פגיעה תפקודית ממושכת וסיבוכים לאחר שבר של האמה – Osteoporosis International איגוד האוסטיאופורוזיס הבינלאומי. סקירת מאמרים מגיליון 04.2022

 

 

שברים של עצם האמה (רדיוס), סמוך לשורש כף היד עלולים להביא לפגיעה תפקודית, נפילות חוזרות, שברים נוספים, איכות חיים נמוכה ואף סיכון לתמותה במשך יותר מ-6 חדשים לאחר השבר. 

כך עולה ממחקר שהתפרסם בגיליון אפריל של הירחון Osteoporosis International. עוד מהמאמרים בגיליון זה: איפיון  שברים אוסטיאופורוטיים, גורמי הסיכון שלהם ותוצאותיהם בארגון בריאות גדול בארצות הברית והזדמנות מוחמצת לאבחון וטפול אחרי שבר באגן. 

 

התוצאות ארוכות הטווח של שבר של האמה. 

שברים של עצם האמה (רדיוס), סמוך לשורש כף היד  מהוויים כרבע מסך השברים האוסטיאופורוטיים הקורים אחרי  גיל 50 והם אחת הסיבות השכיחות לפנייה לחדר מיון. חלק ניכר מהם מתרחשים באנשים פעילים ועצמאיים, עם איכות חיים טובה. אורח החיים הפעיל שלהם עלול להיפגע עקב כאבים בעקבות השבר, הגבלה תפקודית וחשש מנפילות. 

מטרת המחקר הייתה לאסוף את הידע הקיים על  התוצאות הקליניות והחברתיות של שבר של האמה  אחרי גיל  50. נערכה סקירה נרחבת של בסיסי נתונים לאיתור כל המחקרים על שברי אמה בגיל זה, עם נתוני מעקב של 6 חדשים לפחות אחרי השבר. אותרו 78 מחקרים שכללו 688,041 גברים ונשים. 

כאב בינוני עד קשה  עד 12 חדשים ואף יותר, לאחר השבר דווח על ידי 7.5-62% מהנבדקים, והגבלה תפקודית בפרק זמן זה  דווחה על ידי 5.5-78% . הייתה עליה של 10-20% במפגשים עם מערכת הבריאות במהלך השנה לאחר השבר. כאבים, פגיעה תפקודית ועלייה בהוצאות הבריאות דווחו לאורך תקופה ארוכה (עד  12 שנים)  לאחר השבר.  מין נשי, גיל יותר מ-65 שנים  ותחלואה נילווית הם הגורמים שניבאו פגיעה תפקודית ממושכת יותר, נפילות חוזרות, שברים נוספים, איכות חיים נמוכה וסיכון לתמותה במשך יותר מ-6 חדשים לאחר השבר. 

מסקנת החוקרים הייתה כי  למרות שעור גבוה של שפור לטווח הקצר אחרי שבר של האמה, למעלה ממחצית מהנפגעים יסבלו מסיבוכים משמעותיים במהלך השנה הראשונה לאחר השבר, או מכאבים ופגיעה תפקודית למשך יותר משנה אחרי השבר.  

 

התוצאות של שבר אוסטיאופורוטי לפי נתוני ארגון בריאות גדול בארצות הברית:

תת-איבחון ותת-טפול באנשים בסיכון גבוה לשברים הם תופעות שכיחות. מטרת המחקר הייתה לאפיין את הארעות שברים אוסטיאופורוטיים, לבחון את התוצאות  של שבר חוזר  ותמותה לאחר שבר ולזהות גורמים מנבאים של תוצאות השבר. 

לשם כך נבדקה אוכלוסיית המבוטחים בארגון הבריאות קייזר פרמננטה בדרום קליפורניה, המונה 4.7 מיליון חברים.  נכללו במחקר כל הגברים והנשים בני 50 לפחות שסבלו משבר אוסטיאופורוטי ראשון (לא כולל שברים באצבעות, בהונות, פנים וגולגולת) בשנים 2007-2016, שהיו מבוטחים לפחות שנתיים לפני השבר ושלא סבלו ממחלות אחרות העלולות לפגוע בשלד. נבדקה הארעות שברים נוספים במהלך השנה לאחר השבר, התמותה במהלך החודש הראשון  ובמהלך שנה אחת לאחר השבר, כמו גם עלויות טיפול. 

נכללו במחקר 63,755 גברים ונשים. רובם היו בגיל   גבוה  מ-65 . כרבע מהם סבלו משבר של הירך, כעשירית סבלו משבר בחוליה, והשאר סבלו משברים באתרים אחרים בשלד. כמחציתם בלבד היו עם צפיפות עצם נמוכה בטווח האוסטיאופורוטי: T-score <-2.5. רק 23% אובחנו עם אוסטיאופורוזיס וקיבלו טפול תרופתי למניעת שברים במהלך השנתיים שקדמו לשבר הראשון. כשליש סבלו מנפילות לפני השבר ולכשליש הייתה תחלואה נלווית משמעותית,   בעיקר תחלואת לב וכלי דם, כאבי שלד, אוסטיאוארתרתיטיס, סוכרת  ומחלת כליה. 

שבר שני היה שכיח יותר לאחר שבר בחוליה מאשר אחר שבר בירך, שעור האשפוזים היה גבוה יותר לאחר גיל 65 ולאחר שבר בחוליה. לגברים היה שעור גבוה יותר של  אישפוזים, ביקורים בחדר מיון ושימוש בשרותי שיקום לעומת נשים.   בניתוח רב-משתנים נמצא ששברים בחוליה או בירך ניבאו תמותה תוך שנה כמו גם אשפוזים חריפים או ממושכים במידה גדולה יותר מאשר שברים אחרים.   

החוקרים מסיקים כי  קיימת תחלואה גבוהה בשנה לאחר שבר ראשון, והיא בולטת יותר בגברים, בכאלה שסבלו משבר חוליה או ירך, ולאחר גיל 65 . 

ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בשינוי גישה לניהול אוסטיאופורוזיס,  על סמך הערכת סיכון כוללנית והתחשבות בגורמי סיכון נוספים מעבר לצפיפות העצם. 

 

שכיחות גבוהה של תת-איבחון בריאות העצם בחולים עם שברים של האגן:

שברים בעצמות האגן שכיחים באוכלוסייה הגריאטרית, אך לרוב אינם מובילים לאיבחון מתאים של מחלת רקע, אוסטיאופורוזיס (חוסר ברקמת העצם)  או אוסטיאומלציה (הפרעה בהשקעת מינרלים בשלד, הקורית לעתים עקב חוסר בוויטמין D). 

מטרת המחקר הייתה להעריך את בריאות העצם בקרב קשישים עם שברים לא חבלתיים של האגן, להעריך את שעור חוסר בוויטמין D ולנסות למצוא קשר בין רמות ויטמין D לבין סוגי השברים באגן (על פי העצמות הפגועות ומידת התזוזה של השבר).  

החוקרים מצאו 456 מקרים עם שברים באגן אחרי גיל 80, שהתאשפזו בשנים 2003-2019 במרכז רפואי גדול במינכן.  נתונים על רמת ויטמין D באשפוז היו רק ל-37% מהחולים, ול-62.7% מהם היה חסר משמעותי בויטמין זה. רק ל-21.7% נבדקה צפיפות עצם לפני השבר. סימנים לאוסטיאומלציה היו ב-45.8%,  וצפיפות עצם נמוכה בטווח של אוסטיאופורוזיס הייתה ב- 46.5%. לא היה קשר בין רמות ויטמין D  לבין סוג השבר באגן.

החוקרים מסיקים ששברים באגן הם אירוע שכיח. מיעוט החולים שסבלו משבר זה עברו הערכה של בריאות השלד לפניהשבר או בעת האשפוז.  בקרב הנבדקים נמצא שעור גבוה של חסר בויטמין D, נדרשת מודעות לצורך באיבחון הסיבה לשבר ומתן טפול מתאים. 

 

מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא,  תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.