בגיליון אוגוסט של הירחון Osteoporosis International , פורסמו המחקרים הבאים:
מה הם גורמי הסיכון לשבר חדש בעמוד השדרה לאחר ורטברופלסטיקה (קיבוע של שבר קודם), מעקב ארוך-טווח על הקשר בין סיכון לשברים לבין צריכת חלב נמוכה ורמות נמוכות של וויטמין D , האם השמנה מפחיתה או מגבירה סיון לשברים?
גורמי סיכון לשבר בחוליה לאחר קיבוע של שבר קודם:
לשברים בחוליות תיתכן השפעה ניכרת על הלוקה בהם. ניתן לקבע שבר בחוליה על ידי הליך זעיר פולשני המכונה קיבוע מילעורי של שבר בחוליה ( Percutaneous vertebroplasty ) על ידי הזרקת צמנט לגוף החוליה. כך אפשר להשיג ייצוב של החוליה השבורה והקלה על הכאב החריף של השבר.
תואר סיכון מוגבר לשברים בעמוד השדרה לאחר הליך זה, הן בחוליה המקובעת והן בחוליות הסמוכות לקיבוע, או אף מרוחקות מהאזור. מטרת המחקר הייתה לזהות את גורמי הסיכון לשבר נוסף לאחר קיבוע של שבר אוסטיאופורוטי בחוליה.
החוקרים ערכו סקירה מקפת של הספרות הרפואית וזיהו 305 מאמרים שפורסמו בין 07.2013-05.2024 במטרה למצוא מחקרים בהם נכללו קבוצת חולים שפיתחה שבר לאחר קיבוע לעומת קבוצת שלא סבלה משבר נוסף.
זוהו 3821 חולים מ-9 מחקרים שונים, משך המעקב החציוני לאחר הקיבוע היה 21 חדשים. במעקב אחר המטופלים ארע שבר שני בחוליה ב-16.6% מהם.
גורמי סיכון לשבר שני היו מין נשי (תוספת סיכון של 62%), צפיפות עצם נמוכה , עישון (תוספת סיכון 62%), וסוכרת 2 (תוספת סיכון 40%).
גורמים שנבדקו ולא נמצאו קשורים היו מדד מסת הגוף, קיפוזיס ודלף של הצמנט.
מידע זה עשוי להועיל בתכנון הטיפול המיטבי לאחר שבר בחוליה.
צריכת חלב נמוכה, רמת ויטמין D נמוכה ושברים – מעקב של 20 שנה:
מאזורים גיאוגרפיים שונים בעולם מתקבלים נתונים לא אחידים על קשר בין צריכת חלב וסיכון לשברים ואין תמונה ברורה על הקשר בין צריכת חלב, רמות ויטמין D ובריאות העצם.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין צריכת חלב ושברים בקרב נשים פוסטמנופאוזליות עם רמות שונות של ויטמין D בדם.
במחקר זה, שבוצע ביפן נערכה אנליזה מישנית של מחקר אוכלוסייה פרוספקטיבי שהחל ב-1996. באנליזה הנוכחית נכללו 1209 נשים בגיל 50-79 שהיו במעקב בין 1999-2017. צריכת חלב נבדקה על פי שאלון ומידע על שברים הופק מביקור מרפאה או משאלון שנשלח בדואר.
משך המעקב החציוני היה 16.1 שנים (טווח 9.9-19.8 שנים) ונאספו נתונים על 17,427 שנות אדם.
בתקופת המעקב אובחן לפחות שבר קליני אחד אצל 358 נשים, ושבר אוסטיאופורוטי נמצא אצל 238 נשים. הגיל החציוני לשבר הקליני הראשון היה 75 שנים, והגיל בעת השבר האוסטיאופורוטי הראשון היה 77.
שעור הנשים שצרכו פחות מכוס חלב אחת ליום היה 31.9%, ושעור הנשים עם רמת ויטמין D בדם פחות מ-15 נג/מל היה 21.6%.
בקרב נשים עם רמה נמוכה של ויטמין D וצריכה של פחות מכוס חלב אחת ליום נמצא סיכון מוגבר כמעט פי 2 לשבר בכלל או לשבר אוסטיאופורוטי (תוספת סיכון כל 99%).
צריכה של פחות מכוס חלב ליום לא הייתה כרוכה בסיכון מוגבר לשבר כאשר רמת ויטמין D הייתה מעל 15 נג/מל.
החוקרים הסיקו שבקרב נשים יפניות לאחר הפסקת המחזור נמצא קשר משמעותי בין צריכת חלב נמוכה וסיכון לשברים בנוכחות רמות נמוכות של ויטמין D. השערתם היא שתיקון חסר בויטמין D ועידוד לצריכת חלב יכולים להועיל במניעת שברים.
השמנה ושברים בסין:
השמנה נקשרת בדרך כלל לצפיפות עצם גבוהה, אך לא בהכרח להגנה מפני שברים. במחקרים שונים דווח על קשר בין השמנה לבין סיכון נמוך יותר לשברי חוליות, אגן ואמה בקרב שמנים, וסיכון מוגבר לשברים בקרסול, ירך וזרוע. מחקרים אחרים דיווחו דווקא על סיכון מוגבר לשברי חוליות בקרב נשים שמנות לאחר הפסקת המחזור .
מטרת המחקר שנערך בסין הייתה לבחון את הקשר בין השמנה לבין שכיחות שברים באוכלוסיה מקומית.
במחקר חתך זה נכללו 8251 גברים ונשים המשתתפים ב- China osteoporosis prevalence study.
המשתתפים סווגו ל-4 קבוצות על פי מדד מסת הגוף BMI (משקל מחולק בריבוע הגובה ): משקל נמוך (מדד נמוך מ-18.5)ף משקל תקין (בין 18.5 ל-23.9), משקל עודף (בין 24 ל-27.9) והשמנה (מעל 28).
נערכו שני תבחינים להערכת שווי המשקל . ערכו בדיקות דם לרמות ויטמין D ולמדדים ביוכימיים של תחלופת העצם (CTX, P1NP).
שברים בחוליות אובחנו לפי צילום רנטגן. תעוד של שברים אחרים (בכל אתר בשלד, בין אם קשורים לחבלה או לא) שארעו במהלך 5 שנים קודמות היה לפי דיווח עצמי.
השמנה הייתה קשורה עם קצב איטי של תחלופת העצם ועם צפיפות עצם גבוהה. הקשר נותר משמעותי גם לאחר תיקון לגיל, מין, מוקום מגורים, עישון, צריכת אלכוהול, שימוש בסטרואידים והקף המתניים).
צפיפות העצם עלתה ככל שמדד מסת הגוף עלה, אך רק עד גבול מסוים.
השמנה הייתה קשורה בביצוע גרוע יותר של תבחיני שווי המשקל, במיוחד בנשים.
נמצא קשר בצורת U בין מדד מסת גוף לשברים.
בקבוצת השמנים ובקבוצת בעלי משקל עודף הייתה שכיחות גבוהה יותר של שברים בכלל ושברים בחוליות לעומת בעלי משקל תקין, באופן בלתי תלוי בצפיפות העצם ובתוצאת תבחין שווי שמשקל.
הסיכון לשבר חוליה בשמנים היה גבוה ב-88% לעומת הסיכון באנשים עם משקל תקין, והסיכון לשבר בכלל היה גבוה ב-118%. הסיכון לשבר חוליה בקרב בעלי משקל עודף היה גבוה ב-27% לעומת בעלי משקל תקין והסיכון לשבר בכלל היה גבוה ב-67%.
כל עלייה בסטיית תקן אחת במדד מסת הגוף היה קשור בתוספת סיכון של 21% לשבר בחוליה ו-22% לשבר בכלל.
גם משקל נמוך היה קשור בסיכון לשבר: תוספת סיכון של 162% לעומת הסיכון באנשים עם משקל תקין.
מדד מסת גוף של 22.4 היה קשור בסיכון הנמוך ביותר לשבר. בניתוח תוצאות לפי מיל נמצא שעקומת סיכון דמוית U הייתה רק בגברים.
החוקרים מסיקים שהשמנה קשורה בצפיפות עצם גבוהה יותר ובסיכון גבוה יותר לשברים, במיוחד בנשים.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.