שברים קודמים מגבירים את הסיכון לשבר חדש כך מצא מחקר המתפרסם בגיליון דצמבר של הירחון International Osteoporosis. נושאים נוספים בגיליון: האם למספר השברים הקודמים יש חשיבות? השפעת טיפול עם דנוסומאב על מדד איכות העצם TBS, יעילות הטיפול עם רומוסוזומאב ובטיחותו במחקרים שנערכו באירופה.
השבר המאיים:
המונח מתייחס לשבר שאירע תוך שנתיים משבר קודם. ידוע כי הסיכון לשבר נוסף אינו קבוע עם הזמן אלא גבוה במיוחד סמוך לשבר הקודם. כמו כן ידוע כי הסיכון לתמותה בעקבות שבר שני גבוה יותר מאשר לאחר שבר ראשון. מחקר זה בא לבחון את סוגיית השבר המאיים ברחבי העולם. לשם כך סקרו החוקרים מאמרים המדעיים רלבנטיים שפורסמו עד אוקטובר 2021, וזיהו את כל המחקרים בהם דווח על הארעות שבר אוסטיאופורוטי מאיים באנשים בני 50 לפחות. נערכה מטה-אנליזה שבחנה את הארעות השבר הקודם בכלל קבוצת גיל זה ובתת-קבוצות שונות על פי מיקום השבר הקודם.
בסך הכל נסקרו 1446 מאמרים, מתוכם נמצאו 19 מאמרים שהתאימו לאנליזה המתוכננת. שבר שני אירע תוך שנה ב-7.58% מהאנשים שסבלו משבר ראשון, ותוך שנתיים ב-11.58%.
הסיכון לשבר שני תוך שנתיים היה שונה באזורים שונים בעולם: 7.3% באסיה לעומת 13.17% באירופה ובצפון אמריקה. הסיכון לשבר שני היה מעט גבוה יותר בנשים : סיכון עודף של 18% לעומת גברים. הסיכון לשבר שני היה הגבוה ביותר אחרי שבר בחוליה (16.48% תוך שנתיים) , אחרי שבר ירך (12.84% תוך שנתיים), ואחרי שבר בשלד המרכזי בכלל: חוליה, ירך, אגן, צלעות, שכם, זרוע ועצם החזה.
החוקרים הסיקו ששבר שני הוא אירוע שכיח ברחבי העולם, כמחצית משברים החוזרים קורים תוך שנתיים מהשבר הראשון. יש לכן להתחיל טפול ללא עיכובים מיותרים בקשישים שסבלו משבר לא-חבלתי, ויש חשיבות רבה לנקיטת צעדים למניעת שברים כבר תוך שנתיים.
סיכון לשבר לפי מספר השברים הקודמים:
שברים קודמים מגבירים את הסיכון לשבר חדש, והסיכון לשבר חוזר עולה ככל שהיו יותר שברים קודמים. מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעת מספר השברים הקודמים על הסיכון לשבר תוך 10 שנים כפי שבא לבטוי בנוסחת FRAX.
נוסחת FRAX שנכנסה לשימוש ב-2008 מאפשרת חישוב של הסיכון לשבר על פי מספר גורמי סיכון ידועים, וניתן לערוך את החישוב עם נתון צפיפות העצם בצוואר הירך או בלעדיו. אחד מגורמי הסיכון בתחשיב הוא שבר קודם, אך מספר השברים הקודמים אינו נכלל עדיין בחישוב.
החוקרים עשו שימוש בבסיס נתונים איסלנדי אשר כלל גברים ונשים שנולדו בין 1907-1935, ונכנסו לסקר ב-01.12.1967. אוכלוסיית המחקר כללה 18,872 אנשים, מתוכם 2873 סבלו משבר אחד או יותר בטווח של 20 שנה, מרביתם היו בגיל 60-85. הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים עיקריים בכלל או לשבר ירך בפרט חושב על פי מספר השברים הקודמים, מתוך התחשבות בתמותה.
נמצא שהסיכון לשבר ירך או שבר אוסטיאופורוטי עיקרי עלה בהתאם למספר השברים הקודמים במידה דומה בנשים ובגברים, אבל פחת עם הגיל (עקב העלייה בתמותה עם הגיל).
הסיכון לאחר שבר אחד בלבד היה נמוך ב-5% לעומת כלל הקבוצה, היה גבוה ב-8% לאחר שני שברים, גבוה ב-21% לאחר 3 שברים וגבוה ב-35% לאחר 4 שברים או יותר .
לפי נתונים אלה ניתן לעשות התאמה אריתמטית פשוטה של נוסחת FRAX: להפחית ב- 5% באת הסיכון המחושב לאחר שבר קודם בודד, ולהעלות את הסיכון ב-10% לאחר 2 שברים , ב-20% לאחר 3 שברים וב-30% לאחר 4 שברים או יותר.
מחקר זה מאפשר אם כך התאמה של נוסחת FRAX לחישוב הסיכון לשבר על פי מספר השברים הקודמים.
השפעת טפול עם דנוסומאב על מדד איכות העצם TBS:
דנוסומאב (שם מסחרי פרוליה) הינו טיפול ביולוגי לאוסטיאופורוזיס, הניתן בזריקה תת-עורית מדי 6 חדשים. לטיפול זה השפעה מיטיבה להעלאת צפיפות העצם ולהפחתת הסיכון לשברים. אחד המנגנונים האפשריים לפעולת התרופה הוא שיפור במבנה העצם הספוגית. מבנה זה ניתן להערכה בלתי פולשנית על ידי המדד TBS, המופק מאנליזה של בדיקת צפיפות העצם בעמוד השדרה. ל-TBS יש השפעה על הסיכון לשבר באופן בלתי תלוי בצפיפות העצם. מטרת המחקר הייתה להעריך את השפעת הטפול על המיקרו-ארכיטקטורה של העצם הספוגית, כפי שהיא משתקפת במדד זה.
לשם כך נבחנו בדיקות צפיפות העצם של משתתפות במחקר FREEDOM, מדידת TBS נעשתה בשני אופנים: הן באופן הקלאסי, והן לאחר שינוי של האלגוריתם המשמש לחישוב ה- TBS, כך שיכלול נתונים על עובי הרקמה הרכה באזור המדידה. שינוי זה אמור לגרום לדיוק גבוה יותר מכיוון שעובי הרקמה באזור המדידה משפיע על התוצאה, בעוד שהאלגוריתם הרגיל של TBS מתחשב במדד הכללי של מסת הגוף (BMI).
המחקר כלל תת קבוצה של 279 נשים אוסטיאופורוטיות, לאחר המנופאוזה, אשר שטופלו "באופן עיוור" עם דנוסומאב או עם פלצבו כל 6 חדשים, ועברו בדיקות צפיפות העצם תקופתיות. TBS חושב בשתי השיטות לפני תחילת הטיפול, ולאחר מכן, חודש, שנה, שנתיים ו-3 שנים לאחר תחילת הטיפול.
מאפייני הבסיס של שתי הקבוצות היו דומים לפני תחילת הטיפול. בקבוצה שטופלה עם דנוסומאב נצפתה עלייה גבוהה יותר ב-TBS (בשתי שיטות החישוב) בכל אחת מנקודות המדידה. ההפרש הגיע למובהקות סטטיסטית החל מסוף השנה הראשונה ועד 3 שנים , ללא תלות בשינוי בצפיפות העצם.
מסקנת החוקרים היא כי טיפול עם דנוסומאב בנשים אוסטיאופורוטיות אחרי המנופאוזה מביא לשיפור משמעותי במבנה המיקרוסקופי של העצם הספוגית כפי שמשתף במדד TBS לאורך 3 שנים. חישוב ה-TBS עם תיקון לעובי הרקמה הרכה באזור המדידה הראה שינוי משמעותי יותר מאשר TBS מתוקן למדד מסת הגוף. השפעת הטיפול על ה-TBS הייתה בלתי תלויה בהשפעה על צפיפות העצם.
יעילות הטיפול עם רומוסוזומאב ובטיחותו בזרוע האירופאית של המחקר הקליני FRAME,
מחקר FRAME היה מחקר בינלאומי שבחן את יעילות טיפול דו-שלבי בנשים אוסטיאופורוטיות לאחד המנופאוזה: טיפול עם רומוסוזומאב (שם מסחרי אבניטי) בזריקה תת-עורית או פלצבו פעם בחודש למשך 12 חדשים ולאחר מכן דנוסומאב (שם מסחרי פרוליה) בזריקה תת-עורית פעם ב-6 חדשים למשך שנתיים. תוצאות המחקר היו שונות באזורים גיאוגרפיים שונים בעולם. במחקר זה נעשה ניתוח בדיעבד של התוצאות במשתתפות מאירופה.
כמעט מחצית המשתתפות במחקר היו מארץ אירופאית, 3013 נשים מתוך 7180. מחציתן טופלו בשנה הראשונה למחקר עם רומוסוזומאב ומחציתן עם חומר לא פעיל (פלצבו). במהלך שנה זו נצפתה הפחתה משמעותית בסיכון לשברים מחוץ לעמוד השדרה (1.4% לעומת 3.6% בקבוצת הפלצבו), שברים בעמוד השדרה (0.4% לעומת 2.1%) ושברים אוסטיאופורוטיים חשובים בכלל 0.9% לעומת 2.8%).גם מספר שברי הירך היה נמוך יותר בקבוצת הרומוסוזומאב (0.2% לעומת 0.6%) אך ללא מובהקות סטטיסטית.
הפחתת הסיכון נשמרה במהלך השנתיים הבאות בהן טופלו כל המשתתפות עם דנוסומאב .
שעור תופעות הלוואי לא היה שונה בין שתי הקבוצות.
החוקרים הסיקו כי מתן טפול עם רומוסוזומאב לנשים אירופאיות שהשתתפו במחקר FRAME הביא לירידה מהירה ומתמשכת בסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים, והרווח מהטיפול נשמר לאחר מעבר לדנוסומאב.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.