כך עולה ממחקר שהתפרסם בגיליון פברואר 2026 של הירחון Osteoporosis International . המחקר כולל גם פירוט של הפעילות המומלצת. עוד בגיליון זה: חולי פרקינסון נמצאים בסיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס ולשברים, אבל אינם מקבלים טיפול מתאים ובדיקות סקר לסיכון זה, גורמי סיכון לאוסטיאופורוזיס בחולים עם דלקת מפרקים שיגרונתית, והשפעת תוסף חלבון על מדדי עצם הירך בזמן ירידה במשקל.
אוסטיאופורוזיס בחולי פרקינסון:
מחלה פרקינסון היא אחת המחלות הנוירו-דגנרטיביות ששכיחותה עולה עם הגיל. לחולים במחלת פרקינסון יש סיכון מוגבר לשברים עקב שעור מוגבר של נפילות ואוסטיאופורוזיס. גם שעורי התמותה לאחר שבר גבוהים יותר בחולי פרקינסון. עם זאת: נושא בריאות העצם בחולים אלה מוזנח לעתים קרובות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את שעור השברים, שימוש בתרופות נגד אוסטיאופורוזיס ובדיקות ויטמין D וצפיפות עצם בחולים עם אבחנה חדשה של פרקינסון.
נכללו במחקר גברים ונשים בני 65 לפחות, שאובחנו לראשונה עם פרקינסון בין השנים 2008-2023, החוקרים נעזרו במאגרי נתונים של מחוז אונטריו בקנדה. נבדקו נתוני בדיקות צפיפות עצם ובדיקות דם לרמת ויטמין D, שברים וטיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס במהלך השנה הראשונה לאבחון מחלת הפרקינסון. המודל הססטיסטי כלל התאמות לגיל, מיגדר ותחלואה נילווית , אבחנה ידועה של אוסטיאופורוזיס, שברים בעבר ושימוש בסטרואידים.
אוכלוסיית המחקר כללה 28,1419 אנשים (39.9% נשים) בגיל ממוצע 77.1 שנים. אבחנה קודמת של אוסטיאופורוזיס הייתה ל-15.1% (ל-29.2% מהנשים ול-7% מהגברים), ו12.1% עברו בדיקת צפיפות עצם במהלך השנה שלפני אבחון פרקינסון. שברים ארעו ב-3.1% מהם תוך שנה מהאבחון, 17.6% מאוכלוסיית המחקר קיבלו מרשם לתרופה לאוסטיאופורוזיס, 9.8% עברו בדיקת צפיפות עצם ו-6.5% עברו בדיקת דם לויטמין D. השעור הגבוה ביותר של שברים היה בנשים בנות 80 ויותר, עם שבר קודם ותחלואה נילווית.
החוקרים מסיקים כי למרות סיכון גבוה לשברים, פחות מ-1 מכל 5 חולי פרקינסון עבר בדיקות סקר לאוסטיאופורוזיס בשנה הראשונה לאבחון. שבר אוסטיאופורוטי נמצא ב-3% מחולי פרקינסון תוך שנה מאבחון המחלה הנוירולוגית לעומת שעור נמוך של בדיקות סקר לאוסטיאופורוזיס וטיפול מתאים. כל אלה מצביעים על כך שמחלת פרקינסון אינה נתפשת כגורם סיכון לאוסטיאופורוזיס. נדרשת פעילות לסגירת הפער באוכלוסייה זו, הנמצאת בסיכון מוגבר.
השפעת פעילות גופנית בעצימות בינונית על הסיכון לשברים בנשים מבוגרות:
שברים אוסטיאופורוטיים בכלל, ושברי חולית וירך בפרט, הם גורמים משמעותיים לתחלואה וגורמים לנטל כבד על הפרט ועל החברה. פעילות גופנית היא אמצעי מבטיח לשיפור הבריאות בכלל, כולל בריאות השלד. מחקרים קודמים שנערכו לגבי פעילות גופנית ומניעת שברים היו מוגבלים עקב סיווג פשטני של דרגות הפעילות ומינון הפעילות.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לברר בפרוטרוט את הקשר בין סוגי הפעילות גופנית ומידת הפעילות לבין הסיכון לשבר.
החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי שנשען על מאגר נתונים לאומי בקוריאה, מתוכו נשלפו נתונים של 541,770 נשים בגיל 66, שערכו בדיקת סקר בשנים 2010-2016. משך המעקב הממוצע היה 7.3 שנים ונקודת הסיום הייתה הארעות שבר או תמותה. נערכה התאמה למצב הכלכלי, עישון, צריכת אלכוהול, תחלואה נילווית (סוכרת, יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, מחלת כליה כרונית) ומסת גוף.
הפעילות הגופנית בנקודת ההתחלה נבדקה לפי שאלון מפורט וסווגה לפעילות בעצימות גבוהה (למשל ריצה או פעילות ארובית אחרת), בינונית (כגון הליכה נמרצת או טניס), או הליכה (לפחות 10 דקות). צפיפות העצם סווגה לצפיפות תקינה (21% מהנשים), אוסטיאופניה (43.3%) או אוסטיאופורוזיס (35%). פעילות גופנית סדירה דווחה על ידי 23.5% מהנשים.
בתקופת המעקב סבלו 13.2% מהנשים משבר אחד לפחות: 13.2% בקבוצה עם צפיפות עצם תקינה, 17.4% בקבוצת האוסטיאופניה ו-21.7% בקבוצת האוסטיאופורוזיס.
פעילות סדירה בעצימות בינונית , 3-5 פעמים בשבוע הפחיתה באופן משמעותי ב-14% את הסיכון לשברי חוליות וב-11% את הסיכון לשברי ירך, ביחוד בקרב נשים עם אוסטיאופניה או אוסטיאופורוזיס.
הייתה גם הפחתת סיכון משמעותית בסך 14% לשברי חוליות בנשים עם צפיפות עצם תקינה.
לפעילות הגופנית לא הייתה השפעה על סוגי שברים אחרים.
פעילות בעצמות גבוהה עד 5 פעמים בשבוע הייתה קשורה גם כן בסיכון מופחת לשברים (הפחתה של 25% לשבר ירך בנשים עם אוסטיאופניה או אוסטיאופורוזיס), בעוד שפעילות בעצימות גבוהה ובתדירות גבוהה, 6-7 ימים בשבוע דווקא הגבירה באופן מובהק את הסיכון לשבר ירך ב- 24% בנשים עם אוסטיאופורוזיס.
מסקנת החוקרים היא כי פעילות בעצימות בינונית 3-5 פעמים בשבוע נראית אופטימלית להפחתת הסיכון לשבר, יש להתייחס בזהירות לפעילות בעצימות גבוהה ותדירות גבוהה ביחוד בנשים מבוגרות עם ירידה בצפיפות העצם.
המלצות מחברי המחקר :
לנשים עם צפיפות עצם תקינה: הליכה4-7 פעמים בשבוע, פעילות בעצימות בינונית או גבוהה 2-5 פעמים בשבוע
לנשים עם אוסטיאופניה: הליכה 3-4 פעמים בשבוע, פעילות בעצימות בינונית 2-5 בשבוע, פעילות בעצימות גבוהה 1-4 בשבוע.
לנשים עם אוסטיאופורוזיס: הליכה 3-7 פעמים בשבוע, פעילות בעצימות בינונית 3-5 בשבוע, פעילות בעצימות גבוהה 1-3 פעמים בשבוע.
גורמי סיכון לאוסטיאופורוזיס בחולים עם דלקת מפרקים שיגרונתית (Rheumatoid arthritis):
דלקת מפרקים שיגרונתית היא מחלה אוטואימונית המתאפיינת בפגיעה כרונית וסימטרית במפרקים מרובים. בשלביה הראשונים של המחלה ניתן לזהות דילדול בעצם הטרבקולרית סמוך למפרקים הנגועים. עם התקדמות המחלה יש גם פגיעה גם בעצם הקורטיקלית. בעבודות שונות נמצא שעור גבוה של אוסטיאופורוזיס בחולי דלקת מפרקים שיגרונתית, והרקע לכך מורכב: התהליך הדלקתי עצמו מוביל לאבוד מסת עצם, כמו גם טיפול בסטרואידים, פעילות גופנית מופחתת, חוסרים תזונתיים ונטייה גנטית.
מטרת המחקר הייתה לזהות ולהעריך את גורמי הסיכון לאוסטיאופורוזיס בחולים עם דלקת מפרקים שיגרונתית, במחשבה שזיהוי מוקדם יוביל להתערבות מוקדמת.
החוקרים סרקו מאגרי מידע רפואי שונים. מתוך 13,849 פרסומים נבחרו 57 מחקרים מארצות שונות שנמצאו ראויים למטה-אנליזה. תנאים להכללה היו אבחון דלקת מפרקים שיגרונתית על פי אמות המידה של ה- American College of Rheumatology , ואבחון אוסטיאופורוזיס על פי הגדרות אירגון הבריאות העולמי. המחקרים שנבחרו נערכו בסין, יפן, רומניה, מצריים, דרום אפריקה, איראן והולנד, והם כללו 13,598 אנשים (2819 גברים ו-9960 נשים).
גורמי סיכון דמוגרפיים וקליניים שנמצאו משמעותיים היו מין נשי (סיכון פי 2.1), גיל מתקדם (סיכון פי 1.11), שבר קודם (פי 2.83), משך המחלה (פי 1.16) ומצב פוסטמנופאוזלי (פי 3.96). מסת גוף גבוהה הייתה גורם מגן (סיכון יחסי 0.86). עישון וצריכת אלכוהול מופרזת לא היו כרוכים בסיכון מוגבר במידה מובהקת.
גורמים מעבדתיים ומדדי פעילות דלקת המפרקים שהין קשורים בסיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס כללו: רמה מוגברת של מדד הדלקת CRP ( סיכון יחסי 1.01), רמה מוגברת של סמן העצם CTX (פי 1.01), מדד פעילות המחלה DAS28 גבוה (פי 1.6), שקיעת דם מוחשת (פי 1.05), ורמה מוגברת של RF (פי 1.01). לא נמצא קשר עם רמה מוגברת של הורמון הפרתירואיד PTH. רמות גבוהות יותר של ויטמין D נמצאו כבעלות השפעה מגינה מפני אוסטיאופורוזיס, (סיכון יחסי 0.88)
גורמים הקשורים לטיפול תרופתי: טיפול סיסטמי בסטרואידים העלה את הסיכון פי 2.34, תוספי סידן ו/או ויטמין D הין בעלי השפעה מגינה, עם סיכון יחסי 0.49.
החוקרים מסכמים כי במטה-אנליזה שלהם נמצאו גורמים רבים המגבירים סיכון לאוסטיאופורוזיס בחולי דלקת מפרקים שיגרונתית: מין נשי, גיל, מצב פוסטמנופאוזלי, שבר קודם, משך ארוך של המחלה, רמות מוגברות של סמני דלקת וסמן העצם CTX בדם ומדד גבוה יותר של פעילות המחלה לפי שאלון DAS28. לעומת זאת: מסת גוף גבוהה, רמות גבוהות יותר של ויטמין D בדם ונטילת תוספי סידן ו/או ויטמין D נמצאו כגורמים מגינים.
השפעת תוסף חלבון על מדדי עצם הירך בזמן ירידה במשקל:
השמנה שכיחה מאד בימינו ופוגעת בכשליש מאוכלוסיית הקשישים. ירידה במשקל בגיל המבוגר עלולה לגרום לאיבוד מסת עצם ולהעלות את הסיכון לשברים. פעילות גופנית יכולה למתן את אבדן העצם במהלך הירידה במשקל אך לא למנוע אותו לחלוטין. ממחקרים קודמים עולה שגם צריכה מוגברת של חלבון עשויה להאיט את איבוד העצם בעת ירידה במשקל. צריכת החלבון היומית המומלצת של 0.8 גרם חלבון לקילו משקל גוף נקבעה על סמך מחקרים שנערכו במבוגרים צעירים, ועלולה שלא להיות מתאימה לאוכלוסייה קשישה.
במחקר זה שנערך בארצות הברית נבדקה השפעת צריכה מוגברת של חלבון על מדדים שונים של עצם הירך בקרב 187 גברים ונשים בגיל 65-85, עם עודף משקל או השמנה, שהשתתפו בתכנית שכללה שלב פעיל של הגבלה קלורית ופעילות ארובית במשך 6 חדשים, ושלב תחזוקה שנמשך עוד 12 חדשים. המשתתפים היו ללא אוסטיאופורוזיס בעת הכניסה למחקר, ועם מסת גוף 30-40 ק"ג למר2 או 27-30 עם עוד גורמי סיכון לפגיעה תפקודית. לא נכללו במחקר אנשים שעסקו בפעילות גופנית נגד התנגדות או פעילות ארובית במשך 20 דקות או יותר בחצי השנה שקדמה למחקר. גם צריכת אלכוהול שבועית יותר מ-7 מנות לגברים או 14 מנות לנשים מנעה כניסה למחקר.
כל המשתתפים קיבלו הכוונה להפחתה של 10% ממשקלם במשך 6 חדשים ולאחר מכן הכוונה לשימור המשקל למשך 12 חדשים, על סמך מדידות של קצב המטבוליזם במנוחה בכניסה למחקר ואחרי 6 חדשים. המשתתפים הודרכו להפחית 500 קלוריות ליום ועסקו בפעילות ארובית מפוקחת בעצימות בינונית 3 פעמים בשבוע. התזונה המומלצת כללה 1200 מ"ג סידן ליום ו-800 יח' ויטמין D.
המשתתפים חולקו באופן אקראי ועיוור לשלוש קבוצות:
1. צריכה של הכמות היומית המומלצת המקובלת של 0.8 גרם חלבון לכל קילו משקל גוף כל תקופת המחקר, 18 חדשים.
2. צריכה מוגברת ( 1.2 גרם חלבון לכל קילו משקל גוף) למשך 6 חדשים ולאחר מכן תזונה רגילה.
3. צריכת חלבון מוגברת למשך 18 חדשים.
כולם עברו בדיקת CT בתחילת המחקר , 6 חדשים לאחר תחילת המחקר ובסיום המחקר (18 חדשים). בבדיקה זו נמדדו צפיפות העצם ועובי העצם הקורטיקלית בירך. כמו כן נערך חישוב של חוזק הירך בשיטת finite element עם דימוי של נפילה על הצד. צפיפות העצם נמדדה גם בשיטת DXA .
נצפתה ירידה דומה במשקל (8%) ב-6 חדשים בשתי דרגות צריכת החלבון.
לא נמצאו הבדלים מובהקים בנפח העצם הטרבקולרית בירך או בעובי העצם הקורטיקלית בירך בין שתי הקבוצות, הן אחרי 6 חדשים והן אחרי 18 חדשים אם כי היתה נטיה לא מובהקת לירידה קלה יותר בנפח העצם הטרבקולרית אחרי 18 חדשים בקבוצת החלבון הגבוה.
נפח העצם הקורטיקלית עלה במידה דומה בשתי הקבוצות ב-6 וב-18 חדשים.
לא נמצא הבדל בצפיפות העצם במדידות DXA בין הקבוצות.
חוזק עצם הירך גם הוא לא היה שונה בין הקבוצות אך הייתה נטייה לא מובהקת לשיפור בחוזק העצם בקבוצות עם צריכת חלבון מוגבר ונטייה לירידה בחוזק העצם בקבוצה עם צריכת החלבון הרגילה.
אבדן משקל גבוה יותר נמצא קשור לעלייה גדולה יותר בחוזק העצם אך לירידה בצפיפות העצם הטרבקולרית ב-CT ולירידה בצפיפות העצם ב-DXA . לא נמצא קשר בין מידת הירידה במשקל לבין שינוי בעובי העצם הקורטיקלית.
החוקרים מסכמים שתוספת חלבון שיפרה את חוזק עצם הירך במבוגרים עם עודף משקל /השמנה שהשתתפו בתכנית לאיבוד משקל על ידי הגבלה קלורית ופעילות ארובית. עם זאת: איבוד משקל גבוה יותר היה קשור בירידה גדולה יותר בצפיפות העצם. נדרש מחקר נוסף כדי להבדיל בין השפעות התזונה לעומת השפעות הפעילות הגופנית על מדדי בריאות העצם.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.