סקירת מעקב של שנתיים אחרי נשים שסבלו משברים בחוליות לאחר הפסקת טיפול בדנוסומאב, מתוך הגיליון האחרון של הירחון International Osteoporosis . עוד בין נושאי גיליון זה: צפיפות עצם ירודה בחולי סוכרת, וגורמי סיכון לירידה ברמת הסידן בדם לאחר זריקת פרוליה.
מעקב של שנתיים אחרי נשים שסבלו משברים בחוליות לאחר הפסקת דנוסומאב:
דנוסומאב (פרוליה) הוא נוגדן סינתטי המעכב את פעילות התאים מפרקי העצם. הטיפול ניתן בזריקה פעם בשישה חדשים ויש חשיבות רבה לשמירת הרצף הטיפולי. איחור במתן הזריקה או הפסקת הטיפול גורמים לאיבוד מהיר של עצם וסיכון מוגבר לשברים מרובים בחוליות. עד 15% מהמפסיקים טיפול עלולים לסבול משברים. מה ניתן לעשות כדי למנוע תופעה זו? ההצעות כוללות חזרה לטיפול עם דנוסומאב, או מתן זולדרונאט, או דנוסומאב יחד עם טריפרתייד.
מחקרים מועטים בדקו מהו הטיפול המיטבי באנשים שמפסיקים את הטיפול מסיבות שונות. מטרת העבודה הנוכחית הייתה לתאר את השינויים בצפיפות העצם באנשים שסבלו משברים בחוליות לאחר הפסקת דנוסומאב וטופלו בתרופות שונות בעלות פעילות על משק העצם ולדווח על הארעות שברים חדשים.
במאמר שמקורו בארגנטינה מדווח כי 234 נשים פוסטמנואפוזליות שהפסיקו טיפול עם דנוסומאב בין 2010-2022 עברו ברובן לטיפול עם ביספוספונאט.
המחברים מתארים שבע נשים שקיבלו לפחות 2 זריקות דנוסומאב, לא קיבלו טיפול המשכי עם ביספוספונאט, סבלו משברים בחוליות בהפסקת הטיפול וטופלו לאחר מכן במשך 24 חדשים באחד מהטיפולים הבאים: 3 חזרו לטיפול עם דנוסומאב, 3 טופלו עם טריפרתייד ומטופלת אחת עם זולדרונאט.
אף אחת לא סבלה משברים נוספים בתקופת הטיפול. נשים שטופלו עם דנוסומאב או זולדרונאט העלו או שימרו את צפיפות העצם בעמוד השדרה המתני ובירך. בעת הטיפול עם טריפרתייד הייתה ירידה בצפיפות העצם כעבור שנה וחזרה לנקודת הבסיס בתום השנה השנייה.
המספר המועט של נבדקות והאופי הרטרוספקטיבי של העבודה מקשים על הסקת מסקנות.
צפיפות העצם והסיכון לשברים בחולים עם אנקילוזינג ספונדיליטיס (דלקת חוליות מקשחת):
אנקילוזינג ספונדיליטיס היא מחלה דלקתית כרונית המערבת את עמוד השדרה והמפרקים בסקרו-איליאקיים. ללוקים בה יש צפיפות עצם נמוכה, אוסטיאופורוזיס וסיכון מוגבר לשברים.
מטרת המחקר הייתה לסקור את הספרות הקיימת ולהשיג מידע שיהיה שימושי לטיפול בחולים.
נכללו בסקירה 39 מחקרים אשר פורסמו בין 1990-2023 והין ראויים לאנליזה. במטה-אנליזה נמצא הבדל מובהק בין חולים לבריאים. ללוקים במחלה נמצאה צפיפות עצם נמוכה בירך ובחוליות, אך גבוהה יחסית בעצם הרדיוס.
גורמי סיכון לשברים בחוליות בקרב החולים היו גיל גבוה, משך ארוך של מחלתם וצפיפות עצם נמוכה בחוליות. לא נמצא קשר בין גורמים אחרים כגון: שקיעת הדם, אינדקס של פעילות החלה, מיגדר ומסת גוף לבין הסיכון לשבר באוכלוסייה זו.