כבר יותר מפעם שמעתי ממטופלים שלי שמתמודדים עם היפופראתירואידיזם, את הסיפור הבא. בעודם מנסים להסביר למישהו את מחלתם ואת הצורך לאזנה באמצעות נטילת טבליות רבות במהלך היום ולעיתים בלילה, הם נתקלים בתגובה הבאה: אבל יש לי הרבה מכרים עם בעיה בבלוטת תריס, הם לוקחת כדור קטן בבוקר והכל בסדר. מקור הבלבול מובן, בלוטות שכנות: תריס ויותרת התריס, עם השם הדומה ומכאן הנטייה לחשוב שתפקידן זהה ומחלות תת הפעילות בהן דומות. לכבוד שבוע המודעות למחלת תת פעילות בלוטת יותרת התריס, להלן מספר עובדות על הבלוטה ומחלת חסר ההורמון שלה.
תיאור המחלה
בלוטת פראתירואיד (יותרת התריס) נמצאת בצוואר, מאוד קרוב לבלוטת תירואיד (מגן, תריס) ומכאן שמה. תירואיד ופראתירואיד שונות מאוד במבנה ותפקוד, אך עקב סמיכות והדמיון בשם, פעמים רבות מתבלבלים ביניהן. בגוף האדם לרוב ארבע בלוטות יותרת התריס והן לרוב נמצאות אחורית לתריס, כלומר לא נצפות ולא ניתנות למישוש בצוואר.
התפקיד העיקרי של בלוטת יותרת התריס הוא ניהול מאזן הסידן בגוף, זאת באמצעות הורמון יותרת התריס, Parathyroid hormone(PTH) אשר מופרש מהבלוטה. השפעת ההורמון תורמת לשמירת רמת סידן בדם ע"י גיוסו מהעצם ומניעת בריחתו לשתן. בנוסף, PTH חיוני לפעילות תקינה של ויטמין די, שגם הוא שחקן מפתח בשמירה על רמת סידן תקינה. באופן תקין ובריא, כאשר הסידן יורד בדם, תאי הבלוטה חשים במחסור ומגיבים בהפרשת הורמון ה PTH שמגייס את הסידן ממקורות שונים ומחזיר את רמתו בדם לתקינה. היפופראתירואידיזם הוא העדר יכולת של הבלוטה להגיב לירידה בסידן ע"י שחרור ההורמון.
מכאן ברור שהביטוי העיקרי של חסר בהורמון יותרת התריס הוא סידן נמוך בדם. ממצא נוסף אופייני להיפופראתירואידיזם הוא רמת זרחן גבוהה בדם, זאת בשונה מסיבות אחרות שגורמות לתת סידן (כגון חסר ויטמין די).
אנשים עם סידן נמוך (היפוקלצמיה) עלולים לחוש נימול סביב הפה ובגפיים והתכווצויות שרירים. במקרים חמורים עלולים להתפתח אף פרכוסים (כמו אפילפסיה). לעומת זאת, אם היפוקלצמיה מתפתחת לאט והינה מתונה, יתכן ולא תהינה תלונות כלל.
תת פעילות בלוטת יותרת התריס ממושכת עלולה לגרום לשקיעה של סידן בעדשת העין ולגרום לקטרקט ולעיתים למשקעי הסידן באזורים מסוימים במוח.
מי עלול לסבול מהיפופארהתירואידיזם ?
את הסיבות לתת פעילות יותרת התריס נוח לחלק לשתי קבוצות גדולות: מחלות מולדות ותופעות נרכשות. מטבע הדברים, לאנשים עם היפופראתירואדיזם מולד סידן נמוך מילדות ואילו אלה בקבוצה השנייה מפתחים היפוקלצמיה בעקבות אירוע (רפואי לרוב) כזה או אחר.
הסיבות להיפופראתירואידיזם מולד הן מחלות או תסמונות נדירות ולרוב תהיה מודעות לכך מאחר ולא מדובר בהפרעה בודדת. כך לדוגמא, לאנשים הלוקים בתסמונת DiGeorge , בנוסף לתת פעילות יותרת התריס, ישנם פגמים מבניים בפנים ומחלת לב.
הסיבה הכי שכיחה להיפוקלצמיה ולהיפופראתירואידיזם היא נזק לבלוטות יותרת התריס בעקבות ניתוחים בצוואר (בעיקר ניתוחים בבלוטת התריס הסמוכה). לעיתים נדירות, כאשר כל או רוב בלוטות הפראתירואיד נכרתות בניתוח, תהיה היפוקלצמיה כרונית שעלולה להיות אף חמורה. כאמור תסריט זה הוא נדיר מאוד ועלול להתרחש בעיקר כאשר מדובר בניתוחים מורכבים של בלוטת התריס או בניתוחים חוזרים.
בחלק לא מבוטל מהמקרים, תת פעילות יותרת התריס היא מסיבה לא יודעה.
אבחנה
חשד לתת פעילות יותרת התריס מתעורר על פי הקשר מתאים כפי שתואר לעיל – באנשים שעברו ניתוחים בצוואר וכדומה. האבחנה, בנוסף לתלונות אופייניות שעשויות לכוון, תעשה ע"י בדיקה רפואית גופנית ובדיקות מעבדה.
בבדיקה גופנית יחפשו סימנים להיפוקלצמיה, כגון "קפיצה" בזווית הפה בעקבות נקישה על מקום מסוים בלחי (סימן על שם שווסטק) וכן נטייה לכווץ שרירי כף היד בעקבות לחץ על הזרוע (סימן על שם טרוסו).
גם בבדיקת האק"ג עלולים להיות סימנים להיפוקלצמיה, בעיקר אם היא חמורה או חדשה.
בבדיקות המעבדה תהיה רמת סידן נמוכה, רמת זרחן גבוהה ורמת הורמון יותרת התריס נמוכה.
לרוב ידרשו בדיקות נוספות על מנת להעריך את המצב, דוגמת רמת ויטמין די, רמת מגנזיום בדם, איסוף שתן לסידן ועוד.
האבחנה יכולה להיעשות ע"י כל רופא, תלוי באופן ההתייצגות, אולם המעקב וטיפול במצבים כרוניים בדרך כלל יהיה אצל אנדוקרינולוג, רצוי עם ניסיון בטיפול במחלה זו.
טיפול
רוב התחלואה בהיפופראתירואידיזם קשורה להיפוקלצמיה ולכן הטיפול העיקרי הינו בתכשירי סידן. חלק מהמטופלים נדרשים לנטילה של מספר לא מבוטל של טבליות סידן ליום. בנוסף, מרבית החולים יזדקקו גם לטיפול בויטמין די בצורתו הפעילה
(alpha D 3) מאחר בתת פעילות יותרת התריס הגוף אינו מצליח לייצר ויטמין די פעיל.
בחלק מהמקרים יינתן גם ניסיון טיפול ע"י תיאזידים, משתנים שמשמרי סידן ומגנזיום.
אפשרות טיפולית נוספת, חדשה יותר, היא טיפול בהורמון ה PTH, למעשה השלמת החסר. טיפול זה מיועד לאנשים עם היפופראתירואידיזם אשר אינם מאוזנים על טיפול בתוספי סידן וויטמין די. ההורמון ניתן בזריקה יומית ומאפשר לצמצם באופן משמעותי ובחלק מהמקרים אף להפסיק את התוספים השונים. טיפול זה הפך זמין בארץ לפני כשנתיים, אולם טרם נכנס לסל הבריאות.
לסיכום, חסר בהורמון ה PTH על רקע תת פעילות בלוטת יותרת התריס הינו תופעה נדירה עם קשת רחבה של ביטויים קליניים ומעבדתיים. אבחנה במועד וטיפול מותאם נכון עשויים לשפר את איכות החיים של חולים ולמנוע סיבוכים. מומלץ לקבל טיפול בגין המחלה אצל רופא מומחה, בעל ניסיון בתחום.
מאת דר' ליאנה טריפטו-שקולניק, שרות למחלות עצם ומינרלים, מכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר