איך מטפלים?
הטיפול כולל שמירה על אורחות חיים מקדמי בריאות עצם, כגון פעילות גופנית לשמירה על תפקוד שרירים ולמניעת נפילות ותזונה נכונה.
כאשר קיים סיכון משמעותי לשברים אוסטיאופורוטיים מומלץ טיפול תרופתי שמסוגל להפחית סיכון להופעת שברים ב- 25 עד 70% בהתאם לסוג התרופה ובהתאם לאתרי השלד ( חוליות, גפיים, ירך ). התרופות העיקריות הן ממשפחת הביספוספונטים: פוסלן, מקסיבון ואלנדרונט טבע. הביספוספונטים מאיטים את תהליך הפירוק של העצם ("ספיגת העצם" בלשון הרופאים) ומאפשרים פעולה יותר יעילה של התאים בוני העצם.
מי שנטילת ביפוספונטים פומיים (דרך הפה) גורמת לו לתופעות לוואי במערכת העיכול יכול להחליך אותם באקלסטה – ביפוספונט שניתן בעירוי רק פעם בשנה.
תרופה נוספת לבלימת אוסטאופורוזיס היא רלוקסיפן (אביסטה). היא שייכת לקבוצת התרופות שנקראת SERM – Selective Estrogen Receptor Modulators. התרופות מהמשפחה הזאת פועלות על העצם בדומה לאופן שבו פועל האסטרוגן על העצם: הן נקשרות לקולטני האסטרוגן ותורמות לבניית העצם. (לעומת זאת בשד הן עושות פעולה הפוכה: הן נקשרות לקולטני האסטרוגן, אך אינן מדמות את הפעולה שלו ולמעשה חוסמות את קליטת האסטרוגן. מכאן שמן: תרופות שמשנות את פעולת הקולטן לאסטרוגן באופן סלקטיבי).
ויש תרופות חדשות נוספות לטיפול באוסטאופורוזיס:
פרוליה (Denosumab): מדובר בתרופה ביולוגית הפועלת במנגנון ייחודי שמעכב את פירוק העצם. התרופה ניתנת בזריקה תת־עורית פעמיים בשנה.
פורטאו (Teriparatide): תרופה שמחקה את הפעילות של הורמון הפרא־תירואיד ועל ידי כך מגבירה את קצב הבנייה של העצם. התרופה ניתנת בזריקה תת־עורית יומית במשך שנתיים.
פרוטלוס (Strontium Renelate): תרופה חדשה לטיפול באוסטאופורוזיס שניתנת באמצעות אבקה למהילה בכוס מים. התרופה מעכבת את ספיגת העצם ומגבירה את ייצורה. הסטרונציום הוא מינרל שמחקה במידה מסוימת את פעילות הסידן בגוף ויכול "לסתום" חורים בעצם כאשר הסידן חסר או לא נספג.