בחינת מחקרים שבדקו את הקשר בין צריכת קפה לאוסטיאופורוזיס ושברים מצאה כי צריכה של קפה הייתה קשורה דווקא בסיכון מופחת לאיבחון אוסטיאופורוזיס אך צריכת 9 כוסות קפה או יותר הייתה קשורה בסיכון עודף ממוצע של 10% לשבר ירך. הממצאים התפרסמו בגיליון ספטמבר 22 של הירחון Osteoporosis International. עוד במאמרים בגיליון זה: כשל באיבחון אוסטיאופורוזיס לאחר שבר בחוליה, קשר אפשרי בין זהום אויר לשברי ירך, התועלת מבדיקת צפיפות עצם בניצולות סרטן שד המטופלות במעכב ארומטאזה.
קשר בין צריכת קפה לאוסטיאופורוזיס ושברים:
הרקע למחלת האוסטיאופורוזיס מורכב וכולל גורמים גנטיים, סביבתיים, התנהגותיים ותזונתיים. קפה הוא אחד הגורמים התזונתיים החשודים ונמצא שלקפאין יש השפעה שלילית על פעילות התאים בוני העצם, האוסטיאובלסטים. הקשר עם שברים אוסטיאופורוטיים נבדק במספר מחקרים תצפיתיים ללא מסקנה חד משמעית וללא אפשרות להגדיר השפעה כמותית ברורה. בסקירת עבודות אפידימיולוגיות נמצא שצריכת קפאין עד 400 מק"ג ליום על ידי אוכלוסייה נורמלית לא הייתה כרוכה בנזק ברור לעצם, אם כי עקב שיטת המחקר לא ניתן היה להסיק מסקנות ברורות לגבי סיכון לשברים. גם היחס בין שתיית קפה לסיכון לשבר במגדרים השונים אינו ברור. מספר עבודות יחסו סיכון מוגבר לשברים בכלל ולשבר ירך בפרט לנשים וסיכון מופחת דווקא לגברים.
במחקר הנוכחי נערכה מטה-אנליזה של עבודות תצפית שבחנו את הקשר בין צריכת קפה לאוסטיאופורוזיס ולסיכון לשברים, תוך בחינת מינון הקפה, עם התייחסות לתת קבוצות שונות ולמאפיינים שונים שיכולים להיות בעלי השפעה בלתי תלויה על הסיכון.
בסריקת העבודות שפורסמו בנושא עד נובמבר 2021 זוהו 4 מחקרים שכללו 7114 משתתפים והתייחסו לקשר עם אוסטיאופורוזיס, ו-13 מחקרים עם 391,959 משתתפים שהתייחסו לשברים.
צריכה גבוהה של קפה הייתה קשורה בסיכון מופחת דווקא לאיבחון אוסטיאופורוזיס ( 21% פחות סיכון), אך עם זאת נמצא קשר בין מידת צריכת הקפה לשבר ירך. צריכת 1-4 כוסות קפה ליום לא לוותה בסיכון מוגבר לשברים לעומת הימנעות מקפה בכלל, ואולי אך לוותה בהפחתה קלה של הסיכון לשבר ירך לעומת התנזרות מוחלטת מקפה. לעומת זאת: צריכת 9 כוסות קפה או יותר הייתה קשורה בסיכון עודף ממוצע של 10%. לא נמצאה הבדל בין נשים וגברים לגבי השפעת הקפה על הסיכון לשבר ירך , אך היה הבדל בין אזורים גיאוגרפיים שונים והקשר בין קפה לשברים בלט פחות במחקרים שכללו מספר רב יותר של משתתפים ונתונים איכותיים יותר.
זיהוי אוסטיאופורוזיס לאחר שבר בחוליה:
תת-איבחון של אוסטיאופורוזיס לאחר שבר בחוליה הוא תופעה מוכרת, למרות שניתן לזהות שברים בחוליות בבדיקות דימות. מטרת המחקר הייתה לאבחן את מאפייני הכשל.
החוקרים זיהו באופן פרוספקטיבי כל מי שעברו בדיקת דימות של עמוד השדרה המתני במסגרת מרפאה ראשונית בארבע מערכות בריאות בארצות הברית. שהיו זכאים לבדיקת צפיפות עצם לסקר לאוסטיאופורוזיס ושלא היו להם אבחנה או טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס בשנה החולפת. נכללו במחקר 114,005 משתתפים, 47% מהם נשים, בגיל ממוצע 65 שנים.
שברים בחוליות זוהו אצל 7% מכלל המשתתפים (8579). מביניהם: ל-44% (3784) אובחנה אוסטיאופורוזיס בשנה שלאחר בדיקת הדימות.
הסיכוי לאיבחון היה נמוך במיוחד בשחורים (74% סיכוי לאבחון לעומת לבנים), במשתתפים צעירים יותר ( סיכוי לאבחון רק 42% בגיל 50-60, ו-30% בגיל 61-64 לעומת בני 65 ויותר), ובגברים (סיכוי של 39% בלבד לאיבחון לעומת נשים).
נמצא אם כך שרוב מי שסבלו משבר בחוליה לא עברו הערכה לאוסטיאופורוזיס ולא טופלו. החוקרים מסיקים שקיים כשל באיבחון אוסטיאופורוזיס במהלך השנה הראשונה לאחר שבר בחוליה, והסיכוי לאיבחון הולם נמוך במיוחד בגברים, בצעירים יחסית ובשחורים.
חשיפה מתמשכת לזיהום אויר, שברי ירך ותמותה נילווית:
שבר ירך הוא סיבוך חמור של אוסטיאופורוזיס בקשישים והוא מלווה בתמותה של 16-23% במהלך שנה לאחר השבר. מכאן הצורך לזהות גורמי סיכון לשבר זה. בחלק מהמחקרים מדווח על שכיחות נמוכה יותר של שברי ירך בקהילות כפריות לעומת עירוניות. החיים העירוניים כרוכים בצפיפות גבוהה יותר של האוכלוסייה, תחבורה כבדה וקירבה לאזורי תעשייה הגורמים לחשיפה גבוהה יותר לזיהום אויר, לתחלואה ולתמותה. מחקרים ספורים בלבד בחנו עד היום את ההשפעה האפשרית של זיהום אויר על צפיפות העצם ועל שברים. במחקר הנוכחי נבדק הקשר עם הארעות שברי ירך ועם תמותה תוך 30 יום מהשבר.
אוכלוסיית המחקר כללה 513,540 גברים ונשים באנגליה בני 60 לפחות, אשר זוהו מתוך מאגר נתונים לאומי יעודי לשברי ירך. כולם אושפזו בשנים 2013-2018 עקב שבר ירך באחד מ-185בתי חולים. המשתתפים התגוררו ב-160 ערים, ב-63 מחוזות, ו-36,150 מביניהם נפטרו תוך חודש מהשבר. השעור השנתי של שברי ירך בתקופה זו באנגליה לא השתנה ועמד על 557.5 ל-100,000 תושבים בני 60 ויותר.
מדדי זהום האויר כללו גורמים שונים : מספר חלקיקים, רכוזי גפרית דו-חמצנית, אוזון וחנקן דו-חמצני
החשיפה השנתית לזהום ירדה עם השנים, והייתה נמוכה ב-22% ב-2018 לעומת 2013. החשיפה לזהום הייתה שונה בין ערים ומחוזות ברחבי אנגליה.
נמצא קשר מובהק בין מספר חלקיקים ורכוזי חנקן דו-חמצני לבין השעור השנתי של שברי ירך והתמותה תוך חודש. החשיפה לאוזון לעומת זאת הייתה בקשר הפוך לשברי ירך ולתמותה.
החוקרים מעלים מספר סיבות אפשריות לקשר בין זהום אויר לשברי ירך: השפעה ישירה של מזהמי האויר על מטבוליזם העצם, מיסוך קרינת השמש ופגיעה ביצור ויטמין D בעור, וסיכון מוגבר לנפילות עקב משטחים חלקלקים וראות לקויה בעונות מסוימות.
יתכן שלהפחתת זיהום האויר יכולות להיות תוצאות חיוביות גם בתחום האוסטיאופורוזיס.
התועלת מבדיקת צפיפות עצם בניצולות סרטן שד המטופלות במעכב ארומטזה:
סרטן שד הוא הממאירות הראשונית הנפוצה ביותר בנשים. נשים לאחר הפסקת במחזור שלקו בסרטן שד חיובי לקולטני אסטרוגן מטופלות לעתים קרובות במעכבי ארומטאזה (לטרזול, אנסטזול, אקסמסטן), ידוע כי תרופות אלו גורמות לאבדן מסת עצם ולסיכון מוגבר לשברים, אך למרות זאת נשים רבות אינו מופנות לבדיקת צפיפות העצם לפני התחלת הטיפול. מטרת המחקר הייתה לוודא האם בדיקת צפיפות עצם, DXA, לפני התחלת הטיפול במעכב ארוטמאזה תוביל להפחתה בסיכון לשברים ולהזדקקות מופחתת לשרותי בריאות.
החוקרים עברו על נתוניהן של 22,716 ניצולות סרטן שד בשלבים 0-3, בנות 66 לפחות, מ-19 אזורים גיאוגרפיים שונים בארצות הברית, אשר החלו טיפול במעכב ארומטאזה, ובדקו מי מהן עברה בדיקת צפיפות העצם בפרק הזמן שבין 12 חדשים לפני התחלת הטיפול ועד 6 חדשים אחרי התחלתו.
נמצא שרק62% מהנשים עברו בדיקת DXA. מספר הנשים שסבלו משבר כלשהו לאחר תחילת הטיפול היה 569. פרק הזמן החציוני מתחילת הטיפול עד לשבר היה 2.6 שנים.
לאחר תיקון לגורמי סיכון שונים נמצא כי לנשים שעברו בדיקת DXA לפני תחילת הטיפול או זמן קצר אחרי התחלתו היה סיכון מופחת במידה משמעותית להופעת שבר חדש (32% פחות סיכון לעומת נשים שלא עברו את הבדיקה). לנשים שעברו בדיקת DXA היה סכוי גבוה יותר לקבל טפול עם ביספוספונאט. כמו כן שעור האישפוזים, ביקורי המרפאה וטיפולים אמבולטוריים היה נמוך משמעותית בנשים שעברו בדיקת DXA.
מסקנת החוקרים היא מדידת צפיפות העצם לפני התחלת טיפול במעכב ארומטאזה בניצולות סרטן השד הייתה קשורה להארעות נמוכה יותר של שברים וניצול שרותי בריאות, והם ממליצים על בדיקה זו כדי להפחית את התחלואה ואת עלויות השרות הרפואי.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.