סיכויים וסיכונים בתרופות ובטיפולים לאוסטאופורוזיס

בכנס השנתי של הארגון הבינלאומי לאוסטאופורוזיס, שהתקיים השנה בפריז, עסקה הרצאת הפתיחה, שנשא פרופ' ר. ריזולי במחקרים קליניים בולטים שהתפרסמו בתקופה האחרונה.

 

 

ד"ר איריס ורד וד"ר ליאנה טריפטו שקולניק. מהמכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם במרכז הרפואי שיבא, סיכמו את עיקרי הדברים שהוצגו בהרצאה.

 

 

סיכום הרצאת הפתיחה של כנס ה- IOF באפריל 2019. 

 

הכנס השנתי של הארגון הבינלאומי לאוסטאופורוזיס, IOF, התקיים השנה בפריס. הרצאת הפתיחה של הכנס , שנישאה ע"י פרופ' ר. ריזולי התייחסה למחקרים הקליניים הבולטים שפורסמו בתקופה האחרונה.  

 

 

האם רמה גבוהה של ויטמין D עשויה להגן מפני סרטן המעי הגס? 

במחקרים אפידמיולוגיים ובעבודות מחקר בסיסי תוארה השפעה מגינה של ויטמין D מפני סרטן המעי הגס, אך ללא הוכחה חותכת. כמו כן לא היה ידוע מה רמת ויטמין D בדם שעשויה למזער את הסיכון. הרמה הרצויה של ויטמין D בדם מוגדרת כיום רק על פי בריאות העצם. החוקרים אספו מידע מ-17 מחקרים שנערכו על אוכלוסיות שונות, והישוו רמות ויטמין D ב- 5706 מקרי סרטן מעי גס ו-7107 ללא סרטן. נמצא שרמה נמוכה של ויטמין D (פחות מ-30 נמול/ל או 12 נג/מל) הייתה כרוכה בסיכון עודף בסך 31% לסרטן מעי גס לעומת רמה של 50-62 נמול/ל, שנחשבת לרמה המינימאלית הדרושה לבריאות העצם. גם רמות ויטמין D גבוהות יותר, , 75-100 נמול/ל ( 30-40 נג/מל), אך לא מעל 100 נמול/ל היו קשורות לסיכון מופחת לסרטן זה. הממצא היה משמעותי בנשים, אך לא הגיע  למובהקות סטטיסטית בגברים [1]

 

מסקנה: נמצא קשר מובהק בנשים, ולא מובהק בגברים,  בין רמות גבוהות יותר של ויטמין D לסיכון מופחת לסרטן המעי הגס בנשים. עדיין לא ידוע אם מתן ויטמין D יקנה הגנה מפני סרטן זה או שמדובר בקשר נסיבתי בלבד. 

 

 

שברים בחולים עם אי ספיקת כליות:  האם יש להתייחס לכך כמו לאוסטאופורוזיס? 

בחולים עם אי ספיקת כליות מתפתחת מחלת עצם שונה מאוסטאופורוזיס "רגילה" שעלולה לגרום לכאבי שלד ולשברים. על אף ההתקדמות הרבה שחלה בשנים האחרונות בהבנת מחלת העצם בחולי כליה, עדיין יש חוסר בהירות לגבי הניהול הקליני הנכון של מצב זה. מקובל לתת ויטמין D לחולי כליה אך אין מספיק נתונים על התועלת מכך להפחתת הסיכון לשברים ולתמותה. מתן ויטמין D הוא חלק מהמאמץ להפחתת הרמות המוגברות של הורמון הפרתירואיד, PTH, הנפוצות בחולי כליה. רמות גבוהות של PTH באי ספיקת כליות כרוכות בסיכון גבוה לשברים, ואילו דיכוי מבוקר של רמות PTH משפר את תהליך השקעת המינרלים סידן וזרחן בעצם. סמנים ביוכימיים כגון CTX, P1NP משקפים את התהליכים המתחוללים בעצם והשימוש בהם מקובל בתחום האוסטאופורוזיס, אך הם  אינם מועילים במידה מספקת בחולי כליה. יש התקדמות בפיתוח בדיקות לסמנים ביוכימיים שעשויים להועיל לניטור חולי כליה, כגון סקלרוסטין ו- FGF23. יש צורך במאמץ משולב של מומחים בתחומים שונים כדי להבין טוב יותר את השפעת ההפרעות במשק העצם באי ספיקת כליות על חוזק העצם וכדי לפתח אמצעים יעילים למניעת שברים באוכלוסייה זו [2]. 

 

מסקנה: מחלת העצם המתפתחת שאנשים עם אי ספיקת כליות מתקדמת שונה מאוסטאופורוזיס של הגיל המבוגר ומחייבת התייחסות מיוחדת. 

 

 

האם טיפול בדנוסומאב (פרוליה®) מגן מפני הנזק שנגרם לשלד על ידי סטרואידים? 

טיפול כרוני בתרופות ממשפחת הגלוקוקורטיקואידים (סטרואידים) גורם לאבדן עצם ושברים. במחקר זה נבדקה התועלת מטיפול בנוגדן מסוג דנוסומאב, 60 מ"ג בזריקה תת עורית כל 6 חדשים במשך 24 חדשים להגנה על השלד במטופלים בסטרואידים, וזאת בהשוואה לטיפול מקובל על ידי ריזדרונאט בטבליה במינון 5 מ"ג ליום, במחקר נכללו 795 גברים ונשים בני 18 לפחות, שטופלו בפרדניזון במינון של לפחות 7.5 מ"ג במשך 3 חדשים או יותר. בני פחות מ-50 נכללו במחקר רק אם סבלו משבר אוסטאופורוטי.   בני יותר מ-50 נכללו אם הייתה להם צפיפות עצם נמוכה (T-score ≤–2.0) או שסבלו משבר ו- T-score ≤–1.0. כל המשתתפים קיבלו תוספי סידן וויטמין D. דנוסומאב העלה את צפיפות העצם בעמוד השדרה ובירך במידה גדולה יותר ובאופן מובהק בהשוואה לריזדרונאט הן במי שרק התחילו טיפול בסטרואידים (6.2% לעומת 1.7% בעמוד השדרה, 3.1% לעומת 0% בירך), והן במי שהיו כבר על טיפול קודם בסטרואידים  (6.4% לעומת 3.2% בעמוד השדרה, 2.9% לעומת 0.5% בירך). לא היה הבדל בין שתי התרופות לגבי תופעות לוואי (כולל זיהומים) או שברים [3]. 

 

מסקנה: מתן דנוסומאב במשך שנתיים מעלה את צפיפות העצם בעמוד השדרה ובירך במידה רבה יותר מריזדרונאט עם פרופיל בטיחות דומה, ועשוי לכן להיות אופציית טיפול חדשה לנזקקים לסטרואידים. 

   

 

האם אלנדרונאט ( פוסאלאן®) או ביספוספונאט אחרים מפחיתים סיכון להתקפי לב או אירועים מוחיים? 

מטרת המחקר הייתה לבדוק האם טיפול עם ביספוספונאטים משפיע על הסיכון לאירועים קרדיו-ואסקולריים. לשם כך נסרקו בסיסי נתונים ואותרו כל מי שאושפז עקב שבר צוואר ירך בשנים 2005-2013 בהונג קונג עם מעקב עד 2016. נמצאו 34,991 חולים, 13.2% מהם החלו לקבל טיפול בתרופות נוגדות פרוק עצם לאחר השבר. נבנתה קבוצת ביקורת של 13,568 חולים, שלא החלו טיפול אבל היו זהים ברמת הסיכון הקרדיו-ואסקולרי הבסיסי לקבוצה שטופלה.  נמצא שטיפול עם אלנדרונאט היה קשור בסיכון מופחת ומובהק סטטיסטית להתקף לה ולתמותה קרדיו-ואסקולרית  בשנה הראשונה לטיפול והפחתה בעלת משמעות סטטיסטית גבולית של הסיכון לאירוע מוחי כעבור 5 ו-10 שנים. קשר זה נמצא גם עם ביספוספונאטים אחרים [4]. 

 

מסקנה: הטיפול עם תרופות למניעת איבוד עצם ממשפחת הביספוספונאטים אינו מגביר סיכון, ואף עשוי להקטין סיכון לארועים קרדיוואסקולריים לאחר שבר ירך.  יש צורך במחקרים נוספים כדי לבסס תצפית זו להבין את המנגנונים האחראים לכך. 

 

 

האם טיפול עם ביספוספונאטים בטוח בהריון? 

השלכות טיפול עם ביספוספונאטים בעת הריון אינה ברורות. מטרת המחקר הייתה לבדוק תוצאות של הריונות בנשים שנחשפו לביספוספונאטים בעת ההריון. הנתונים הופקו מהמרכז הצרפתי לגורמים טרטוגניים. אותרו 36 נשים שקיבלו ביספוספונאט בטרימסטר הראשון של ההריון או 6 שבועות קודם להיריון. ל-13 מהן הייתה מחלת עצם ו-23 סבלו ממחלה סיסטמית (לופוס, דלקת מפרקים שיגרונתית או מחלה אחרת). הותאמה קבוצת ביקורת של נשים עם מחלה סיסטמית שלא טופלו עם ביספוספונאטים ונשים בריאות שלא קיבלו תרופות. לא נמצא שעור גבוה יותר של מומים עובריים אך היה שעור גבוה יותר של סיבוכים לא ספציפיים בילודים לאחר חשיפה אימהית לביספוספונאטים. כמו כן נמצא שעור גבוה יותר של הפלות בקרב נשים עם מחלת עצם ללא קשר לטיפול עם ביספוספונאטים [5]. 

 

מסקנה:  במחקר תצפיתי קטן זה לא נמצא סיכון למומים עובריים בחשיפה אימהית לביספוספונאטים אך תועד שעור מוגבר של סיבוכים לילוד.  

 

 

האם טיפול עם טריפרתייד (פורטאו®) מועיל לריפוי שברים בלתי טיפוסיים בירך? 

טיפול בתרופות נוגדות פרוק עצם כרוך באופן נדיר בסיכון מוגבר לשברים בלתי טיפוסיים בירך. מטרת המחקר הייתה לבחון האם טיפול אנבולי (מקדם בניית עצם) ע"י טריפרתייד בזריקה יומית למשך שנתיים יכול להשפיע על תהליך ריפוי השבר.  נבדקו 14 חולים, במסגרת מחקר פתוח ולא מבוקר. לאחר שנתיים נמצאה עלייה משמעותית בצפיפות החוליות אך לא בצפיפות הירך. השבר החלים לחלוטין ב-6 חולים, החלמה חלקית נמצאה ב-3, לא היה שינוי ב-2 חולים, ובחולה אחד הייתה החמרה. בבדיקות סמני העצם לפני הטיפול נמצאה שונות רבה בין החולים, אך בכולם הייתה עלייה ברמת הסמנים עם טיפול בטריפרתייד כפי  שמוצאים בחולי אוסטאופורוזיס שלא סבלו משבר לא טיפוסי בירך.  בביופסיית עצם לא נמצאה השפעה של הטיפול על מידת המינרליזציה [6]. 

 

מסקנה: טיפול עם טריפרתייד למשך שנתיים בחולים שסבלו משבר לא טיפוסי בירך לאחר טיפול עם ביספוספונאט צפוי להעלות את צפיפות העצם ואת רמת הסמנים הביוכימיים של העצם וכנראה גם להקטין סיכון לשברים אוסטאופורוטיים אך אין בנתוני מחקר זה כדי להמליץ עליו כעזר לריפוי השבר הלא טיפוסי. 

 

טיפול חדש למחלת עצם גנטית קשה 

היפופוספטאזיה היא מחלה מולדת הגורמת לחסר באנזים אלקלין פוספטאזה החיוני לתהליך השקעת המינרלים בעצם. חסר משמעותי באנזים זה גורם לרככת קשה ומסכנת חיים בילדים, הפרעה בהתפתחות ואי ספיקה נשימתית. דרגות חסר קלות יותר יכולות לגרום למחלה דמויית אוסטאופורוזיס במבוגרים. לאחרונה נכנסה לשימוש תרופה למחלה, אספוטאז אלפה. מטרת המחקר  הייתה להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח של הטיפול.  במחקר השתתפו 11 ילדים בגיל עד 3 שנים,  שגויסו  מ-10 מרכזים בעולם,  והם טופלו ב-1-3 זריקות בשבוע  במשך 7 שנים לפחות.  נמצאה הבראה של הנגעים בשלד, אף מטופל לא נזקק להנשמה לאחר 4 שנים של טיפול, הגדילה לגובה והתפקודים המוטוריים והקוגנטיביים השתפרו.  סיבוכים שכיחים בעת הטיפול היו חום וזיהומים בדרכי נשימה עליונים. ניצפו סיבוכים נדירים בעצמות הגולגולת ובכבד [7]. 

 

מסקנה: ילדים עם היפופוספטאזיה שטופלו עם אספוטאז אלפה במשך 7 שנים נהנו משיפור במינרליזציה של השלד, בגדילה, בתפקוד הנשימתי, בתפקוד המוטורי ובתפקוד הקוגניטיבי. הטיפול נסבל היטב בדרך כלל.

 

 

האם תוספי סידן או ויטמין D מסוכנים ללב?  

במחקר זה נבדק הקשר בין תוספי סידן וויטמין D לבין אירועים קרדיו-ואסקולריים ותמותה באנגליה. החוקרים התבססו על מחקר פרופסקטיבי גדול, UK Biobank, הכולל כחצי מיליון גברים ונשים בגיל 40-69 בעת הגיוס. נתונים על צריכת תוספי סידן וויטמין D היו לגבי 475,255 מביניהם. לא נמצא קשר בין צריכת תוספי סידן, ויטמין D או שניהם  לבין אשפוז עקב התקף לב, מחלת לב או תמותה, הן בגברים והן בנשים, גם לאחר התאמה לגורמי סיכון שונים [8]. 

 

מסקנה: במחקר ענק זה לא נמצא קשר בין צריכת  תוספי סידן או ויטמין D לבין סיכון מוגבר לאשפוז או תמותה עקב אירועים קרדיו-ואסקולריים. 

 

טיפול חדש במחלת עצם גנטית אחרי גיל הילדות

מחקר פתוח בינלאומי זה בחן את יעילות ובטיחות הטיפול באספוטאז אלפה במבוגרים ובמתבגרים בני 13-66 עם היפופוספטאזיה במשך עד 5 שנים. נמצא שיפור במדדים הביוכימיים של המחלה,  במינראליזאציה של העצם , ובתפקוד המוטורי. הטיפול נסבל היטב בדרך כלל. תופעת הלוואי השכיחה ביותר הייתה תגובה עורית במקום ההזרקה [9]. 

 

מסקנה:  טיפול עם אספוטאזה אלפה במתבגרים ובמבוגרים עם היפופוספאטזיה קשור בשיפור במצב השלד וביכולת התפקודית. 

 

 

האם טיפול ביולוגי חדש לאוסטאופורוזיס מועיל גם לגברים? 

אחד מכל 5 גברים מגיל 50 צפוי לסבול משבר אוסטאופורוטי.  מטרת המחקר הייתה להעריך יעילות ובטיחות של רומוסוזומאב בזריקה פעם בחודש בגברים עם אוסטאופורוזיס. המחקר  היה מבוקר על ידי פלצבו וכפול סמיות. נכללו 245 גברים בגיל 55-90 עם צפיפות עצם נמוכה ושבר בעבר. הטיפול עם רומוסוזומאב הביא לעלייה משמעותית בצפיפות העצם בהשוואה לטיפול עם פלצבו הן בחוליות (12.5% לעומת 1.2%) והן בירך ( 2.5% לעומת 0.5%-). עם זאת ניצפו יותר ארועים קרדיו-ואסקולריים עם רומוסוזומאב : 4.9% לעומת 2.5% בקבוצת הפלצבו [11]. 

 

מסקנה: לאחר שהוכח כיעיל בנשים, רומוסוזומאב, תכשיר בעל השפעה כפולה בעצם: עידוד בנייה ודכוי פרוק העצם הוא טיפול מבטיח גם לגברים עם אוסטאופורוזיס. 

 

 

האם הזרקות אפידורליות עלולות לסכן חולי אוסטאופורוזיס?

הזרקות אפידורליות של סטרואידים הן טיפול שכיח לכאבים הנובעים מלחץ על שרשי עצבים בעמוד השדרה המתני. ידוע כי טיפול בסטרואידים בטבליות גורם לאבדן עצם ולשברים אך ההשפעה של זריקות אפידורליות על השלד לא הייתה ידועה . מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין חשיפה לזריקות סטרואידים אפידורליות לבין שינויים במסת העצם בעמוד השדרה המתני כפי שנמדדו בבדיקת CT כמותי. נבדקו 121 אנשים שקיבלו לפחות 3 הזרקות אפידורליות, ו-121 לא מוזרקים (קבוצת ביקורת). גיל ממוצע 64, כמחציתם נשים. למוזרקים הייתה צפיפות עצך נמוכה יותר בחוליות המתניות, בהשוואה לקבוצת הביקורת. צפיפות העצם הייתה נמוכה יותר ככל שהכמות המצטברת של סטרואידים שהוזרקו הייתה גבוהה יותר [12]. 

 

מסקנה: הזרקה אפידורלית של סטרואידים קשורה לצפיפות עצם נמוכה יותר בעמוד השדרה המתני.  יש צורך במחקרים פרוספקטיביים שיאשרו את הממצאים ויעזרו לפתח אמצעים למניעת איבוד עצם באוכלוסייה זו. 

 

 

האם עלייה בצפיפות העצם תוך טיפול לאוסטאופורוזיס מנבאת את הצלחת הטיפול?  

מטרת המחקר הייתה להעריך את הקשר בין השינוי בצפיפות העצם במחקרים קליניים שבדקו טיפולים שונים לאוסטאופורוזיס, לבין הפחתת הסיכון לשברים בחוליות ומחוץ לעמוד השדרה. נכללו 38 מחקרים מבוקרים על ידי פלצבו, שבדקו 19 תרופות שונות. נמצא שעלייה גבוהה יותר בצפיפות העצם, במדידות DXA,  הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לשברים בעמוד השדרה ובירך, אך לא הייתה קשורה לסיכון לשברים באתרים אחרים בשלד [13].

 

מסקנה: שינויים בצפיפות העצם בתגובה לטיפול מנבאים את הצלחת הטיפול במניעת שברי חוליות וירך. עם זאת: אין ליישם תוצאות אלה באופן ישיר על  מטופלים בודדים. 

 

 

עד כמה בטוח להפסיק טיפול עם ביספוספונאטים? 

הפסקת טיפול עם ביספוספונאטים מוצעת במטרה למנוע אירועים נדירים מסוג שברים בלתי טיפוסיים בירך. יש לכך מקום רק אם הסיכון לשברים אוסטאופורוטיים אינו עולה בעקבות הפסקת הטיפול. מטרת המחקר הייתה להעריך את הסיכון לשברים אוסטאופורוטיים בקרב נשים שהפסיקו טיפול עם ביספוספונאט לעומת נשים שהמשיכו בטיפול. נבדקו נתונים על 39,502 נשים, מגיל 45 ומעלה, שטופלו במשך 3 שנים לפחות עם ביספוספונאט. נערכה השוואה של שעור השברים בקרב  נשים  שהפסיקו טיפול למשך שנה אחת לפחות, לבין נשים שהתמידו בטיפול בהענות גבוהה, ונשים שהתמידו בטיפול אך בהענות נמוכה. משך הטיפול לפני ההפסקה היה 5.2 שנים בממוצע, אורך ממוצע של הפסקת הטיפול היה 3.1 שנים, ו-11.4% מהמפסיקות חזרו לטיפול עם ביספוספונאט . לא נמצא הבדל בשעור השברים בין אלו שהפסיק טיפול למשך שנה לפחות לבין אלה שהתמידו בטיפול. נמצא סיכון גבוה יותר לשברים בקרב קבוצת הנשים שנטלו טיפול בהענות נמוכה [14].  

 

מסקנה: נראה כי נשים שמפסיקות טיפול עם ביספוספונאט למשך שנה לאחר נטילת טיפול בהענות גבוהה במשך 3 שנים לפחות אינן בסיכון מוגבר לשברים. יש צורך בפיתוח אמצעים לזהוי מטופלים שצפויים להנות או להפסיד מהפסקת טיפול. 

 

 

האם אלנדרונאט (פוסאלאן®) מקטין סיכון לשברים מחוץ לעמוד השדרה במטופלים עם סטרואידים?

טיפול בסטרואידים מגביר סיכון לשברים. מחקרים קליניים הוכיחו שתרופות שונות יכולות להקטין סיכון לשברים בחוליות במטופלים בסטרואידים, אך אף מחקר קליני לא הוכיח הפחתה בסיכון לשברים באתרים אחרים בשלד.  מחקר רטרוספקטיבי זה התבסס על נתונים ממערכת הבריאות בשוודיה. זוהו מבוגרים בני 50 ומעלה,  שהחלו טיפול בסטרואידים בין 2006-2011. במינון של 2.5 מ"ג פרדניזון ליום או יותר, במשך 3 חדשים לפחות.  נערכה השוואה בין 16,890 מטופלי סטרואידים שנטלו גם אלנדרונאט לבין קבוצת ביקורת של מטופלים בסטרואידים שלא קיבלו טיפול להגנה על השלד. במעקב ממוצע של 14.5 חדשים נמצא שעור נמוך בסך 16% של כלל השברים מחוץ לעמוד השדרה בקרב מי שטופלו עם אלנדרונאט. הפחתת הסיכון לשבר ירך הייתה 34%. הפחתת הסיכון עם אלנדרונאט הייתה בולטת במיוחד בחולים שטופלו במינונים גבוהים של סטרואידים [15]. 

 

מסקנה: במחקר אפידמיולוגי גדול נמצא כי שימוש באלנדרונאט  היווה גורם מגן מפני שברים מחוץ לעמוד השדרה, כולל שבר ירך, במטופלים בסטרואידים. 

 

 

האם רצף של שתי תרופות: טיפול חדש לקידום בניית העצם ואחריו טיפול למניעת פרוק עצם יעיל יותר מטיפול בתרופה יחידה למניעת פרוק עצם? 

מטרת המחקר הייתה לבחון השפעת טיפול עם אלנדרונאט בממשך 24 חדשים לאחר טיפול של 18 חדשים עם אבלופרתייד (558 נשים) או פלצבו (581 נשים). מבין הנשים שטופלו עם אבלופרתייד ועברו לטיפול עם אלנדרונאט ניצפו שברים חדשים בחוליות ב-0.9%,לעומת 5.6% בין הנשים שטופלו מקודם בפלצבו ואח"כ באלנדרונאט.  ניצפה גם שעור נמוך יותר גם של שברים מחוץ לעמוד השדרה. רצף הטיפול אבלופרתייד-אלנדרונאט הביא לעלייה גבוהה יותר בצפיפות העצם. לא היה הבדל בתופעות לוואי בין הקבוצות [16]. 

 

מסקנה: טיפול עם אבלופרתייד במשך 18 חדשים ולאחריו טיפול עם אלנדרונאט במשך 24 חדשים מפחית סיכון לשברים באתרים שונים של השלד ומגביר צפיפות עצם במידה ניכרת יותר מאשר טיפול עם אלנדרונאט בלבד. טיפול זה עשוי להיות אופציה טובה לנשים לאחר המנופאוזה עם סיכון גבוה לשברים. 

 

 

האם פעילות גופנית מועילה למניעת נפילות ושברים? 

מטרת המחקר הייתה לבדוק את התועלת  מאימון גופני ממושך (שנה לפחות) על הסיכון לנפילות, פציעה בעת נפילות, נפילות מרובות, שברים, אישפוזים ותמותה בקשישים. לשם כך נסקרו מחקרים קליניים אקראיים שבחנו תכניות אימון במשך שנה לפחות, עם משתתפים בני 60 ומעלה. זוהו 46 מחקרים שכללו 22,709 משתתפים, כשני שליש מהם נשים. שיטת הפעילות הנפוצה ביותר הייתה אימון רב מרכיבים, למשל ארובי + כח+ שווי משקל. התדירות הממוצעת הייתה 3 פעמים בשבוע במשך כ-50 דקות לאימון, בעצימות בינונית. השוואה  הייתה בדרך כלל לאנשים פעילים באופן כללי. 

אימון גופני הקטין באופן מובהק את הסיכון לנפילות ב-12%, וב-26% את הסיכון לנפילות שגרמו לפציעות. הסיכון לשברים פחת ב- 16% אך ממצא זה היה על גבול המובהקות הסטטיסטית. לא הייתה השפעה של האימון על הסיכון לנפילות מרובות, אשפוזים או תמותה.  נראה כי התדירות האופטימלית לאימון היא 2-3 פעמים [17]. 

 

מסקנה: אימון גופני לאורך זמן קשור בסיכון מופחת לנפילות ולפציעות עקב נפילות באוכלוסייה מבוגר, ויתכן וגם מקטין סיכון לשברים. 

 

 

האם אלנדרונאט (פוסאלאן®)  מפריע לריפוי שברים?

הובע חשש כי ביספוספונאטים עלולים להפריע לריפוי שברים עקב השפעתם לעיכוב תחלופת העצם. מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעת מתן מוקדם של ביספוספונאט על ריפוי ותוצאה תפקודית לאחר שבר ברדיוס הדיסטלי (שבר של עצם האמה, סמוך לשורש כף היד) המחקר היה כפול סמיות, אקראי ומבוקר על ידי פלצבו, ב-15 מרכזים באנגליה. גיסו 421 משתתפים, בני 50 ויותר, שלא טופלו מקודם עם ביספוספונאטים, וסבלו משבר קולס. הם טופלו עם אלנדרונאט שבועי במינון המקובל של 70 מ"ג או פלצבו, הטיפול הותחל תוך 14 יום מהשבר. נערך מעקב אחר איחוי השבר, טווח תנועות, חוזק היד, כאבים ושימוש במשככי כאבים. לא היה הבדל משמעותי בין הקבוצות בשעורי איחוי השבר בכל נקודת זמן ולא היה הבדל בשאר המדדים הקליניים שנבדקו [18]. 

 

מסקנה: מתן מוקדם של אלנדרונאט לאחר שבר ברדיוס דיסטלי במבוגרים אינו משפיע לרעה על איחוי השבר או על התוצאות הקליניות. ניתן להתחיל טיפול בתכשיר זה זמן קצר לאחר שבר במידת הצורך. 

 

 

 

1. Mccullough ML, Zoltick ES, Weinstein SJ, et al (2019) Circulating Vitamin D and Colorectal Cancer Risk : An International Pooling Project of 17 Cohorts. doi: 10.1093/jnci/djy087

2. Pimentel A, Ureña-Torres P, Zillikens MC, et al (2017) Fractures in patients with CKD—diagnosis, treatment, and prevention: a review by members of the European Calcified Tissue Society and the European Renal Association of Nephrology Dialysis and Transplantation. Kidney Int 92:1343–1355. doi: 10.1016/j.kint.2017.07.021

3. Saag KG, Wagman RB, Geusens P, et al (2018) Denosumab versus risedronate in glucocorticoid-induced osteoporosis: a multicentre, randomised, double-blind, active-controlled, double-dummy, non-inferiority study. Lancet Diabetes Endocrinol. doi: 10.1016/S2213-8587(18)30075-5

4. Sing CW, Wong AYS, Kiel DP, et al (2018) Association of Alendronate and Risk of Cardiovascular Events in Patients With Hip Fracture. J Bone Miner Res. doi: 10.1002/jbmr.3448

5. Sokal A, Elefant E, Leturcq T, et al (2019) Pregnancy and newborn outcomes after exposure to bisphosphonates : a case-control study. 221–229.

6. Watts NB, Aggers D, Mccarthy EF, et al Responses to Treatment With Teriparatide in Patients. doi: 10.1002/jbmr.3081

7. Whyte MP, Simmons JH, Moseley S, et al (2019) Asfotase alfa for infants and young children with hypophosphatasia: 7 year outcomes of a single-arm, open-label, phase 2 extension trial. Lancet Diabetes Endocrinol. doi: 10.1016/S2213-8587(18)30307-3

8. Harvey NC, D’Angelo S, Paccou J, et al (2018) Calcium and Vitamin D Supplementation Are Not Associated With Risk of Incident Ischemic Cardiac Events or Death: Findings From the UK Biobank Cohort. J Bone Miner Res. doi: 10.1002/jbmr.3375

9 Kishnani PS, Rockman-greenberg C, Rauch F, et al (2019) Five-year efficacy and safety of asfotase alfa therapy for adults and adolescents with hypophosphatasia ☆. Bone 121:149–162. doi: 10.1016/j.bone.2018.12.011

10. Langdahl BL, Libanati C, Crittenden DB, et al (2017) Romosozumab (sclerostin monoclonal antibody) versus teriparatide in postmenopausal women with osteoporosis transitioning from oral bisphosphonate therapy: A randomised, open-label, phase 3 trial. Lancet. doi: 10.1016/S0140-6736(17)31613-6

11. Michael Lewiecki E, Blicharski T, Goemaere S, et al (2018) A Phase III Randomized Placebo-Controlled Trial to Evaluate Efficacy and Safety of Romosozumab in Men with Osteoporosis. J Clin Endocrinol Metab. doi: 10.1210/jc.2017-02163

12. Liu Y, Carrino JA, Dash AS, et al (2018) Lower Spine Volumetric Bone Density in Patients with a History of Epidural Steroid Injections. J Clin Endocrinol Metab. doi: 10.1210/jc.2018-00558

13. Bouxsein ML, Eastell R, Lui LY, et al (2019) Change in Bone Density and Reduction in Fracture Risk: A Meta-Regression of Published Trials. J Bone Miner Res. doi: 10.1002/jbmr.3641

14. Adams AL, Adams JL, Raebel MA, et al Bisphosphonate Drug Holiday and Fracture Risk : doi: 10.1002/jbmr.3420

15. Bergman J, Nordström A, Nordström P (2018) Alendronate use and the risk of nonvertebral fracture during glucocorticoid therapy: A retrospective cohort study. J Clin Endocrinol Metab. doi: 10.1210/jc.2017-01912

16. Bone HG, Cosman F, Miller PD, et al (2018) ACTIVExtend: 24 Months of alendronate after 18 months of abaloparatide or placebo for postmenopausal osteoporosis. J Clin Endocrinol Metab. doi: 10.1210/jc.2018-00163

17. De Souto Barreto P, Rolland Y, Vellas B, Maltais M (2019) Association of Long-term Exercise Training with Risk of Falls, Fractures, Hospitalizations, and Mortality in Older Adults: A Systematic Review and Meta-analysis. JAMA Intern Med. doi: 10.1001/jamainternmed.2018.5406

18. Duckworth AD, McQueen MM, Tuck CE, et al (2019) Effect of Alendronic Acid on Fracture Healing: A Multicenter Randomized Placebo-Controlled Trial. J Bone Miner Res. doi: 10.1002/jbmr.3679