כך עולה ממחקר בנושא שנערך בדנמרק. ממצאי המחקר פורסמו בגיליון חודש מאי של הירחון Osteoporosis International. עוד בגיליון: גורמים מנבאים תמותה מוקדמת לאחר שבר צוואר ירך אחרי גיל 90, פעילות גופנית במסגרת קהילתית למניעת שברים, קשר בין תזונה מבוססת צמחים לסיכון מופחת לאוסטיאופורוזיס.
גורמים מנבאים תמותה מוקדמת לאחר שבר צוואר ירך אחרי גיל 90:
רקע: עם עליית תוחלת החיים יש עלייה במספר הסובלים משבר ירך. בהולנד, בה בוצע המחקר הנוכחי, מתאשפזים כל שנה יותר מ- 18,000 גברים ונשים בני 65 ויותר עם שבר ירך. הטיפול המקובל לשבר זה הוא ניתוח. התמותה המוקדמת (תוך 30 יום מהניתוח) גבוהה, ונעה במחקרים שונים. בין 4.1% ל-13.3% .
מחקר ה- FRAIL-HIP שנערך גם הוא בהולנד השווה תוצאות של ניתוח לעומת טיפול לא- ניתוחי בקשישים עם תוחלת חיים מוגבלת, המאושפזים במסגרת סיעודית. במחקר זה נמצאה אכן תמותה מוקדמת עודפת בקבוצת הטיפול הלא- ניתוחי, אבל קרובי המשפחה והמטפלים בחולים אלה מצאו יתרון באיכות תהליך המוות. ממחקר זה יש אפשרות להסיק כי ניתן לשקול טיפול לא-ניתוחי בחולים שבריריים וסיעודיים. יש לכן חשיבות לזיהוי מטופלים עם סיכון גבוה לתמותה מוקדמת לאחר ניתוח. מידע זה עשוי להועיל בקבלת החלטות לגבי טיפול ולתרום למידע לגבי תחזית המטופל.
מדד AHFS פותח בהולנד ב-2016 לניבוי תמותה מוקדמת אחרי שבר ירך בבני 70 ויותר. מטרת המחקר הנוכחי הייתה להתאים מדד זה לאוכלוסיית בני 90 ויותר.
הנתונים נאספו ממאגר לאומי של שברי ירך, גורמי הסיכון שנבדקו כללו:
גיל, מיגדר, דמנציה, מגורים במסגרת סעודית, סיכון לתת-תזונה (על פי שאלון מקובל), סוג השבר (שבר צוואר ירך עם או בלי תזוזה, או שבר טרוכנטרי לסוגיו השונים), מדד ASA (מדד למצב גופני על פי איגוד המרדימים האמריקאי), מדד ניידות (PMS) לפני השבר, מדד Katz-ADL לתפקוד עצמאי בפעולות יום-יומיות, רמת ההמוגלובין בקבלה לאישפוז ושימוש בלפחות 5 תרופות כרוניות, כולל תוספי מזון כמדד חלופי לתחלואה נלווית)
המחקר כלל 932 בני 91-95 שנים, 78% נשים, עם שבר צוואר ירך שעברו ניתוח לתיקון השבר. מהם 32% סבלו מדמנציה. רק 17.4% נזקקו למסגרת סעודית לפני השבר. ל-64.2% היו מחלות שונות ללא איום לתמותה ול-8.2% היו מחלות חמורות עם חשש לתמותה.
מאה ושניים משתתפים (11.1%) נפטרו תוך 30 יום מהניתוח.
מאפיינים שכיחים יותר בקבוצת התמותה המוקדמת היו גיל גבוה יותר, מין גברי, מגורים במסגרת סעודית, דמנציה, שבריריות גבוהה יותר, ריבוי מחלות מסכנות חיים, יכולת תפקודית נמוכה יותר ורמת המוגלובין נמוכה יותר בקבלה לאישפוז.
החוקרים בנו ותיקפו מחשבון AHFS90 שמבוסס על 5 גורמים : גיל, מיגדר, נוכחות דמנציה, מגורים במסגרת סעודית , מדד ASA ורמת המוגלובין.
למחשבון נמצאה רמת דיוק טובה והוא הצליח לנבא 64.5% מהתמותה המוקדמת באוכלוסיית המחקר.
פעילות גופנית במסגרת קהילתית למניעת שברים:
רקע: הטיפול התרופתי לאוסטיאופורוזיס אינו מפחית סיכון לנפילות. פעילות גופנית עשוייה לשפר את חוזק השרירים ואת כישורי שווי המשקל ועל ידי כך להקטין את הסיכון לנפילות ולשברים. רמת הידע על אוסטיאופורוזיס עשוייה לשפר את מידת ההתמדה בעיסוק בפעילות גופנית.
מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעת תכנית לפעילות גופנית וחינוך בנושא אוסטיאופורוזיס ושינוי התנהגות לאורך 18 חדשים במסגרת קהילתית, על איכות החיים, ידע ואמונות בנושא אוסטיאופורוזיס.
המחקר היה כלל 162 גברים ונשים בני 60 לפחות, עם אוסטיאופניה או סיכון מוגבר לנפילות או לשברים. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבוצה פעילה או לקבוצת ביקורת. חברי הקבוצה הפעילה עסקו באימונים מגוונים: פעילות נגד התנגדות, פעילות נושאת משקל ואימוני שווי משקל 3 פעמים בשבוע, והשתתפו ב-3 מפגשים של חינוך לאוסטיאופורוזיס ותמיכה התנהגותית להתמדה בתכנית הפעילות. איכות החיים, ידע ואמונות על אוסטיאופורוזיס נבחנו לפי שאלונים מקובלים אחרי 12 ואחרי 18 חדשים. קבוצת הביקורת קיבלה מידע לגבי אוסטיאופורוזיס , גורמי סיכון ושברים.
מאה ארבעים ושמונה (91%) השלימו את המחקר, ההתמדה בתכנית הפעילות הגופנית בקבוצה הפעילה הייתה 55%, והנוכחות ב-3 המיפגשים הלימודיים הייתה 63-83%. לא נמצא הבדל בין שתי הקבוצות, לא באיכות החיים, לא בידע ולא באמונות לגבי אוסטיאופורוזיס.
כאשר נעשה ניתוח לפי מידת ההתמדה נמצא שלתת-הקבוצה עם התמדה טובה יחסית בתכנית הפעילות (41 משתתפים עם התמדה של לפחות 66%) היה יתרון משמעותי בכל 3 המדדים.
לדעת המחברים, מחקר זה מדגיש את החשיבות של ההתמדה בתכניות אימונים, וכי התמדה בתכנית הובילה לאיכות חיים משופרת וידע גדול יותר לגבי אוסטיאופורוזיס באוכלוסייה בסיכון לנפילות ולשברים.
קשר בין תזונה מבוססת צמחים לסיכון מופחת לאוסטיאופורוזיס:
רקע: במזון ממקור צמחי יש מיקרו-רכיבים רבים בעלי חשיבות במניעת אוסטיאופורוזיס, עם זאת: הקשר בין תזונה מבוססת צמחים לבין אוסטיאופורוזיס אינו ברור די הצורך. מטרת המחקר הייתה לבחון קשר זה באוכלוסייה מבוגרת.
מחקר חתך שנערך בסין בין 2019-2021, כלל 9613 מבוגרים, בני 60 ומעלה, החיים בקהילה. לא נכללו במחקר אנשים שטופלו בתרופות בעלות השפעה על העצם או בוויטמין D. הרגלי התזונה נבחנו על ידי שני שאלונים נפרדים שבחנו את ההיענות לתזונה מבוססת צמחים.
המשתתפים סווגו על פי הרגלי התזונה ל-3 קבוצות:
תזונה בריאה מבוססת- צמחים: דגנים מלאים, פירות, ירקות טריים, קטניות, אצות, אגוזים ותה.
תזונה לא-בריאה מבוססת- צמחים: דגנים לא מלאים, תפוחי אדמה, קינוחים מתוקים, משקאות ממותקים.
תזונה ממקור חי: ביצים, דגים, בשר, חלב. מוצרי חלב.
יש לציין כי היו הבדלים בין הקבוצות באחוז הנשים, במידת ההשכלה, במצב הכלכלי, בשעור המעשנים וחולי הסוכרת.
אוסטיאופורוזיס אובחנה על סמך בדיקת אולטרסאונד של עצם העקב.
תזונה מבוססת צמחים נמצאה בקשר לצפיפות עצם גבוהה יותר בעקב.
למבוגרים שהיו ברבעון העליון של תזונה בריאה מבוססת-צמחים היה סיכון נמוך יותר לאוסטיאופורוזיס מאשר לאלו ברבעון התחתון. בעוד שתזונה מבוססת-צמחים אך בלתי –בריאה הייתה קשורה בסיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס.
מסקנת החוקרים היא כי צריכה מוגברת של תזונה בריאה ממקור צמחי וצריכה מופחתת של מזון צמחי בלתי –בריא קשורים בסיכון מופחת לאוסטיאופורוזיס.
אפידמיולוגיה של אוסטיאופורוזיס בגברים:
רקע: בארצות סקנדינביה יש שעור גבוה יחסית של אוסטיאופורוזיס לעומת שאר ארצות אירופה. בין השנים 1980-1914 חלה נסיגה של 29% בהארעות שברי ירך בנשים בדנמרק, אך לא חל כל שינוי אצל הגברים. שעור התמותה בגברים בדנמרק תוך שנתיים משבר צוואר הירך גבוה מאד: 40%.
מטרת המחקר הייתה לבחון את האפידמיולוגיה של אוסטיאופורוזיס בגברים בדנמרק.
מתוך בסיס נתונים לאומים זוהו גברים בני 50 ומעלה שחיו בדנמרק בין 1996-2018.
אוסטיאופורוזיס הוגדרה לפי אבחנת אוסטיאופורוזיס באישפוז, או אישפוז עקב שבר אוסטיאופורוטי או טיפול בתרופה לאוסטיאופורוזיס במסגרת הקהילה.
החוקרים בחנו את השכיחות וההארעות של שברים אוסטיאופורוטיים, תחלואה נילווית, מצב סוציו-אקונומי והתחלות טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס בקרב גברים עם אוסטיאופורוזיס.
נערכו השוואות לגברים ללא אוסטיאופורוזיס לגבי מספר מדדים.
נמצאו 171,186 גברים שענו להגדרה של אוסטיאופורוזיס. הגיל הממוצע בעת האיבחון היה 71 שנים. רובם אובחנו בעקבות שבר: 41% עם שבר ירך, 26% עם שבר של האמה, 19% עם שבר של הזרוע ו-14% עם שבר בחוליה.
ארעות של אוסטיאופורוזיס עלתה מ- 7.7 ל-9.7 ל-1000 שנות אדם (ממוצע 8.6), והשכיחות עלתה מ-4.3% ל-7.1% במהלך 22 שנות המחקר. הסיכון לגבר בן 50 לפתח אוסטיאופורוזיס במהלך חייו היה קרוב ל-30%.
שעור הגברים שהחלו טפול לאוסטיאופורוזיס תוך שנה מהאיבחון עלה מ-6.9% ל-29.8%.
לגברים עם אוסטיאופורוזיס היה שעור גבוה יותר של תחלואה נילווית מאשר לגברים ללא אוסטיופורוזיס באותו גיל (מחלת ראה חסימתית, סרטן, סוכרת ואי ספיקת לב). כמו כן נמצא שעור גבוה יותר של שימוש בתרופות בקרב גברים עם אוסטיאופורוזיס: נוגדני דלקת, אופיואידים, תרופות ליתר לחץ דם, סטטינים, סטרואידים, נוגדי דיכאון ותרופות אנטי-פסיכוטיות.
מסקנת החוקרים: אוסטיאופורוזיס בגברים "זוכה" עדיין לתת-איבחון. אחד מכל מארבעה גברים בדנמרק יסבול מאוסטיאופורוזיס אחרי גיל 50, עם התיצגות שכיחה של שבר.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.