דלדול שרירים וצריכה בלתי מספקת של סידן וויטמין D התבלטו כגורמי סיכון חשובים וברי תיקון לשבר שני של הירך במחקר שהתפרסם בגיליון מאי 2026 של הירחון Osteoporosis International . עוד בגיליון זה: האם לשיקום גריאטרי יש ערך מוסף למניעת שברים לאחר שבר ירך? האם לצפיפות העצם באמה יש ערך בלתי תלוי לניבוי שברים?
שבר ירך נוסף:
שכיחות שבר שני של ירך וגורמי הסיכון אליו אינם ידועים. כדי לבחון שאלות אלו ערכו החוקרים סקירה מקיפה של מאגרי מידע שונים ואיתרו 3887 מאמרים שפורסמו בין 01.2000 ל-08.2025 . מבין כולם נמצאו 19 מחקרים רלבנטיים, שכללו 373,355 גברים ונשים קשישים עם שבר ירך. במהלך מעקב של שנה עד 5 שנים מהשבר הראשון ארע שבר ירך שני אצל 34,469 (10.29%) גברים ונשים. נמצא הבדל משמעתי בין שעורי השבר השני לפי המיגדר: 9.89% בקרב הגברים ו-14.94% בקרב הנשים.
גורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לשבר שני היו צפיפות שרירי העכוז , צפיפות עצם הירך (כלל הירך, צוואר הירך ואזור אינטר-טרוכנטרי), הפרעה קוגניטיבית וחוסר בסידן ו/או ויטמין D.
החוקרים מסכמים כי כאחד מכל 10 קשישים ששברו את הירך צפוי לסבול משבר של הירך השנייה, והסיכון אף גבוה יותר בקרב נשים. דלדול שרירים וצריכה בלתי מספקת של סידן וויטמין D התבלטו כגורמי סיכון חשובים ובני תיקון.
בעת ההתייחסות לחולים לאחר שבר ירך יש לתת את הדעת גם על גורמים אלה.
ערך מוסף משיקום גריאטרי לאחר שבר ירך :
הסיכון לשבר שני גבוה במיוחד לאחר שבר אוסטיאופורוטי קודם. המעורבות של רופאים גריאטריים בטיפול לאחר שבר הולכת ועולה. עם זאת, לא היה ידוע אם השיקום הגריאטרי מועיל להפחתת הסיכון לשברים נוספים.
במחקר זה, שנערך בגרמניה, נבדק הקשר בין זמינות שיקום גריאטרי לטיפול אחר שבר ירך לבין הסיכון לשברים נוספים. החוקרים אספו מידע מנתוני ביטוח רפואי כדי לזהות את מי ששברו ירך בגיל 80 ויותר. בתי החולים שבהם טופלו סווגו על פי זמינות תכנית שיקום גריאטרי. נבדקה הארעות שבר שני בזרוע, אמה, ירך, אגן או עמוד השדרה בפרקי זמן שונים לאחר שבר הירך.
נכללו במחקר 97,976 חולים לאחר שבר ירך אשר טופלו ב-716 בתי חולים. תכנית גריאטרית הייתה ב-71% מהמוסדות השונים. במהלך 12 החדשים לאחר השבר הראשון סבלו 5.6% (5478 אנשים) משבר נוסף אחד לפחות.
שעור השבר השני היה נמוך יותר אצל שטופלו בשבר הירך בבית חולים עם תכנית שיקום גריאטרי. ההפחתה האבסולוטית בסיכון לשבר שני הייתה בסך 0.1% לאחר חודש, 0.3% לאחר 3 חדשים ו-0.4% לאחר 6 חדשים. ההפחתה היחסית בסיכון הייתה 27% לאחר חודש, 14% לאחר 3 חדשים ו-8% לאחר 6 חדשים.
החוקרים מסיקים שהכללה של שיקום גריאטרי בתכנית הטיפול הייתה קשורה בהפחתה צנועה אך משמעותית בסיכון לשברים נוספים.
האם לצפיפות העצם באמה (רדיוס דיסטלי) יש ערך בלתי תלוי לניבוי שברים?
המטרה העיקרית של הערכת סיכון לשברים היא לצורך הכוונת טיפול למי שנזקקים לו, והימנעות מטיפולים מיותרים אצל בעלי סיכון נמוך לשבר. הסיכון לשברים נקבע במידה רבה על ידי צפיפות העצם אך גם על ידי על ידי גורמים קליניים מרובים. FRAX הוא התחשיב הנפוץ ביותר להערכת סיכון לשבר, על פי גיל, מיגדר, משקל, גובה, שבר בעבר, שבר ירך להורה, שימוש בסטרואידים, עישון, צריכת אלכוהול גבוהה ודלקת מפרקים שיגרונתית. ניתן לחשב ב-FRAX סיכון לשבר ירך או לשבר אוסטיאופורוטי עיקרי (חוליה , ירך אמה וזרוע) ל-10 שנים על פי גורמי הסיכון הקליניים בלבד, או בתוספת צפיפות העצם בצוואר הירך במדידת DXA.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הערך של צפיפות העצם באמה (רדיוס דיסטלי) ליבוי שבר ירך או שבר אוסטיאופורוטי עיקרי, והאם ערך הזה בלתי תלוי בתחשיב הסיכון לשבר על פי תחשיב FRAX.
החוקרים אספו נתונים מ-11 מחקרים פרוספקטיביים שנערכו באזורים שונים בעולם וכללו 35,121 נשים וגברים, בגיל 21-100, עם משך מעקב ממוצע 11.1 שנים. נבדק הקשר בין צפיפות העצם באמה לבין סיכון לשברים על פי FRAX, (בלי התחשבות בצפיפות העצם בצוואר הירך).
במהלך המעקב ארע שבר אחר לפחות אצל 3842 משתתפים, ביניהם 1402 שברי ירך ו-1218 שברים באמה.
נמצא שכל ירידה של סטיית תקן אחת בצפיפות העצם באמה הייתה קשורה בסיכון מוגבר לשברים אוסטיאופורטיים עיקריים הן בנשים (תוספת סיכון 35%) והן בגברים (תוספת סיכון 54%). ממצאים דומים היו גם לגבי תוספת הסיכון לשבר ירך: 41% בנשים ו-62% בגברים. ההבדל בין נשים לגברים לא היה מובהק ותוספת הסיכון הממוצעת של כל אוכלוסיית המחקר הייתה 41% לשברים אוסטיאופורטיים עיקריים ו-48% לשברים ירך.
לצפיפות העצם באמה היה ערך מנבא בלתי תלוי ב-FRAX: תוספת הסיכון לאחר תיקון סטטיסטי ל-FRAX הייתה עדיין משמעותית, 34% לשברים אוסטיאופורוטיים עיקריים ו-39% לשברי ירך לכל ירידה של סטיית תקן אחת בצפיפות העצם. הערך המנבא של צפיפות העצם באמה היה אף גבוה יותר מהערך המנבא של FRAX בלי נתון צפיפות העצם בצוואר הירך .
מסקנת החוקרים היא שלצפיפות העצם באמה יש ערך עצמאי מנבא לשברים באופן בלתי תלוי בגורמי הסיכון הנכללים בתחשיב FRAX.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.