כך עולה מסקירת מחקרים שפורסמה בגיליון ינואר של הירחון Osteoporosis International. עוד בגיליון זה: הצורך להבדיל בין סף לאיבחון אוסטיאופורוזיס לבין סף לטיפול, סיכון לשברים בחולי פרקינסון, וגם – האם אורח חיים חרדי קשור בסיכון לשברים?
סף לאיבחון מול סף לטיפול:
הטיפול באנשים בסיכון מוגבר לשבר לוקה בחסר, ואחת הסיבות העיקריות לכך היא מודעות לא מספקת, הן בקרב רופאים והן בקרב הקהל הרחב, שיתכן סיכון גבוה לשברים בנוכחות מדד צפיפות עצם שאינו בתחום המוגדר כאוסטיאופורוזיס. הערכה בלתי מספקת של גורמי סיכון לשברים מונעת לפיכך מתן טיפול הולם.
במאמר עמדה של ארגון האוסטיאופורוזיס הבינלאומי ( IOF) בשיתוף עם החברה הארופאית להשלכות חברתיות וכלכליות של אוסטיאופורוזיס, אוסטאוארתריטיס ומחלות שלד-שרירים (ESCEO) מוצע להפריד בין הסף לאיבחון אוסטיאופורוזיס לבין הסף לטפול במחלה. המלצתם היא להמשיך להשתמש במדד המקובל של צפיפות העצם, T-score <-2.5, כפי שנקבע כבר ב-1994, לשם איבחון אוסטיאופורוזיס, אך לחדד את הצורך בקביעת סף לטפול על פי שקלול גורמי סיכון. קיימת גישות שונות בעולם לגבי קביעת הסף לטיפול וכל מדינה יכולה להתאים את התחשיב לצרכיה.
פעילות גופנית ומניעת שברים:
לפעילות גופנית יכול להיות תפקיד חשוב במניעת שברים בגיל המבוגר, אך אין עדיין פרוטוקולים סדורים בנושא. מטרת המחקר הייתה לנסות לבחון את מידת התועלת מפעילות גופנית ולזהות מאפיינים של הפעילות שיש להם השפעה מועילה למניעת שבר.
החוקרים ערכו סקירה נרחבת של הספרות הרפואית כדי לאתר את המחקרים המבוקרים שבחנו את השפעת הפעילות הגופנית ושדווחו בהם מספר השברים האוסטיאופורוטיים העיקריים (זרוע, אמה, ירך וחוליות). נבדקו ההשפעות של משך תקופת המחקר (פחות מ-12 חדשים או יותר) והאם הייתה הגברה של עצמת הפעילות הגופנית במהלך המחקר. נמצאו 11 מחקרים ראויים לאנליזה, עם נתונים על 9715 גברים ונשים שהשתתפו בפעילות גופנית ו-9592 בקבוצות הביקורת.
נמצא שלפעילות הגופנית הייתה השפעה חיובית על הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים עיקריים: הפחתה של 25% בסיכון. לא נמצאה השפעה משמעותית למשך תקופה המחקר וגם לא להגברת עצמת הפעילות הגופנית במהלך המחקר.
מסקנת החוקרים היא כי אנליזה זו מספקת הוכחה משמעותית להשפעה החיובית של פעילות גופנית למניעת שברים אוסטיאופורוטיים. עם זאת לא ניתן עדיין להוציא על סמך זה המלצות סדורות לגבי סוג הפעילות המועדפת והמשך הרצוי של הפעילות.
סיכון לשברים בחולי פרקינסון:
ידוע כי לחולי פרקינסון יש סיכון מוגבר לשברים. מטרת המחקר הייתה לבחון האם חומרת מחלת הפרקינסון ומשך המחלה משפיעים על הסיכון לשבר.
החוקרים סקרו את בסיס הנתונים של שרות הבריאות הלאומי בקוראה, והתרכזו בתושבים שהשתתפו בסקר בריאות לאומי ב-2009 והיו אז בני 40 לפחות. מתוכם זוהו 10,333 חולי פרקינסון וקבוצת ביקורת של כ-6.5 מיליון מבוטחים. נמצא שלחולי פרקינסון היה סיכון מוגבר (פי 1.5) לשבר בכל אתרי השלד. הסיכון הגבוה ביותר היה לשבר ירך (פי 2.16). הסיכון היה בקשר ברור לחומרת מחלת הפרקינסון, אך לא עם משך המחלה.
החוקרים קוראים להעלאת המודעות לסיכון לשבר בקרב חולי פרקינסון.
סיכון לשברים באוכלוסייה חרדית:
ליהודים חרדים בישראל יש אורח חיים המתאפיין במגבלות באורחות חיים, בלבוש ובתזונה העלולים להשפיע על צפיפות העצם ועל הסיכון לשברים, כגון חשיפה נמוכה לשמש, מחסור בויטמין D, צמצום צריכת מוצרי חלב עקב מגבלות כשרות, אורח חיים יושבני לגברים, הנקה ממושכת בנשים בגיל הפריון ושעור נמוך של טפול הורמונלי לאחר המנופאוזה. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם האוכלוסייה החרדית אכן נוטה יותר לשברים אוסטיאופרוטיים לעומת שאר האוכלוסייה היהודית. החוקרים סקרו את בסיס הנתונים של מבוטחי מכבי, שהיו בני 65 לפחות בינואר 2010 וללא שברים קודמים באותה נקודת זמן. הסיווג לאוכלוסייה חרדית או לא-חרדית נעשה על פי אזור המגורים. נבדקה הארעות שברים במהלך 9 שנים לפחות.
הקבוצה החרדית כללה 5397 נשים וגברים (51% נשים), לעומת 109,737 לא-חרדים (52.6% נשים). בתקופת המחקר אירעו שברים בקרב 16,352 מבוטחים (14.2%). לא נמצא הבדל בהארעות שברים בין שתי האוכלוסיות . שעור הנשים שסבלו משבר היה דומה בין שתי האוכלוסיות: כ-19%, וגם בקרב הגברים החרדים והלא-חרדים נמצא שעור דומה , כ-9% .
מסקנת החוקרים היא שלא נמצא הבדל משמעותי בשברים בין אוכלוסייה חרדית ולא-חרדית למרות הבדלים ניכרים במידת החשיפה לגורמי סיכון, והם מציעים להעריך מחדש את גורמי הסיכון הרלבנטיים באוכלוסיות חרדיות.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.