פעילות גופנית סדירה כבר בגיל הילדות משפרת את הרכב העצם – Osteoporosis International איגוד האוסטיאופורוזיס הבינלאומי. סקירת מאמרים מגיליון 05.2022

 

 

זו המסקנה ממחקר שהתפרסם בסקירת מאמרים מגיליון מאי 2022 של הירחון Osteoporosis International . עוד בין המאמרים בסקירה: לגברים ונשים שסבלו משבר ירך לפני גיל 60 יש גורמי סיכון מרובים לאוסטיאופורוזיס ולשברים לעומת האוכלוסייה הכללית; תכונות העצם בנשים פוסטמנופאוזליות עם שבר לא חבלתי וצפיפות עצם תקינה; האם טיפול עם ביספוספונאטים משפיע על התמותה לאחר שבר בחוליה?  עלות מול תועלת של טיפול עם דנוסומאב לאוסטיאופורוזיס, וגם -התועלת מטיפול עם דנוסומאב בתנאי עולם אמיתי.  

 

 

עלות מול תועלת של טיפול עם דנוסומאב לאוסטיאופורוזיס. 

דנוסומאב הוא נוגדן הניתן בזריקה פעם ב-6 חדשים ומדכא את פרוק העצם. 

מטרת המחקר הייתה לבחון את יחס עלות מול תועלת בטפול זה לעומת טפולים אחרים לאוסטיאופורוזיס. 

החוקרים סקרו את כלל המאמרים הרלבנטיים שהתפרסמו עד 09.2021 ומצאו 21 מאמרים בהם נבחן היחס עלות מול תועלת של טפול עם דנוסומאב לעומת תרופות אחרות או לעומת פלצבו. המדד להשוואה הוא quality-adjusted life years (QALYs) מול עלויות הטיפול.   

נמצא יחס דומה לזולדרונאט או טריפרתייד עבור טפול באוסטיאופורוזיס בנשים לאחר המנופאוזה. אחרי גיל 65 נמצאה עדיפות לדנוסומאב לעומת רלוקסיפן ואיבנאדרונאט (ביספוספונאט שאינו בשימוש בישראל) והייתה סבירות גבוהה (85% ודאות) לעדיפות של דנוסומאב על פני ריזדרונאט. הייתה סבירות של 65% לעדיפות של   דנוסומאב בהשוואה לאלנדרונאט בגילאי 65-75. 

מסקנת החוקרים היא כי יחס עלות- תועלת של טפול עם דנוסומאב מושפע מגורמים שונים. הטיפול היה בעל יחס מועדף בקרב חולים מבוגרים יותר, עם שבר קודם, צפיפות עצם נמוכה יותר וגורמי סיכון נוספים. 

 

האם כדאי להתחיל פעילות גופנית בגיל צעיר כדי לשפר את בריאות העצם?

מוקבל להניח כי בניית עצם חזקה יותר בשנות הצמיחה תעזור למניעת שברים בגיל המבוגר. 

פעילות גופנית סדירה בגיל הילדות יכולה להועיל בהשגת מסת עצם גבוהה יותר, פיתוח כישורים מוטוריים וקוגניטיביים, והפחתת סיכון  לסוכרת ולמחלות לב וכלי דם. לאור זאת ממליץ ארגון הבריאות  העולמי לילדים בגיל 5-17 לעסוק בפעילות  גופנית בעצימות בינונית עד גבוהה למשך שעה ביום לכל הפחות.  

מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין פעילות גופנית ומדדים שונים של העצם באוכלוסיית ילדים בספרד, תוך שימוש בשיטות אוביקטיביות להערכת השלד ומידת הפעילות הגופנית ומידת ההענות להמלצות ארגון הבריאות העולמי.

המחקר כלל 295 בנים ובנות שהיו במעקב סדיר פעם בחודש מהלידה על גיל  שנה, ואח"כ פעם בשנה   עד גיל 7.  הילדים עברו בגיל שבע בדיקות הרכב גוף על ידי DXA, ובדיקות של איכות העצם על ידי בדיקות CT מיוחדות ( pQCT)  של עצם השוק. מידת הפעילות הגופנית נבדקה על ידי "שעון חכם". 

בנים השיגו צפיפות עצם גבוהה יותר ותכולת מינרלים גבוהה יותר בעצם לעומת בנות. התמדה בפעילות גופנית לפי המלצות ארגון הבריאות העולמי הייתה קשורה בתכולת מינרלים גבוהה יותר בעצם בגיל 7 הן בבנים והן בבנות.  מסקנת החוקרים היא שלפעילות גופנית סדירה בגיל הילדות יש השפעה מיטיבה על הרכב העצם. 

 

שבר ירך לפני גיל 60:

שבר ירך שכיח בגילים מבוגרים. מקובל לחשוב ששבר ירך בגיל מבוגר קשור בעצם שברירית, אוסטיאופורוטית, בעוד ששבר ירך בגיל צעיר קשור לחבלה או לצריכת אלכוהול או סמים. 

מטרת המחקר הייתה לאפיין את מי שסבלו משבר ירך בגיל צעיר יחסית ולערוך בדיקת צפיפות עצם בסמוך לשבר. 

נבדקו 91 נשים ו- 127 גברים בגיל ממוצע 53 שנים. מרבית השברים (83%)קרו בטווח גיל 47-57. כשני שליש מהשברים קרו לאחר חבלה קלה בלבד, ולמחצית מהנבדקים היו שברים קודמים אחרי גיל 20. כשליש מהנבדקים נטלו תרופות הקשורות בסיכון לשברים, ל-35% היו אבחנות רפואיות מרובות,   42% עישנו, 29% צרכו אלכוהול, ו8% נטלו סמים.  צפיפות עצם בטווח האוסטיאופורוטי נמצאה ב-31%, אוסטיאופניה ב- 57% ורק ל- 12% הייתה צפיפות עצם תקינה.

מסקנת החוקרים היא כי לגברים ונשים שסבלו משבר ירך לפני גיל 60 יש גורמי סיכון מרובים לאוסטיאופורוזיס ולשברים.  יתר על כן: אוסטיאופורוזיס שכיחה אצלם בהרבה לעומת האוכלוסייה הכללית. 

המלצתם היא לערוך ברור מקיף כולל בדיקת צפיפות עצם בכל מקרה של שבר ירך בגיל צעיר יחסית, ללא קשר למידת החבלה שקדמה לשבר. 

 

תכונות העצם בנשים פוסטמנופאוזליות עם שבר לא חבלתי וצפיפות עצם תקינה:  

מדד צפיפות העצם בעמוד השדרה ובירך הוא המדד היחיד הטוב ביותר כיום להערכת סיכון לשבר. עם זאת ידוע כי מרבית השברים הלא-חבלתיים קורים בנשים עם צפיפות עצם שאינה בטווח האוסטיאופורוטי, כך שיתכן כי לגורמים שאינם קשורים למדד צפיפות העצם יש תפקיד חשוב בקביעת הסיכון לשברים. מטרת המחקר הייתה להעריך את משקלם של גורמים שונים המשפיעים על איכות העצם. 

נבדקו שתי קבוצות נשים עם צפיפות עצם שאינה בטווח האוסטיאופורוטי (צפיפות עצם תקינה או בטווח האוסטיאופני): 60 נשים עם שבר לא-חבלתי, ו-60 נשים מותאמות בגיל, ללא שברים. כל הנשים עברו ביופסיה מעצם האגן לצורך הערכת תכונות העצם.

נמצא שלנשים שסבלו משבר לא חבלתי בנוכחות  צפיפות עצם תקינה היו תכונות עצם שונות (הן קושי והן אלסטיות) מאלו של הנשים עם צפיפות עצם תקינה וללא שברים, וקליפת עצם האגן שלהן הייתה דקה יותר.  לא היו הבדלים בתכונות העצם בתת הקבוצות עם  צפיפות עצם בטווח האוסטיאופני.  

מסקנת החוקרים היא כי השינויים בתכונות העצם יכולים להיות הבסיס לשבריריות העצם בנשים עם צפיפות עצם תקינה ושברים.  

  

טפול עם ביספוספונאטים ותמותה לאחר שבר בחוליה: 

שברים אוסטיאופורוטיים בחוליות שכיחים מאד וקשורים בתחלואה ובתמותה עודפת . טפול עם ביספוספונאטים יכול להפחית את הסיכון לשברים אלה ואולי אף להשפיע לטובה על ההחלמה מהם. מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעת הטיפול על שעור התמותה לאחר שבר בחוליה. 

אוכלוסיית המחקר כלל 535 גברים ונשים (170 גברים ו-365 נשים) שאושפזו עקב שבר בחוליה אחרי גיל 62. הגיל הממוצע היה  82 שנים.  163 מהם טופלו עם ביספוספונאט אחרי השבר והשאר היו ללא טפול תרופתי. משך המעקב היה בממוצע 33 חדשים. התמותה בשנה הראשונה הייתה 6%, וסך הכל נפטרו 111 אנשים בתקופת המעקב (20.7%). גורמים שהעלו את הסיכון לתמותה אחרי השבר היו גיל גבוה, תת תזונה ויתר לחץ דם, בעוד טפול עם ביספוספונאט הפחית את הסיכון לתמותה ב-41%. 

מסקנת החוקרים הייתה כי טפול עם ביספוספונאט עשוי להועיל לא רק למניעת שברים אלא גם  להפחתת הסיכון לתמותה אחרי שבר בחוליה. 

 

 

מניעת שברים על ידי דנוסומאב בתנאי עולם אמיתי: 

לאחר הוכחת יעילות טיפול תרופתי בתנאי מחקר יש חשיבות לבחינת היעילות בתנאי עולם אמיתי, בקרב מטופלים מגוונים יותר מאלה המשתתפים במחקר. 

במחקר זה נבדק הסיכון לשבר ירך בקרב קבוצה גדולה של נשים בטיוואן שטופלו עם דנוסומאב בהתמדה, כל 6 חדשים, בהשוואה לכאלה שהפסיקו את הטיפול לאחר זריקה אחת בלבד. 

המחקר כלל  38,906 נשים לאחר הפסקת המחזור, 25,059 מהן התמידו בטפול. 554 נשים  סבלו משבר ירך.  

נמצא שהתמדה בטפול הייתה קשורה בהפחתה מובהקת של 38% בסיכון לשבר ירך.

מסקנת החוקרים הייתה כי בתנאי עולם אמיתי יש לטפול עם דנוסומאב יעילות דומה לזו שנמצאה במחקר קליני מבוקר. 

 

מה השפעת צריכת סידן על ידי האם על צפיפות העצם של הצאצא?  

צריכת סידן נמוכה בגיל הילדות עלולה להגביר סיכון לאוסטיאופורוזיס בגיל מבוגר. צריכת סידן נמוכה בתקופת ההריון  קשורה לאיבוד עצם מוגבר אצל האם בעת ההריון ולצפיפות עצם נמוכה גם 5 שנים לאחר הלידה. 

מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין צריכת סידן על ידי האם בעת ההריון, קצב איבוד עצם אצל האם וצפיפות העצם של הילד בגיל 5. 

המחקר כלל 103 צמדים של אם וילד. התזונה האמהית נבדקה לפי מילוי יומני מזון מפורטים במשך 3 ימים  בכל שליש של ההריון. סמן ספיגת העצם NTX נבדק אצל האם בשלבים מוקדמים ומאוחרים של ההריון, וצפיפות העצם הכלל גופית של הילד נבדקה עם DXA בגיל 5 שנים.  

צפיפות העצם של הילדים הייתה קשורה במסת הגוף שלהם והייתה גבוהה יותר בבנים לעומת בנות, אך לא נמצא קשר צריכת הסידן של האם או רמת סמן פרוק העצם של האם בעת ההריון. 

מסקנת החוקרים היא שצפיפות העצם בגיל 5 אינה תלויה בצריכת הסידן של האם בעת ההריון או בקצב איבוד העצם אצל האם. נראה שצריכת סידן מספקת בהריון חשובה לבריאות השלד האמהי, אך אינה משפיעה לאורך זמן על הילוד. 

 

מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא,  תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.