדרה היא פעולה שכיחה מאד. בארצות הברית מבוצעות כ-9 מיליון הזרקות בשנה! ידוע כי טיפול כרוני בסטרואידים בטבליות או בזריקות גורם לאיבוד עצם ולסיכון גבוה לשברים אוסטיאופורוטיים, אך האם גם הזרקות אפידורליות מזדמנות יכולות לגרום נזק לשלד? החוקרים סקרו את הפרסומים בנושא ומצאו שמרבית המחקרים היו רטרוספרטיביים, בלתי מבוקרים ובלתי אחידים בשיטות ובאיכות במידה כזו שלא היה ניתן לערוך מטה-אנליזה שלהם. לא ניתן היה להסיק לגבי השפעות הזריקות על סמנים ביוכימיים של תחלופת העצם עקב מיעוט מחקרים ותוצאות לא עקביות. מרבית המחקרים התייחסו לשינויים בצפיפות העצם, ובחלקם נמצא קשר בין המינון המצטבר של סטרואידים בהזרקות לבין צפיפות עצם נמוכה בצוואר הירך או בחוליות. בעבודה על 3000 גברים ונשים שטופלו בהזרקה אחת לפחות נמצא שעור עודף של 29% שברים בחוליות בהשוואה לקבוצת ביקורת של 3000 לא מוזרקים, וכל הזרקה הגבירה את הסיכון ב-21%. החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים כדי לאמוד את התופעה ולתכנן צעדים מתאימים למניעתה.
הסיכון לשברים במצבי תת פעילות של בלוטת הפרתירואיד.
מטרת המחקר הייתה לברר את רמת הסיכון לשברים בנוכחות חסר בהורמון הפרתירואיד. הורמון הפרתירואיד אחראי על ויסות רמת הסידן בדם. פעילות יתר של בלוטת הפרתירואיד (על רקע גידול שפיר בדרך כלל של בלוטת פרתירואיד) מתאפיינת בין השאר ברמה מוגברת של סידן בדם ובסיכון לאוסטיאופורוזיס ושברים. במצב של תת פעילות של בלוטת הפרתירואיד (אם עקב פגיעה בבלוטות בזמן ניתוח בצוואר או מסיבות שאינן קשורות לניתוח) רמת הסידן בדם יורדת ויש צורך בטיפול משולב: תוספי סידן במינון גבוה יחסית, ויטמין D בצורתו הפעילה ולעתים גם בהורמון הפרתירואיד. לחולים עם תת פעילות של הפרתירואיד יש צפיפות עצם גבוהה יחסית, ולפיכך היה צפוי שיהיה להם סיכון נמוך לשברים. החוקרים סקרו את המחקרים שהתפרסמו בנושא זה עד 03.2021 וזיהו 7 מחקרי תצפית איכותיים, עם מידע על 1470 חולים עם תת פעילות של הפרתירואיד. בחולים בהם נפגעה פעילות הפרתירואיד עקב ניתוח היה סיכון מוגבר פי 2.3 לשברי בחוליות בהשוואה לאנשים עם תפקוד פרתירואיד תקין, בעוד שבמקרים בהם הפגיעה הייתה שלא על רקע ניתוחי לא היה סיכון מוגבר לשבר. באף אחת מאוכלוסיות החולים לא היה סיכון מוגבר לשברים בזרוע או בירך.
ההשלכות של רמת ויטמין D בעת שבר צוואר ירך על תהליך השיקום מהניתוח.
רמה נמוכה של ויטמין D שכיחה אצל רבים מהסובלים משבר צוואר ירך והיא מנבאת סיבוכים ואף תמותה. מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין רמת ויטמין D לבין השיקום מהשבר. החוקרים סקרו תוצאות של 664 חולים עם שבר צוואר ירך. רמה נמוכה מאד של ויטמין D (חסר קשה, עד 10 נג/מל=25 נמול/ל ) נמצאה ב-9%, ול-39% היה חסר קל (רמת ויטמין D בין 11-20 נג/מל=26-50 נמול/ל). לחולים עם חסר קשה של ויטמין D היו מדדים נמוכים יותר של ניידות ותפקוד גופני הן בתחילת תהליך השיקום והן 6 חדשים לאחר הניתוח. באנליזה מדוקדקת, לאחר "ניקוי" של גורמים מרובים (אנמיה, גיל, מגדר, סוג הניתוח, תחלואה נילווית ודרגת התפקוד לפני השבר) נמצא שחסר בויטמין D היה גורם סיכון עצמאי לפגיעה בתהליך השיקום, הן ברמת התפקוד והן באיכות החיים.
מעקב ארוך טווח על השלכות שברי חוליות על איכות החיים ופגיעה תפקודית.
שברים בחוליות עמוד השדרה גורמים לעיוות במבנה החוליות אך לעתים קרובות אינם גורמים לתסמינים חריפים ואינם מאובחנים. הוכח כי שברים מאובחנים יכולים לגרום לכאבים, קשיים בתפקוד היומי, אבדן גובה, קיפוח תפקודי הראות, חזרה של חומצת קיבה לוושט ואף תמותה.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין שברים חדשים בחוליות לבין מדדי איכות חיים ופגיעה תפקודית. נבדקו 780 גברים ונשים בגיל 50-80, שעברו בדיקות צפיפות עצם בזמן 0 וכן 2.5, 5.1 ו-10.7 שנים, בטכניקה שמאפשרת מדידה של גובה החוליות בעמוד השדרה הגבי והמתני. נערך מעקב אחר הופעת שברים חדשים, כאשר אבוד של לפחות 25% מהגובה הקדמי של חוליה לעומת הגובה האחורי מוגדר כשבר. הנבדקים מילאו שאלונים לגבי מדדים שונים של איכות החיים והיכולת התפקודית.
בתחילת המחקר נמצאו שברי בחוליות ל-20% מהנבדקים. במהלך 10.7 שנים הופיעו 1-4 שברי חוליות חדשים ב-37% מהנבדקים! חומרת השברים הייתה קלה ב-62% , בינונית ב-29% וקשה ב-9%. השלכות השברים היו שונות בין נשים לגברים: שברי חוליות השפיעו לרעה על מדדי איכות החיים בנשים, ועל מדדי התפקוד היומי בגברים. כמו כן נמצא שמספר השברים וחומרתם היו קשורים למידת הפגיעה התפקודית בקרב הגברים, אך לא בקרב הנשים. הסיבה להבדל בין המגדרים אינה ברורה.
אבחון לקוי של מחלת אוסטיאופורוזיס חמורה במאושפזים.
שברים בחוליות הם אחד המאפיינים של אוסטיאופורוזיס חמורה, והם קשורים בסיכון מוגבר לשברים נוספים, לנכות ולתמותה. עם זאת, שעור האיבחון שלהם לוקה בחסר. מטרת המחקר הייתה לבדוק את שעור האבחון השגוי של אוסטיאופורוזיס חמורה בקרב המאושפזים במחלקה פנימית בעיר גדולה איטליה. לשם כך נבחנו נתוני המאושפזים במהלך שנה אחת שהיו להם בדיקות דימות של עמוד השדרה ואשר לא היה ידוע אצלם על שברי חוליות לפני האשפוז. אותרו 135 נשים ו-100גברים, בגיל חציוני 76. אצל 68 מהחולים (29%) נמצא לפחות שבר אחד בחוליה, מרביתם (55 מאושפזים) לא קיבלו טיפול לאוסטיאופורוזיס, ואף אחד מ-13 המאושפזים שקיבלו טפול לא היה מודע לשברים בחוליות. אבחון שגוי או אי-אבחון של אוסטיאופורוזיס חמורה עלולים לגרום לדחיית טיפול או התאמת טיפול שאינו מתאים לחומרת המחלה.
המאמרים תורגמו ונערכו ע"י ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האישה, רמת אביב. חברת ועד מנהל בעמותת עילא.