זו המסקנה באחד המחקרים המובאים בסקירת מאמרים מגיליון פברואר של הירחון Osteoporosis International. בגיליון מאמרים נוספים המתמקדים בהשפעות של פעילות גופנית תוך תזונה דלת קלוריות ועל בריאות העצם בחולי סרטן, השוואת השפעת טיפול עם ביספוספונאט על בריאות העצם בנשים לאחר המנופאוזה לעומת פעילות גופנית נושאת משקל, וגם: בדיקות דם לאיבחון סיכון לאוסטיאונקרוזיס בלסת במטופלים עם ביספוספונאט.
האם לפעילות גופנית יש השפעה על בריאות העצם בחולי סרטן?
חולי סרטן מועדים לאיבוד מואץ של עצם הן עקב מחלתם והן עקב הטפול במחלה (כימותרפיה, טפולים הורמונליים וסטרואידים). ידוע כי לפעילות גופנית סדירה יש השפעה חיובית למניעת שברים באוכלוסייה הכללית, אם דרך השפעה ישירה על איכות העצם או על ידי מניעת נפילות וחבלות. מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעת הפעילות הגופנית על בריאות העצם בחולי סרטן. לצורך זה נערכה סקירה שיטתית של המחקרים הקליניים המבוקרים שהתפרסמו בנושא ונעשתה מטה-אנליזה (שיטה בה מנתחים תוצאות של קבוצת מחקרים העוסקים באותה שאלה, על מנת לתגבר את העוצמה הסטטיסטית של כל מחקר בפני עצמו). זוהו 22 מחקרים מבוקרים בהם נבחנה השפעת הפעילות הגופנית מסוגים שונים על צפיפות העצם, רוב המחקרים נערכו על חולות סרטן שד וחולים עם סרטן הערמונית. נצפתה השפעה חיובית צנועה אך משמעותית של הפעילות הגופנית הן על עצם הירך והן על עמוד השדרה. מידת השיפור בצפיפות העצם הייתה גדולה יותר בנשים לעומת גברים. כמו כן היה רושם לעדיפות של שילוב פעילות משולבת ארובית עם התנגדות.
האם פעילות גופנית מגינה מפני אובדן עצם בעת דיאטה דלת קלוריות?
הגבלה קלוריות וירידה במשקל יכולים לגרום לאיבוד מסת עצם. פעילות גופנית עשויה למתן פגיעה בעצם, אך במחקרים קודמים נמצא שהשפעת הפעילות הגופנית על העצם תוך דיאטה דלת קלוריות אינה חד משמעית. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לסקור באופן שיטתי את המחקרים שבדקו סוגיה זו במבוגרים ולערוך מטה-אנליזה בניסיון לבחון את השפעת הפעילות הגופנית על מדדי העצם תוך דיאטה דלת קלוריות, וזאת בהשוואה לשינויים החלים בעצם תוך הגבלת קלוריות ללא פעילות גופנית. נמצאו 14 מחקרים מבוקרים שהיה ניתן להכליל באנליזה. נמצא שהפעילות גופנית לא שיפרה את צפיפות העצם בחוליות או בירך או את צפיפות העצם הכלל גופית. עם זאת, בניתוח התוצאות לפי תת קבוצות נמצאה השפעה חיובית של פעילות גופנית מול התנגדות על צפיפות העצם הכלל גופית בעת הגבלת קלוריות. נדרשים מחקרים מבוקרים ארוכי טווח כדי לאשר את התוצאות.
מניעת אוסטיאופורוזיס על ידי ביספוספונאט או פעילות גופנית נושאת משקל:
במחקר מבוקר שכלל 276 נשים לאחר גיל המעבר, עם צפיפות עצם נמוכה נבדקו השינויים בצפיפות העצם ובסמנים הביוכימיים של העצם במהלך 12 חדשים של טיפול עם ריזדרונאט 150 מ"ג לחודש, לעומת פעילות גופנית (ארובית + התנגדות, 3 פעמים בשבוע). קבוצה שלישית של נשים שטופלו עם וויטמין D וסידן בלבד שימשה כביקורת. כל המשתתפות במחקר תודרכו לצריכה כוללת של כ-1200 מ"ג סידן מהתזונה ומתוספים, ולצריכת ויטמין D במינון שיתחזק רמה של 30 נג/מל בדם. נמצא שהטיפול התרופתי העלה את צפיפות העצם במידה רבה יותר מאשר הפעילות הגופנית או מתן סידן וויטמין D בלבד. גם ההשפעה על הסמנים הביוכימיים של העצם הייתה ניכרת יותר בקבוצת הטפול התרופתי. מסקנת המחברים היא כי נשים לאחר גיל המעבר עם צפיפות עצם נמוכה צריכות לצרוך כמות מספקת של סידן וויטמין D, ולעסוק בפעילות גופנית. הוספה של ביספוספונאט תעלה את צפיפות העצם, ביחוד בעמוד השדרה.
סמני עצם ואוסטיאונקרוזיס בלסת במטופלים עם ביספוספונאט.
אוסטיאונקרוזיס בלסת היא סיבוך נדיר של טפול בתרופות נוגדות פרוק עצם, ביחוד אחרי טפול ממושך עם ביספוספונאט. סיבוך זה קשור בדרך כלל לטפול פולשני בשיניים, והביטוי הוא קושי בהחלמה המקומית של עצם הלסת. מטרת המחקר הייתה לחפש סמני עצם שיכולים לנבא הופעת סיבוך זה. המחקר כלל 76 גברים ונשים שטופלו עם ביספוספונאטים והיו זקוקים לטפול שיניים פולשני. 33 פיתחו אוסטיאונקרוזיס ו-43 היוו את קבוצת הביקורת. נבדקו 12 סמנים שונים של מטבוליזם העצם ב-3 נקודות זמן: לפני טפול השיניים, 8 שבועות ו-4 חדשים לאחר טפול השיניים. מתוך 12 הסמנים שנבדקו נמצאו שניים שהין בעלי התנהגות שונה בין שתי הקבוצות הן לפני טפול השיניים והן 4 שבועות לאחריו: סמן העצם TRACP 5b (אנזים יחודי לתאים האוסטיאוקלסטיים, התאים מפרקי העצם) היה נמוך יותר בקבוצה שפיתחה אוסטיאונקרוזיס לעומת קבוצת הביקורת, בעוד שהסמן השני, DKK1 (חלבון שמדכא את התאים האוסטיאובלסטיים, התאים הבונים את העצם) היה גבוה יותר. לא היה הבדל בין הקבוצות ברמות של תוצרי קולגן העצם: CTX ו- P1NP.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האישה, רמת אביב