איבחון מוקדם של סרטן שד מציל חיים באופן דרמטי, אך הטיפולים עצמם עלולים לפגוע קשות במסת העצם ולהגביר סיכון לשברים. לפי סקירה נרחבת בגיליון אפריל 2026 של הירחון Osteoporosis International נראה כי טיפול בביספונאטים מציע את ההגנה היעילה ביותר ומפחית שברים ב-23%. עוד בגיליון: עידכונים על הקשר בין עישון לאוסטיאופורוזיס, ובדיקת צפיפות עצם בשורש כף היד (האמה) שמצילה מאבחון שגוי בגיל המבוגר.
הגנה על העצם בקרב חולות סרטן שד לא-גרורתי.
סרטן שד אחראי לכ-30% ממקרי סרטן בנשים. איבחון מוקדם וטפול מתקדם שיפרו באופן דרמטי את ההיוותרות בחיים, אך במקביל הופיעו סיבוכים ארוכי טווח של הטיפול. הטיפולים לסרטן שד (כגון כימותרפיה או טיפולים הורמונליים) גורמים לאובדן עצם ומגבירים את הסיכון לשברים.
מחקר סקירה נרחב בחן את היעילות והבטיחות של טיפולים להגנה על העצם בקבוצה זו. מטרת החוקרים הייתה לבחון את הידע הקיים על התועלת מטיפולים בתרופות המיועדות למנוע פרוק עצם (משפחת הביספוספונאטים או דנוסומאב) לעומת תוספי סידן וויטמין D.
החוקרים ערכו סקירה שיטתית של הספרות הרפואית שפורסמה עד 02.2023 לאיתור מחקרים קליניים שהתייחסו לבריאות העצם בנשים בנות 18 שנים לפחות, עם סרטן שד לא –גרורתי. הפרמטרים העיקריים שנבחנו היו שינויים בצפיפות העצם, הארעות שברים, ותופעות לוואי עיקריות (אוסטיאונקרוזיס בלסת, תופעות דמויות שפעת, כאבי שלד, הפרעה בתפקוד כליה) .
מבין 14,762 פרסומים רלבנטיים נמצאו 88 מחקרים מתאימים לאנליזה.
במטאנליזה של 13 מחקרים על טפול עם ביספוספונאטים נמצא שיפור ממוצע של 4.17% בצפיפות העצם בחוליות המתניות. שפור ממוצע של 1.81% בצפיפות כלל הירך נמצא במטאנליזה של 7 מחקרים , ושפור ממוצע של 2.35% בצפיפות צוואר הירך ב-6 מחקרים.
ב-9 מחקרים נמצא שיפור משמעותי בצפיפות החוליות עם דנוסומאב, צפיפות כלל הירך השתפרה עם דנוסומאב לפי 4 מחקרים והצפיפות בצוואר הירך עלתה גם היא, לפי 9 מחקרים , אך כל המחקרים הללו לא עמדו בדרישות המקדימות של החוקרים לשם ביצוע מטאנליזה.
הסיכון הממוצע לשברים פחת ב- 23% לפי מטאנליזה של 10 מחקרים עם ביספוספונאטים.
ב-8 מחקרים עם דנוסומאב היה שעור נמוך של שברים במטופלות, אך לא ניתן היה לערוך מטאנליזה.
הארעות אוסטיאונקרוזיס בלסת נבחנה ב-18 מחקרי ביספוספונאטים, ב-11 מהם לא היו דיווחים על אוסטיאונקרוזיס, בשאר דווח על מספרים נמוכים של מקרים, בעיקר בהקשר של טפול ממושך יחסית של 5-10 שנים. הסיכון היחסי לאוסטיאונקרוזיס לפי מטאנליזה היה פי 3.07. הסיכון היחסי הממוצע להארעות תופעות דמויות שפעת היה פי 3.17 לפי 7 מחקרים, הסיכון לכאבי שלד היה פי 1.58 לפי 9 מחקרים, והסיכון היחסי לפגיעה בתפקוד הכליה היה פי 1.67.
החוקרים מסכמים כי לטיפול עם ביספוספונאטים יש השפעה מיטיבה על צפיפות עצם ועל הסיכון לשברים לעומת קבוצות ביקורת. לדנוסומאב יש השפעה דומה, אך המידע מבוסס פחות עקב מיעוט יחסי של מחקרים קלינייים מבוקרים עם תכשיר זה.
מסקנת החוקרים היא כי ביספוספונטים הם הטיפול המועדף כיום לשמירה על בריאות העצם בנשים המטופלות בסרטן שד ללא גרורות.
עישון וסיכון לשברים, לקראת עדכון לתחשיב FRAX
הקשר בין עישון לבריאות העצם ידוע מזה זמן. עישון נחשב כגורם סיכון עצמאי לשברים, ויש לו משקל משמעותי באלגוריתמים לחישוב סיכון לשבר. מטרת החוקרים הייתה לבחון שוב את הקשר הזה, כולל גם בדיקה של השפעת הפסקת עישון, על מנת לעדכן בהמשך את כלי ה-FRAX (מדד מקובל לחישוב הסיכון לשברים ל-10 שנים על פי גיל, מיגדר, גובה משקל , עישון פעיל, שברים בעבר, שבר ירך להורה, דלקת מפרקים שיגרונתית, טפול ממושך בסטרואידים, צריכת אלכוהול משמעותית וצפיפות העצם בצוואר הירך).
המחקר כלל נתונים מ-58 קבוצות מחקר ברחבי העולם עם נתונים פרוספקטיביים על 1,691,024 משתתפים, בגיל ממוצע 58.8, 61.2% נשים. במהלך המעקב ארעו שברי ירך ב-1.8% מהמשתתפים ושברים אוסטיאופורוטיים עיקריים (חוליות, ירך , אמה וזרוע) קרו ל-9.2%.
עישון פעיל דווח על ידי 12.1% . יותר גברים עישנו יותר סיגריות: עישון דווח על ידי 15.2% מהגברים ו-10.1% מהנשים, מספר הסיגריות הממוצע ליום היה 20 בגברים לעומת 14.1 בנשים.
עישון פעיל היה קשור בסיכון מוגבר לכל סוגי השברים הקליניים, לשברים אוסטיאופורוטיים בכלל, לשברים אוסטיאופורוטיים עיקריים ולשברי ירך הן בנשים והן בגברים. הסיכון היחסי לשבר היה גבוה יותר בגברים לעומת נשים בכל קטגוריות השברים. כך למשל הסיכון יחסי לשבר ירך היה פי 1.78 בגבר מעשן לעומת גבר לא מעשן, ופי 1.64 באשה מעשנת לעומת לא מעשנת.
תוספת הסיכון הוסברה רק בחלקה (19-54%) על ידי צפיפות עצם נמוכה.
עישון בעבר היה כרוך גם הוא בסיכון מוגבר לשבר, אך במידה פחותה בהרבה לעומת עישון פעיל. כך הסיכון לשבר ירך בגבר שהפסיק לעשן היה רק פי 1.08 לעומת מי שלא עישן אי פעם והסיכון לשבר אוסטיאופורוטי עיקרי היה פי 1.12.
החוקרים מסכמים כי עישון פעיל עישון הוא גורם סיכון משמעותי לשברים הן בגברים והן בנשים, והפסקת עישון היא צעד חשוב לצמצום הסיכון לשברים עתידיים. החוקרים מתכננים לבדוק בהמשך גם את יחסי הגומלין בין עשון לבין מסת הגוף, צריכת אלכוהול והסיכון לתמותה והשפעתם על הסיכון לשברים.
חשיבות מדידת צפיפות העצם באמה (שורש כף היד)
מדידת צפיפות עצם בשיטת DXA מתבצעת לרוב בעמוד השדרה ובירך, אך במבוגרים, שינויים ניווניים, שחיקתיים (דגנרטיביים) באתרים אלו, ביחוד בעמוד השדרה המתני, עלולים "לזייף" את התוצאה ולהראות צפיפות עצם תקינה כביכול. מדידת צפיפות העצם באמה (שליש הרדיוס) אינה מושפעת משינויים אלו ועשויה לסייע באבחון מדויק יותר.
חוקרים מברזיל עקבו אחר 707 מבוגרים בקהילה, בני 65 ומעלה, 63.5% נשים, משך המעקב היה 4.3 שנים בממוצע.
אוסטיאופורוזיס אובחנה באופן המקובל, T-score מינוס 2.5 או נמוך מזה.
שברים שארעו בתקופה במעקב אומתו בבדיקות דימות. שברי חוליות ארעו ב-17.1% מהנשים וב-13.2% מהגברים. שברים מחוץ לעמוד השדרה (ירך, אמה, זרוע וצלעות) ארעו ב-6.5% מהנשים וב-2% מהגברים,
נמצא כי הוספת הבדיקה באמה העלתה את שעור אבחון האוסטיאופורוזיס ב -8.6% בנשים וב-8.2% בגברים. איבחון אוסטיאופורוזיס באמה ניבא סיכון לשברים באופן עצמאי, גם כאשר המדידות בעמוד השדרה או בירך לא זיהו סיכון כזה, עם סיכון יחסי של פי 1.61 בנשים. מיעוט שברים בקרב הגברים לא איפשר לחשב אצלם את התועלת מהמדידה .
מסקנת החוקרים היא כי מדידת צפיפות עצם באמה היא כלי חשוב באוכלוסייה המבוגרת, במיוחד כאשר הבדיקות בירך או בעמוד השדרה אינן ניתנות לביצוע או אינן חד-משמעיות בשל שינויי גיל.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.