הפסקת טיפול בתרופות לאוסטאופורוזיס: על השווה והשונה בין התרופות ולה צריך לשים לב

 

מאת: ד"ר פנינה רוטמן-פיקלני, מומחית ברפואה פנימית ובאנדוקרינולוגיה, מנהלת שירות מחלות עצם מטבוליות במכון האנדוקריני במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא

 

אוסטאופורוזיס היא מחלה מתעתעת: מבחוץ האדם נראה שלם אך עצמותיו פריכות והן נשברות בקלות גם בעקבות טראומה חיצונית קלה, שאינה גורמת שברים אצל אנשים בריאים וגם ללא טראומה כלל. למחלה כרונית זו  אין סימנים מקדימים ואפשר לגלות אותה רק באמצעות בדיקת צפיפות עצם או כשמופיע שבר אוסטאופורוטי. מעבר להחלמה הראשונית של השבר, הבעיה המשמעותית הנוספת היא שהופעתו מלמדת על סיכון גבוה להופעתם של שברים נוספים.

העצם היא רקמה חיה ודינמית שמתקיימים בה תהליכי בנייה והרס מתמידים, כלומר רקמת עצם ישנה נהרסת ובמקומה נוצרת חדשה. מנגנון הבקרה ותיקון הנזקים קרוי שחלוף העצם, ובעוד שבמינון בריא תהליך זה חיוני, הרי שבמינון מוגבר – כמו במחלת האוסטאופורוזיס – הוא עלול לגרום להידלדלות העצם ולהיחלשותה.

כל התרופות לאוסטיאופורוזיס מפחיתות שברים אוסטיאופורוטיים באמצעות השפעה על מאזן ההרס והבנייה. רובן מפחיתות את הרס העצם ורק אחת מעודדת בנייה: אלה המצמצמות את הריסת רקמת העצם הן אביסטה (רלוקסיפן) ופרוליה (דנוסומאב), וכן תרופות מקבוצת הביספוספונטים שבה נמצאות פוסלן (אלנדרונאט, מקסיבון), אקטונל (ריזדרונאט, ריבון) ואקלסטה (זונלדרונאט). התרופה המעודדת בניית עצם היא פורטיאו (טריפרטייד).

התרופות מסוג ביספוספונטים הן הוותיקות ביותר בשוק. הן שוקעות בעצם וממשיכות להשפיע על השחלוף מעבר לזמן המתן שלהן בפועל, כלומר פוסלן שניתנת במשך חמש שנים תמשיך להשפיע כמה שנים נוספות לאחר שהחולה מפסיק להשתמש בה. תכונה זו קיימת בכל התרופות ממשפחת הביספוספונטים במידה כזו או אחרת. לעומת זאת, התרופה פרוליה, שמפחיתה גם היא ספיגת עצם,  אינה נשארת בעצם זמן ארוך והשפעתה נמשכת רק כל עוד היא ניתנת לחולים.

הביספוספונטים יעילים מאוד בחמש-שש השנים הראשונות לאחר שהחולים מתחילים להשתמש בהן, ולאחר מכן יעילותן פוחתת. אלא שתרופות אלה מצטברות בעצם וממשיכות להשתחרר מתוכה באטיות (שחרור מושהה), לכן אפשר להשתמש בהן כמה שנים ברציפות ואז להפסיק את השימוש לכמה שנים. ההפסקה בטיפול האקטיבי זכתה לכינוי חופשה טיפולית.

אופן טיפול זה מתאים לביספוספונטים בלבד בשל מנגנון הפעולה שלהן. כלומר, המטופלים באביסטה, בפרוליה ובפורטיאו אינם יכולים להפסיק את הטיפול מכיוון שעם הפסקתו השפעתו נעלמת לחלוטין והם נותרים ללא כל הגנה בפני שברים אוסטיאופורוטיים.

לאחרונה למדנו שבעת הפסקת הטיפול בפרוליה לא זו בלבד שהשפעתה נעלמת לחלוטין, אלא גם שנצפית תופעת איבוד עצם מואצת, מעין הדף (ריבאונד). זוהי תופעה נדירה מאוד, ובכל זאת דווחו בעיתונות הרפואית מקרים שבהם היא הסתיימה בהופעתם של שברי חוליות מרובים.

תופעת ההדף מתרחשת רק לאחר הפסקת נטילת פרוליה ולא לאחר הפסקת הטיפול בתרופות ממשפחת הביספוספונטים, לכן לא השתנה דבר לגבי מתן חופשה טיפולית לאחר כמה שנות טיפול בהם. הפסקת טיפול בפרוליה דורשת התייחסות שונה: הכי חשוב הוא שהחולים יקבלו את הטיפול בפרוליה אחת לחצי שנה, כדי שפעילותה תהיה מיטבית עבורם. כשנדרשת הפסקת טיפול, למשל לצורך טיפול שיניים, הרופאים ישקלו מתן תרופה מעכבת שחלוף עצם (ביספוספונטים או אביסטה) למשך מספר חודשים עד שנה לאחר ההפסקה על מנת למזער את תופעת ההדף. הקהילייה הרפואית עדיין לומדת  את התופעה ומנסה לאתר קבוצות החשופות לכך יותר מאחרות.

התרופות לאוסטיאופורוזיס מפחיתות היארעות שברים וניתנות למטופלים שנמצאים בסיכון גבוה להופעתם. הן שונות זו מזו בכמה פרמטרים, בין היתר באורך החיים שלהן בעצם וכפועל יוצא מכך במשך פעולתן גם אחרי הפסקת נטילתן. מבין התרופות היעילות השגורות כיום לטיפול באוסטאופורוזיס,  הפסקת הטיפול בפרוליה עלולה לגרום לתופעת לוואי נדירה של הדף. בשנים הקרובות נלמד כיצד לשלב בין הטיפולים השונים למחלה על מנת לקבל יעילות מרבית עם תופעות לוואי מזעריות.

כנסו לפייסבוק
הרשמו לניוזלטר