בגיליון נובמבר של הירחון Osteoporosis International , פורסמו המחקרים הבאים:
האם צריכת תוספי אומגה 3 עשויה להשפיע על הסיכון לשברים? שיעורי תמותה גבוהים לאחר שבר של הזרוע, פגיעה מתמשכת בצפיפות העצם לאחר כריתת שחלות מונעת.
צריכת חומצות שומן בתזונה ורמתן בדם ביחס לסיכון לשבר ירך במבוגרים:
ממחקרים קודמות נראה שצריכת חומצות שומן בתזונה ורמת חומצות השומן בדם יכולות להשפיע על הסיכון לאוסטיאופורוזיס ולשבר ירך, אך הקשרים שתוארו לא היו עקביים. לחומצות השומן מסוגים שונים תיתכנה השפעות שונות על תהליכי דלקת ועל העקה החימצונית, ומכאן על צפיפות העצם.
כדי לבחון סוגיה זו ערכו חוקרים מאוניברסיטת טהרן מטה-אנליזה של 9 מחקרים פרוספקטיביים על 382,094 נשים וגברים, אשר סבלו במהלך המעקב של 7-24 שנים מ-12,392 שברי ירך . בששה מהמחקרים היו נתונים על צריכת חוצות שמן ובשלושה מחקרים נבדקו הרמות בדם.
נמצא שצריכת חומצות שומן רוויות הייתה קשורה בתוספת סיכון של 20% לשבר ירך.
לעומת זאת: צריכת חומצות שומן רב-בלתי רוויות (PUFAs) וחומצה לינולאית היו קשורות בסיכון נמוך יותר: הפחתה לא מובהקת של 7% בסיכון לשבר ירך עם חומצות שומן רב בלתי רוויות, והפחתה משמעותית של 11% בסיכון לשבר ירך עבור צריכת 9-16 ג' חומצה לינולאית ליום.
רמות דם גבוהות של חומצות שומן רב בלתי רוויות, חומצות שומן אומגה 3 וחומצה איקוזופנטנואית היו קשורות בסיכון נמוך יותר ב-21-25% לשבר ירך.
לא נמצאו קשרים לחומצות שומן אחרות.
ממחקר זה עולה כי לצריכת 9-16 ג' חומצה לינולאית (תכולה של 2-3 כפות שמן תירס או 30-60 ג' אגוזי מלך) ושמירה על רמה גבוהה של חומצות אומגה 3 בדם , ביחוד חומצה איקוזופנטנואית, יתכן ערך מועיל בהפחתת הסיכון לשברי ירך.
שעורי תמותה גבוהים לאחר שבר בזרוע הקריבנית באוכלוסיה הדנית:
תמותה לאחר שבר של הזרוע "זכתה" לפחות תשומת לב ביחס לתמותה לאחר שבר ירך.
מטרת המחקר שנערך בדנמרק הייתה לבחון את שעורי התמותה מכל סיבה שהיא במבוגרים עם שבר של הזרוע הקריבנית (סמוך לכתף), בהשוואה לקבוצת ביקורת מותאמת גיל ומין מהאוכלוסייה הכללית.
אוכלוסיית דנמרק כוללת כ-6 מיליון תושבים, הזוכים לשרותי בריאות ציבורית מפותחים. כמעט על השברים בזרוע מאובחנים ומטופלים בבתי חולים ציבוריים. כל השברים , גם אם אובחנו במסגרת פרטית, מתועדים בבסיס נתונים לאומי. החוקרים נעזרו בבסיסי הנתונים הלאומיים מהשנים 1998-2018. לכל מבוגר עם שבר זרוע הותאמו 5 אנשים ללא שבר. נבדקה התמותה תוך 30 יום מאז השבר, תוך 90 יום, תוך שנה ותוך שנתיים לאחר השבר.
נכללו 93,952 נשים וגברים עם שבר זרוע ו-469,760 מקרי ביקורת מותאמים . הגיל הממוצע היה 67 שנים, ושעור הנשים היה 69%. מרבית השברים (69%) ארעו לאחר גיל 60. שעורי התמותה היו גבוהים יותר לעומת קבוצת הביקורת בכל אחד מ-4 פרקי הזמן, והיו גבוהים יותר באופן עיקבי בגברים לעומת נשים. שעורי התמותה תוך 30 יום מהשבר היו 3.4% בקרב הגברים לעומת 0.3% בקרב גברים בקבוצת הביקורת, 1.9% בקרב הנשים עם שבר לעומת 0.3% בקרב נשים בקבוצת הביקורת .
שעורי התמותה היחסית הגבוהים ביותר היו תוך 30 יום מאז השבר, ביחוד בגיל 60-69, (פי 16.32 בגברים ופי 7.82 בנשים). שעורי התמותה פחתו בפרק הזמן 31-90 יום לאחר השבר, והתייצבו שנה לאחר השבר.
החוקרים מסכמים כי למבוגרים עם שבר בזרוע הקריבנית יש סיכון מוגבר לתמותה ביחס לאנשים ללא שברים. שעורי התמותה הגבוהים ביותר הם בגברים במהלך 30 הימים הראשונים לאחר השבר. נדרש מחקר נוסף לזיהוי הגורמים הקשורים בתמותה המוגברת.
השפעה ארוכת טווח של כריתת שחלות מונעת על צפיפות העצם.
נשים הנושאת שינוי גנטי ב- BRCA1/2 נמצאות בסיכון מוגבר לסרטן שחלות, ומומלץ להן לעבור כריתה מונעת של השחלות לשם הפחתת הסיכון. ההמלצה המקובלת היא לבצע את הניתוח בסביבות גיל 35-40 או 40-45 על פי סוג השינוי הגנטי. כריתת שחלות בנשים לפני המנופאוזה גורמת להפסקה מיידית של המחזור, להפחתה של 96% בסיכון לסרטן השחלות אך גם לשלב של איבוד מהיר של עצם עקב הירידה החדה ברמת הורמון האסטרוגן המיוצר בשחלות . עם זאת, אין מספיק מידע על ההשפעות ארוכות-הטווח של הליך זה על צפיפות העצם. מטרת המחקר שבוצע בהולנד הייתה לחקור את השינויים החלים בצפיפות העצם לאורך זמן אחרי כריתת שחלות מונעת בנשים לפני המנופאוזה.
החוקרים ערכו מחקר חתך שהתבסס על נתונים לאומיים לגבי נשים עם ספור משפחתי של סרטן שחלות. הם הישוו את צפיפות העצם בקבוצה של 493 נשים שעברו כריתת שחלות מונעת לפני המנופאוזה (עד גיל 45 כל המאוחר) לעומת 228 נשים שעברו את ההליך הכירורגי אחרי גיל 54. לא נכללו במחקר נשים עם סרטן שחלות, נשים בגיל מעל 80, מחלה גרורתית או חוסר אפשרות למדידה אמינה של צפיפות עצם. ההשוואה נעשתה לפי מדד Z , המבטא את המרחק בין צפיפות העצם הפרטנית לבין הממוצע של באוכלוסייה באותו גיל. נערכה התאמה של התוצאות על פי משתנים מרובים: גיל, מסת גוף, עישון, צריכת אלכוהול, היסטוריה של סרטן שד, כימותרפיה, שימוש בסטרואידים, טיפול בתרופות לאוסטיאופורוזיס, נטילת תוספי סידן וויטמין D, שבר ירך להורה, דלקת מפרקים, חוסר בויטמין D ואי ספיקת כליות.
הגיל הממוצע של הנשים שעברו כריתת שחלות לפני הפסקת המחזור היה 59.2 שנים בעת הכניסה למחקר, ומשך הזמן החציוני מאז הניתוח היה אצלן 18.1 שנים. הגיל הממוצע בכניסה למחקר בקבוצת הנשים שנותחו אחרי המנופאוזה היה 69.7 ומשך הזמן החציוני מאז הניתוח היה 11.6 שנים. מדד ה-Z היה נמוך יותר הן בעמוד השדרה והן בצוואר הירך בקבוצת המנותחות בגיל צעיר, לעומת המנותחות לאחר המנופאוזה. לאשה שנותחה בגיל צעיר היה סיכון פי 2.35 למדד Z נמוך בעמוד השדרה, ופי 1.84 בצוואר הירך.
מסקנת החוקרים היא כי כריתת שחלות מונעת לפני הפסקת המחזור קשורה בצפיפות עצם נמוכה לטווח ארוך, ומדגישים את החשיבות של יעוץ לשמירה על בריאות העצם לאחר הניתוח.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האישה, רמת אביב.