בנושא זה עוסק אחד המחקרים המתפרסמים בגיליון ספטמבר של הירחון International Osteoporosis. עוד בגיליון: שברי ירך בחולים עם היפראלדוסטרוניזם ראשוני, השפעת רומוסוזומאב על צפיפות העצם בתלות בטפול קודם
קיפוח סוציואקונומי ובריאות העצם:
מעמד סוציואקונומי הוא מונח יחסי המתאר את המצב החברתי והכלכלי של קהילה או של יחיד בקהילה. כדי להעריך את המעמד הסוציואקונומי מקובל להשתמש במדדים שונים כגון הכנסה, חינוך, מצב תעסוקתי, תנאי מגורים ועוד.
קיפוח סוציואקונומי קשור בתחלואה מסוגים שונים. כולל מחלות לב, סוכרת, סרטן ושברים, עם זאת: השפעתו על בריאות העצם בכלל לא נבדקה בצורה מספקת עד כה. חוקרים מבריטניה ערכו מחקר חתך שנסמך על מאגר לאומי נרחב, UK biobank מתוכו נאספו נתונים על 502,682 גברים ונשים שהיו בגיל 40-69 שנים בעת הכללתם במאגר בשנים 2006-2010.
נבדקו 4 תוצאים: צפיפות עצם נמוכה (אוסטיאופניה או אוסטיאופורוזיס – לפי מדידת אולטרסאונד של העקב(, נפילה בשנה האחרונה, שבר בחמש השנים האחרונות ושבר כתוצאה מנפילה פשוטה בחמש השנים האחרונות.
צפיפות עצם נמוכה נמצאה בנקודת ההתחלה ל-29% מהמשתתפים (נבדקו 321,823 אנשים), 20% דיווחו על נפילה בשנה האחרונה ו-10% דיווחו על שבר בחמש השנים האחרונות. שבר כתוצאה מנפילה פשוטה דווח על ידי 60% מהאנשים שדיווחו על שבר.
לאחר התאמה למשתנים שונים (גיל, מגדר, מסת גוף, מוצא אתני, עישון, צריכת אלכוהול, צריכת דגים, תוספי ויטמין D ופעילות גופניות) נמצא שהסיכון לתוצאים השונים היה גבוה במידה מובהקת באנשים עם קיפוח סוציואקונומי משמעותי: תוספת סיכון של 46% לנפילה, 26% לשבר, 31% לשבר כתוצאה מנפילה פשוטה ו-16% לצפיפות עצם נמוכה.
החוקרים הסיקו שקיפוח סוציואקונומי קשור בבריאות לקויה של העצם ונפילות.
שברי ירך והיפראלדוסטרוניזם ראשוני:
היפראלדוסטרוניזם ראשוני הוא סיבה לא נדירה ליתר לחץ דם (מאובחן בכ-6% ממקרי יתר לחץ דם). מצב זה נגרם על ידי הפרשה אוטונומית של ההורמון אלדוסטרון מבלוטת האדרנל (יותרת הכליה). בכשליש מהחולים הבעיה נובעת מבלוטת אדרנל אחרת (מחלה חד צדדית), ובשני שליש האחרים הפרשת ההורמון המוגברת מגיעה משני האדרנלים (מחלה דו צדדית). כריתת אדרנל מצד אחד היא הטיפול המומלץ למקרים של מחלה חד צדדית, בעוד שמחלה דו צדדית מטופלת תרופתית בתכשירים הנקשרים לקולטן לאלדוסטרון ומונעים את הפעלתו (ספירונולקטון ואפלרנון).
היפראלדוסטרוניזם ראשוני קשור בפגיעה באיכות החיים, עלייה בסיכון לתחלואה קרדיוואסקולרית, פגיעה בתפקוד הכליה וסיכון מוגבר לתמותה.
השפעתו על משק העצם והסידן ידועה פחות. נמצא שלחולים עם היפראלדוסטרוניזם ראשוני יש הפרשה מוגברת של סידן לשתן, רכוז גבוה יותר של הורמון הפרתירואיד בדם ורמות נמוכות יותר של סידן בדם בהשוואה לבריאים וגם בהשוואה לחולי יתר לחץ דם ללא היפראלדוסטרוניזם ראשוני. במחקרים קודמים נמצאו רמזים לסיכון מוגבר לשברים.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את הארעות שברי הירך בחולים עם היפראלדוסטרוניזם ראשוני.
החוקרים בדקו קבוצה של 2149 גברים ונשים בשוודיה, שאובחנו עם היפראלדוסטרוניזם ראשוני והיו במעקב בשנים 1997-2019, לעומת קבוצת ביקורת של 24,187 מהאוכלוסייה הכללית, מותאמים לפי גיל ומגדר. שברי ירך זוהו לפי רישום במאגר הבריאות הלאומי של שוודיה.
נערכה התאמה למספר גורמי סיכון: שבר קודם, גורמים סוציואקונומיים, סוכרת, אוסטיאופורוזיס, היפרפרתירואידיזם ומחלה קרדיוואסקולרית.
במהלך מעקב ממוצע של 8 שנים, ארעו שברי ירך ל-64 אנשים עם אבחנה של היפראלדוסטרוניזם ראשוני ול-401 אנשים מקבוצת הביקורת. לאחר התאמה לגורמי סיכון שונים נמצא סיכון עודף של 55% לשבר ירך בקבוצה עם היפראלדוסטרוניזם ראשוני. הסיכון היה גבוה יותר במספר תת קבוצות: בנשים (סיכון עודף של 77% לעומת קבוצת הביקורת) , בגיל גבוה יותר מ-56 שנים (סיכון של 62%) ובאנשים עם מחלה קרדיוואסקולרית ידועה ( סיכון 115%).
בקבוצה עם היפראלדוסטרוניזם ראשוני נמצא שוני בסיכון לשבר ירך לפי הטיפול שקיבלו למצבם: לא היה סיכון מוגבר לשבר ירך בקרב 686 אנשים שטופלו על ידי כריתת בלוטת האדרנל, אך נמצא תוספת סיכון של 84% אצל מי שטופלו תרופתית על ידי תרופות הנקשרות לקולטן לאלדוסטרון.
מסקנת החוקרים היא כי היפראלדוסטרוניזם ראשוני קשור לסיכון מוגבר לשבר ירך, במיוחד בנשים, במי שאובחנו אחרי גיל 56 ומי שסבלו כבר ממחלה קרדיוואסקולרית בעת האיבחון. כמו כן נראה שמי שקיבלו טפול תרופתי למצבם על ידי תכשירים הנקשרים לקולטן לאלדוסטרון נמצאים בסיכון מוגבר לעומת מי שטופלו על ידי כריתת האדרנל.
השפעת רומוסוזומאב על צפיפות העצם בתלות בטפול קודם:
רומוסוזומאב (אבניטי) היא תרופה לאוסטיאופורוזיס בעלת השפעה כפולה על העצם: מעודדת בנייה ומאיטה פרוק עצם. התרופה ניתנת בזריקה פעם בחודש למשך שנה והיא מקובלת לטיפול במצבי סיכון גבוה לשברים.
מטרת המחקר שנערך בשוייץ הייתה לבדוק את השפעת התרופה על שינויים בצפיפות העצם בהתחשב בתרופות הקודמות שניתנו למטופלים.
החוקרים זיהו מטופלים שקיבלו רומוסוזומאב במשך 12 חדשים לפי מאגר נתונים לאומי ועקבו אחר שינויים בצפיפות העצם וסמנים ביוכימיים של העצם ( CTX, P1NP) . נערכה השוואה בין התוצאות במטופלים שהיו על טפול אחר לפני תחילת רומוסוזומאב לבין מי שלא קיבלו טפול קודם.
המחקר כלל 99 אנשים (92 נשים ו-7 גברים), בגיל חציוני 71 שהחלו טפול עם רומוסוזומאב בין 01.2021-12.2023. מביניהם: 22 לא קיבלו לפני כן שום תרופה לאוסטיאופורוזיס, ו-77 טופלו לפני כן עם טפול נוגד פרוק עצם עם משך טפול חציוני של 5 שנים: 74 טופלו עם ביספוספונאטים, 29 קיבלו דנוסומאב, 23 טופלו בשלב כל שהו עם טריפרתייד ואחר כך עם תרופה נוגדת פרוק עצם למשך זמן ארוך.
במהלך 12 חדשי טפול עם רומוסוזומאב נצפה עלייה ממוצעת של 10.3% בצפיפות החוליות המתניות ו-3.1% בצפיפות הירך. הייתה שונות רבה בין התוצאות בקרב המטופלים .
העלייה בצפיפות העצם הייתה מתונה יותר במי שקיבלו מקודם טפול נוגד פרוק עצם, והייתה תלויה במשך הטיפול הקודם: מידת העלייה בצפיפות החוליות והירך הייתה קטנה יותר ככל שהטיפול הקודם היה ממושך יותר .
גורמים מנבאים נוספים לעלייה בצפיפות העצם בירך היו T-score בירך, אינדקס מסת הגוף ורמת CTX לפני תחילת הטיפול.
גורמים מנבאים נוספים לעלייה בצפיפות העצם בעמוד השדרה היו T-score בחוליות, גיל ורמת CTX לפני תחילת הטיפול.
מסקנת המחקר היא כי טפול קודם עם תכדיר נוגד פרוק עצם ממתן את העלייה בצפיפות העצם בתגובה לטפול עם רומוסוזומאב. משך הטיפול הקודם קשור במידת השינוי בצפיפות העצם הן בחוליות והן בירך.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.