תת פעילות יותרת התריס, מחלה –מעשה ידי אדם

טיפול לא זהיר במהלך ניתוח עלול לגרום לחוסר סידן ולפגיעה קשה באיכות החיים של המנותח

מאת: פרופ' צופיה איש-שלום, מומחית לרפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה וסוכרת. סיו"ר העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם.

ש.כ. , חייל בן 19, הבחין תוך כדי שירותו הצבאי בנפיחות בצוואר שמאל שגדלה בהדרגה. רופא גדודי הפנה אותו בדחיפות לברור במרפאה האנדוקרינית, שם התברר שהוא סובל מסרטן בלוטת התריס עם חדירה לבלוטות לימפה צוואריות. הוא הופנה לניתוח דחוף של כריתה שלמה של בלוטת התריס ובלוטות לימפה במספר אזורים בצוואר והוסבר לו שסיכוייו להחלמה מלאה מצוינים. הניתוח עבר בהצלחה אך יומיים לאחר מכן ש.כ  החל לסבול מחולשה קיצונית, התכווצויות, נימול, "הרדמות" של ידיים ורגליים, סחרחורת וחוסר ריכוז. בדיקה העלתה כי רמת הסידן בדמו נמוכה מאוד, רמת הזרחן גבוהה והוא אינו מייצר את הורמון יותרת התריס האחראי על וויסות משק הסידן.

בגופנו כקילוגרם סידן. רובו המכריע נמצא בתוך העצם אך אחוז אחד ממנו מצוי בדם ובנוזל החוץ תאי. אותו אחוז ממלא תפקיד מכריע במערכות השונות של גופנו, החל בהעברת אותות תוך תאיים, דרך שמירה על הלב וכלה במעורבות  בתפקוד מערכת העצבים ומערכת הקרישה. כדי שהמערכות הללו יתפקדו היטב רמת הסידן בדם צריכה להימצא בגבולות צרים, שנעים בין 8.5 ל-10.4 מיליגרם לדציליטר. כל חריגה למעלה או למטה עלולה להיות בעלת השלכות קשות. מי שאמון על שמירת רמת הסידן בדם הוא הורמון יותרת התריס שמופרש על ידי  בלוטות יותרת התריס – ארבע בלוטות בגודל זרעי עדשים הממוקמות מאחורי בלוטת התריס, עליהן חיישן חלבוני, שמודד את רמת הסידן בדם. כאשר רמת הסידן בדם יורדת, אות שמעביר החיישן לתוך הבלוטות מביא לשחרור מאגרי הורמון יותרת התריס לדם עד שרמת הסידן מגיעה לתחום היעד. כאשר המאגרים מידלדלים מיוצרת בבלוטה כמות נוספת של ההורמון.

הורמון יותרת התריס משמש מעין מנצח של תזמורת קטנה המאותת לכלים – כליה, עצם ומעי – כיצד לנגן. הוא מגייס סידן ממאגרי העצם, הוא מעודד יצור של נגזרת פעילה של ויטמין D, שבאמצעותה מוגברת ספיגת הסידן במעי, ובנוסף הוא מגביר את ספיגת הסידן ואת הפרשת הזרחן בכליה.

תת פעילות של בלוטות יותרת התריס, הידועה גם  כהיפו-פארא-תירואידיזם‏, מוגדרת כ"מחלת יתומה". בישראל כמה מאות חולים בודדים סובלים ממנה. אולם ייחודה לא בנדירותה כי אם בגורם המרכזי להיווצרותה. רק בקרב 20% מהחולים, נגרמת המחלה כתוצאה ממחלה אוטואימונית או מסיבות תורשתיות. הרוב המכריע של החולים, כ-80%, סובלים מהמחלה כתוצאה ממעשה ידי אדם, או ליתר דיוק ידי המנתח. החייל ש.כ לא לבד – מדי שנה אנשים רבים בארץ ובעולם עוברים ניתוח בצווארם שמביא להרס בלוטות יותרת התריס וסובלים ממגוון תסמינים פיזיים, קוגניטיביים ורגשיים שפוגעים באיכות חייהם וללא טיפול מתאים מצב זה עלול לסכן חיים.

בחלק קטן מהמקרים, כריתת בלוטות יותרת התריס היא בלתי נמנעת והכרחית על מנת להסיר גידול פולשני ומסכן חיים של בלוטת התריס או מבנה אחר בצוואר.  אולם בניתוחי צוואר רבים אין סיבה להסירן והן נכרתו בשל חוסר זהירות או היעדר מיומנות של הרופא המנתח.  כך למשל, במחקר איטלקי שפורסם באחרונה בכתב העת הרפואי Surgery  , נמצא כי בעוד שבמרכז רפואי אחד במדינה פחות מ-2% ממנותחי צוואר סבלו לאחר הניתוח מפגיעה בתפקוד בלוטת יותרת התריס, במרכז רפואי אחר כ-68% מהמנותחים סבלו מפגיעה זו. הפער העצום בהיארעות התופעה נבע מהשוני במומחיותם וזהירותם של המנתחים. למרבה הצער, מרבית האנשים שעומדים בפני ניתוח צוואר כלל לא מודעים למשמעות הסיכון האפשרי של פגיעה בבלוטות יותרת התריס ולא עולה בדעתם לשאול את המנתח לעתיד מה אחוז הסיבוכים בידיים שלו בניתוחים אלה.

ש.כ אובחן והחל טיפול בתוספי סידן ונגזרת פעילה של ויטמין D. מדי יום נטל 9 כדורי סידן ושני כדורים של אלפא D3. לזמן מה חל שיפור ניכר בהרגשתו, אך כעבור חודשיים שב לחוש בחולשה, נימול והתכווצויות ברגליים ובידיים, והחל לסבול מדי פעם  מירידה ברמת הסידן בדם, שהביאה אותו לא פעם לחדר המיון ואף לאשפוז במחלקה פנימית. הממאירות בבלוטת התריס טופלה בהצלחה, אך איכות חייו נפגעה מאוד בגלל תת פעילות יותרת התריס. הרופאים טענו שהקושי באיזון מצבו יוצא דופן ושכנראה הפיתרון הנכון למצבו יהיה מתן הורמון יותרת התריס בהזרקה.

הטיפול המקובל במצבי חסר הורמונליים הנו מתן ההורמון החסר. כך אנו נוהגים למשל בסוכרת מטיפוס I, בה הגוף אינו מיצר אינסולין והמטופל מקבל אינסולין בזריקות לאיזון רמת הסוכר. תת פעילות יותרת התריס היא המחלה היחידה של חסר הורמונלי, שבה לא היה קיים עד כה טיפול באמצעות מתן ההורמון החסר – הורמון יותרת התריס, מציאות שהעמידה בסכנה חולים ספורים שכדורי הסידן לא הביאו לשיפור במצבם ונזקקו לטיפול בהורמון עצמו. לאחרונה חלה פריצת דרך בתחום והושלמו שורה של מחקרים על הורמון יותרת התריס ותכשיר בשם NATPARA  אושר לשימוש במחלה זו בארה"ב ובישראל.  הוא ניתן בהזרקה עצמית תת עורית פעם ביום טיפול זה, למרות אי הנוחות שבקבלת הזרקה יומית, עשוי להשיב לסדרם את חייהם של החולים המעטים הזקוקים לו. התרופה זמינה בישראל במסגרת הביטוחים הפרטיים ובתוכנית להתנסות קלינית לחולים שאין עבורם פיתרון טיפולי אחר. בד בבד, על מערכת הבריאות בישראל להשקיע מאמץ בהכשרת כירורגים מיומנים ומודעים לחשיבות השמירה על תפקוד בלוטות יותרת התריס כמו כן הציבור זכאי לקבלת דיווח על אחוז וסוג הסיבוכים בניתוחים אלה בכל מוסד רפואי ומחלקה שאליהם  הוא פונה.   בכך ניתן יהיה להפחית במידה ניכרת את מספר החולים בישראל.

הרשמו לניוזלטר