כך נמצא במחקר המתפרסם בירחון Osteoporosis International שיצא לאר בנובמבר 2022. עוד בגיליון: טיפול הורמונלי לאחר המנופאוזה מסייע במניעת שברים קליניים ושברי ירך; גורמי סיכון לשבר ירך בקרב אנשים עם נטייה לנפילות; שברים בגיל הילדות קשורים בשבריריות מוגברת גם בגיל הבגרות.
קשר בין מחלת כבד שומני לאוסטיאופורוזיס:
שקיעת שומן בכבד יכולה לקרות כתוצאה מפגיעות שונות כגון: וירוסים, תרופות וצריכת אלכוהול. כבד שומני שלא על רקע אלכוהול הוא מחלת הכבד הכרונית השכיחה ביותר בעולם. לשינויים המטבוליים הנגרמים עקב מחלת הכבד יכולה להיות השפעה על משק העצם אך הקשר בין חומרת מחלת הכבד לאוסטיאופורוזיס לא נחקר דיו.
מטרת המחקר הייתה להעריך את הקשר בין אוסטיאופורוזיס ושברים אוסטיאופורוטיים לבין מחלת כבד שומני שלא על רקע אלכוהול .
החוקרים סקרו למעלה מ-1000 מאמרים בספרות הרפואית שפורסמו בנושא זה עד דצמבר 2021 וזיהו 7 מחקרים אפידמיולוגיים שהכילו נתונים הן על חולי כבד והן על אנשים ללא מחלת כבד ידועה. שכיחות שברים אוסטיאופורטיים הייתה גבוהה יותר ב-17% בממוצע בקרב חולי הכבד לעומת אנשים ללא מחלת כבד, ושכיחות אוסטיאופורוזיס הייתה גבוהה ב-46% בגברים וב-48% בנשים. לאחר תיקון למשתנים שונים נמצא כי הסיכון לאוסטיאופורוזיס או לשברים אוסטיאופורוטיים היה מוגבר בגברים בלבד, פי 2 לעומת גברים ללא מחלת כבד), בעוד שאצל נשים עם מחלת כבד נמצא סיכון מוגבר במידה קלה ולא מובהקת.
מסקנת החוקרים היא כי יש להעריך תקופתית את צפיפות העצם ואת משק העצם בחולים עם כבד שומני.
טיפול הורמונלי לאחר המנופאוזה ומניעת שברים:
מטרת המחקר הייתה לבדוק אם מניעת שברים על ידי טיפול הורמונלי לאחר המנופאוזה מושפעת מהסיכון הבסיסי לשברים או מנטייה לנפילות, לפי נתונים שהתקבלו משני מחקרים קליניים במסגרת ה- Women’s Health Initiative. מחקרים אלה כללו 25,389 נשים בריאות בגיל 50-79 , מחציתן קיבלו טפול הורמונלי עם פרמריל 0.625 מ"ג בתוספת פרוגסטרון לפי הצורך, ומחציתן קיבלו חומר לא פעיל (פלצבו).
הנשים נשאלו לגבי נפילות במהלך השנה האחרונה לפני תחילת הטפול. כמו כן חושב הסיכון לשברים ל-10 שנים לפי תחשיב FRAX הכולל גורמי סיכון קליניים שונים. (התחשיב נערך ללא נתון צפיפות העצם, מכיוון שצפיפות העצם לא נבדקה במחקר זה). נערכה השוואה בין הארעות שברים במהלך המחקר בכלל הקבוצה, לעומת נשים עם נפילות קודמות ולעומת נשים ללא נפילות. כמו כן נבדק הקשר בין הסיכון הבסיסי לשברים לפי FRAX לבין יעילות מניעת שברים על ידי הטיפול. משך המעקב הממוצע היה 4.3 שנים.
נמצא שהטיפול ההורמונלי הפחית את הסיכון לשברים קליניים ב-28% לעומת פלצבו, ואת הסיכון לשבר ירך ב-34%. הטיפול היה יעיל במניעת שברים בכלל ושבר ירך בפרט בלי קשר לסיכון הבסיסי לשברים או להיסטוריה של נפילות קודמות.
יש לציין כי התכשיר ההורמונלי שנעשה בו שימוש במחקר זה במחקרי ה- Women’s Health Initiative היה פרמריל. תכשיר זה הוצא משימוש ב-2002 עקב תופעות לוואי שונות, בין השאר סיכון מוגבר לסרטן השד, אירועים קרדיוואסקולריים וקרישי דם.
גורמי סיכון לשבר ירך בקרב אנשים עם נטייה לנפילות:
מחקרים על תכניות למניעת נפילות לא גילו תועלת חד משמעית למניעת שברי ירך. מטרת מחקר ה- NOREPOS שנערך בנורבגיה הייתה לבדוק האם גורמי סיכון שניתנים לזיהוי בקלות על ידי שרותי בריאות (כגון דיווח העצמי על מצב הבריאות, ושימוש בתרופות) תורמים לניבוי שבר ירך, מעבר לדיווח עצמי על נפילות.
החוקרים אספו נתונים על 3801 נשים ו-6439 גברים בגיל 70-79 שהשתתפו במחקרי אוכלוסייה בין השנים 2000-2003. המשתתפים מילאו בשנים אלה שאלונים בהם דיווחו על מצב סוציואקונומי, אורח חיים, מידת הפעילות החברתית, שימוש בתחבורה ציבורית, ביצוע משימות יומיות, מצב הבריאות והיסטוריה של נפילה אחת לפחות בשנה האחרונה. כל המקרים של שברי ירך עד שנת 2013 זוהו מתוך רישומי אישפוז.
שעור הנשים שדיווחו על נפילות בשנה האחרונה לפני מילוי השאלון היה גבוה יותר מאשר שעור הגברים (34.2% לעומת 27.7%) . במעקב חציוני של 11.6 שנים סבלו 682 נשים (17.9%) ו-572 גברים (8.9%) משברי ירך.
בריאות ירודה, פעילות חוץ ביתית נמוכה ושימוש קבוע בתרופות פסיכוטרופיות (תרופות נוגדות דיכאון או חרדה או תרופות הרגעה או הרדמה), או תרופות נוגדות כאב נמצאו כמנבאים חזקים של שברי ירך בקרב מי שדיווחו על נפילה. שילוב של שלושת גורמי סיכון אלה יחד עם דיווח על נפילה היו קשורים בסיכון של פי 2.92 לשבר ירך בנשים ופי 4.6 בגברים לעומת אנשים ללא גורמי הסיכון וללא היסטוריה של נפילה (הנתונים הם לאחר תיקון למשקל ולעישון).
החוקרים מסיקים שהערכה עצמית של מצב הבריאות, מידע על פעילויות מחוץ לבית ושימוש בתרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית בקרב אנשים עם נטייה לנפילות תורמים לזיהוי של גברים ונשים בסיכון גבוה לשבר ירך. הסיכון לשבר ירך בקרב אנשים עם היסטוריה של נפילה, בריאות ירודה, פעילות חוץ-ביתית דלה ושימוש קבוע בתרופות פסיכוטרופיות או תרופות נגד כאבים גבוה פי 3-5 בהשוואה למי שאין לו גורמי סיכון אלה. מידע זה יכול להועיל בהכוונת תכניות למניעת נפילות בקרב קבוצת הסיכון.
קשר בין שברים בגיל הילדות לעצם שברירית בגיל מבוגר.
שברים בגיל הילדות הם אירוע שכיח, אך לא ברור אם הם מנבאים שברים בגיל המבוגר. כרבע מהבנים וכ-15% מהבנות יסבלו מיותר משבר אחר בגיל הילדות. מטרת המחקר שנערך בניו-זילנד הייתה לבדוק האם ילדים עם שברים חוזרים יהיו בסיכון מוגבר לצפיפות עצם נמוכה או שברים עד גיל 45.
לשם כך נבדקה קבוצה של 555 אנשים שנולדו בין 04.1972 ל-03.1973, כולם עברו תישאול תקופתי לגברי שברים בגיל הילדות (בגיל 1-18 שנים) ובבגרותם (גיל 18-45), ובדיקת צפיפות עצם בגיל 45 .
לא נמצא הבדלים ברמות ויטמין D, מאפיינים חברתיים, דמוגרפיים או פיזיולוגיים בין נשים וגברים שלא סבלו משברים בילדותם לבין אלה שסבלו משבר אחר או כאלה שסבלו משברים מרובים.
שעור האנשים שסבלו משברים מרובים (יותר משבר אחד) בגיל הבגרות ושסבלו מיותר משבר אחר בילדותם היה כפול משעור האנשים שלא סבלו משברים בילדות (14% לעומת 7% בקרב הנשים, ו-31.4% לעומת 14.1% בקרב הגברים). לנשים שסבלו משברים חוזרים בילדות הייתה צפיפות עצם נמוכה יותר בגיל 45 לעומת נשים ללא שברים בילדות. בקרב גברים לעומת זאת לא נמצא קשר בין שברים בילדות לבין צפיפות עצם נמוכה בבגרות, גם לאחר תיקון לגורמים התנהגותיים ודמוגרפיים שונים היכולים להשפיע על הסיכון לשברים. מסקנת החוקרים היא כי שברים בגיל הילדות קשורים בשבריריות מוגברת גם בגיל הבגרות. זיהוי של ילדים עם נטייה לשברים יכול לכוון לזיהוי סיכון מוגבר לשברים בגיל מבוגר.
מאת: ד"ר איריס ורד, רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.