עם גידול מספר העוסקים ביוגה עולות שאלות לגבי השפעות של יוגה על שיווי משקל, נפילות וצפיפות העצם. ממצאי מחקר בנושא זה מוצגים בגיליון פברואר של הירחון Osteoporosis International . עוד בגיליון: מחקר על רמת ויטמין D בדם והסיכון לנפילות והאם הפסקה יזומה של ביספוספונאטים בטוחה ורצויה תמיד.
ההשפעות של יוגה על שיווי משקל, נפילות וצפיפות העצם וסמנים ביוכימיים של העצם
היוגה, שמקורה בהודו, התקבלה ברחבי העולם כבעלת השפעה חיובית על בריאות הגוף והנפש. יוגה משלבת טכניקות שונות כולל תנוחות, תרגילי נשימות ומדיטציה. השפעת יוגה על פרמטרים שונים של בריאות העצם , כגון שיווי משקל, נפילות, פחד מנפילות, צפיפות העצם וסמנים ביוכימיים של עצם באנשים בריאים אינה ברורה די הצורך.
כותבי המאמר בדקו באופן ביקורתי מחקרים קליניים מבוקרים שהשוו השפעת יוגה לעומת שום התערבות, או יוגה לעומת סוגי פעילות אחרים כגון טאי-צ'י, פילטיס, תרגילי חיזוק ומתיחות, על פרמטרים אלה. מטרה נוספת הייתה לבדוק האם יש ליוגה תוצאות בלתי רצויות במערכת השרירים והשלד, כגון שברים. יש לציין כי סגנונות יוגה שונים נבדלים אלה מאלה במידת הדרישות הגופניות, עצמת הפעילות ואזורי המיקוד, מה שיכול להביא לשונות ניכרת בהשפעה על תוצאות המחקר.
החוקרים סרקו 3 מאגרי מידע גדולים לאיתור מחקרים שעמדו בקריטריונים להכללה ופורסמו עד 10.2023. מבין 2309 פרסומים נמצאו 18 מחקרים קליניים מבוקרים עם 1408 משתתפים. מספר המשתתפים בכל מחקר היה בין 21 ל-500, גיל המשתתפים נע בין 17-90 שנים, הנתונים הבסיסיים של המשתתפים לא היו אחידים בין המחקרים, שיטות היוגה היו שונות ומשך ההתערבות נע בין 6 שבועות ל-14 חדשים.
חמשה עשר מחקרים בדקו השפעה על שווי משקל ו/או נפילות או פחד מנפילות, ושלושה מחקרים בדקו השפעה על צפיפות העצם וסמנים ביוכימיים של העצם. נעשה שימוש ב-24 תבחינים מסוגים שונים להערכת שיווי משקל.
כמעט בכל המחקרים נמצאה השפעה חיובית על שיווי המשקל בהשוואה לשום התערבות. ונמצאה תוצאה דומה בהשוואה לפעילות מסוג אחר כגון טאי-צ'י .
מטה-אנליזה של 4 מחקרים שהשוו יוגה לשום התערבות הדגימו שיפור משמעותי בשיווי משקל סטטי.
ההשפעה על נפילות ועל פחד מנפילות דווחה בשלושה מחקרים בלבד והייתה מעורבת: השפעה חיובית בשני מחקרים וחוסר שיפור באחד.
השפעה חיובית על צפיפות העצם ו/או סמנים ביוכימיים של העצם נמצאה במחקר אחד בלבד מתוך שלושה.
תופעות לוואי בלתי רצויות היו מינימאליות בדרך כלל ולא קשות, בעיקר כאבי שלד/שרירים.
מסקנת החוקרים היא שיש הוכחה בדרגת סבירות נמוכה להשפעה חיובית של יוגה על שיווי המשקל בעוד שההשפעה על צפיפות העצם או על סמנים ביוכימיים של העצם אינה ברורה. לצורך הסקת מסקנות מדויקות יותר נדרשים מחקרים עם פרוטוקולים אחידים יותר ומשכי מעקב ארוכים יותר .
שברים וירידה בצפיפות העצם לאחר הפסקת ביספוספונאטים:
הפסקה יזומה של טיפול עם ביספוספונאטים הפכה להיות פרקטיקה מקובלת. האורך המיטבי של "חופשה טיפולית" מביספוספונאטים אינו ידוע, כמו גם מי המטופל/ת שראוי לערוך לו/לה הפסקה בטיפול. מטרת המחקר הייתה לבחון את הארעות שברים, גורמי סיכון לשברים, שינויים בצפיפות העצם ובסמנים ביוכימיים של העצם לאחר הפסקה יוזמה בטיפול במסגרת מרפאתית.
חוקרים מספרד ערכו מחקר רטרוספקטיבי על 264 מטופלים מ-14 מרפאות ראומטולוגיות. המחקר כלל נשים וגברים עם אוסטיאופורוזיס אשר טופלו עם ביספוספונאטים בטבליות, אלנדרונאט (שמות מסחריים פוסאלאן, מקסיבון, אלנדרונאט) או ריזדרונאט (אקטונל, ריבון), עד 5 שנים והפסיקו את הטיפול למשך שנה לפחות, או שטופלו בעירוי שנתי לווריד – זולדרונאט, (אקלסטה) עד 3 שנים, והפסיקו למשך שנתיים לפחות. לא נכללו מי שטופלו עם גלוקוקורטיקואידים או שסבלו ממחלות אחרות במשק העצם.
כולם עברו צילומי עמוד שדרה לפני הפסקת הטיפול. צילומים חוזרים בעת המעקב נערכו במקרה של חשד קליני לשברים חדשים בחוליות. המשתתפים עברו בדיקות צפיפות העצם פעם בשנה למשך 3 שנים. מעקב תקופתי של בדיקות דם לסמנים ביוכימיים של העצם נערך לחלק מהמשתתפים, CTX ב-70 מטופלים ו- P1NP ב-47 מטופלים. נבדקו גם סמני עצם אחרים שאינם בשימוש קליני. שינוי של לפחות 25% ברמת הסמן נחשב משמעותי.
מרבית המשתתפים היו נשים, 89.4%, והגיל הממוצע היה 67.9 שנים. משך ממוצע של הטיפול לפני ההפסקה היה 5.4 שנים, ומשך ההפסקה הממוצע היה 2.7 שנים (טווח 1-7.6 שנים).
כמחצית (50.8%) טופלו עם אלנדרונאט, 29.9% עם ריזדרונאט ו-19.3% עם זולדרונאט.
שבר לפני התחלת הטיפול קרה אצל 43.2% מהמשתתפים, וברובם (75%) השבר ארע 5 שנים או יותר לפני התחלת הטיפול.
הסיכון המוערך לשברים לפני הפסקת הטיפול סווג ל-3 דרגות לפי צפיפות העצם בצוואר הירך לפני התחלת הטיפול והארעות שבר:
סיכון גבוה: T-score <-2.5 בצוואר הירך ו/או שבר/שברים מרובים לפני התחלת הטיפול: אצל 18.2% מהמשתתפים,
סיכון בינוני: T-score בצוואר הירך שווה או נמוך ל- 2.0- ומעל 2.5-. ו/או שבר קודם שארע יותר מ-5 שנים לפני התחלת הטיפול: אצל 47%,
סיכון נמוך: T-score בצוואר הירך מעל 2.0- בצוואר הירך וללא שברים: אצל 34.8%.
צפיפות העצם בהפסקת הטיפול אצל כל המשתתפים הייתה בטווח האוסטיאופני הן בחוליות והן בירך, ורמת הסמנים הביוכימיים של העצם היית מתחת לממוצע של נשים לפני הפסקת המחזור.
לכרבע מהמשתתפים הייתה תחלואה נוספת, בעיקר סוכרת ואי ספיקת כליות דרגה 1 ו-2.
נפילה במהלך השנה שלפני הפסקת הטיפול תועדה ב-5.8%.
שלושים ושניים מהמשתתפים (12.3%) סבלו משברים בתקופת ההפסקה. בעיקר שברים קליניים בחוליות.
גורמי הסיכון העיקריים לשברים בהפסקת הטיפול היו צפיפות עצם נמוכה בירך ( T-score<-2.5) ו/או שברים קודמים לפני תחילת הטיפול.
במהלך 12 חדשים הראשונים לאחר ההפסקה סבלו 10.4% מהמשתתפים עם פרופיל סיכון גבוה משבר, בעוד ששעור השברים בקרב אלה עם סיכון נמוך או בינוני היה 0.8-1.08%.
שברים במשך כל תקופת במעקב תועדו אצל 31.25% בקבוצת הסיכון הגבוה, אצל 11.29% מקבוצת הסיכון הבינוני ורק אצל 3.26% מקבוצת הסיכון הנמוך .
לקבוצת הסיכון הגבוה היה סיכוי מובהק של פי 8.8 לסבול משבר לאחר הפסקת הטיפול בהשוואה לקבוצת הסיכון הנמוך .
נצפתה ירידה משמעותית בצפיפות העצם באחד מאתרי השלד לפחות ב-40% מהמשתתפים, עם תלות במשך ההפסקה. נמצאו גם שינויים בולטים ברמת סמני העצם: עלייה של 63% ברמת P1NP ו- 45% ברמת CTX כעבור שנה . עלייה משמעותית ברמת P1NP כעבור שנה הייתה אצל 76.7%. היה קשר משמעותי בין מידת הירידה בצפיפות הירך לבין השינוי ברמת הסמנים הביוכימיים של העצם.
הסיכון לשברי חוליות לאחר הפסקת הטיפול היה גבוה יותר אצל מי שחוו ירידה משמעותית בצפיפות העצם בצוואר הירך ושהשתייכו לקבוצת הסיכון הגבוה לפני תחילת הטיפול.
החוקרים מסכמים כי זיהו פרופיל של מטופלים עם אוסטיאופורוזיס שאינם צריכים להפסיק טיפול עם ביספוספונאט עקב סיכון לשברים, ביחוד שברי חוליות, כבר בשנה הראשונה להפסקת הטיפול.
המחקר מדגיש את הצורך בהערכת הסיכון לשברים לפני הפסקת הטיפול ובמהלך ההפסקה. נדרש מחקר נוסף כדי להגדיר את המשך המיטבי של "החופשה הטיפולית" במטופלים בסיכון בינוני או נמוך, אשר לפי מחקר זה אינה צריכה להיות ארוכה יותר משנתיים .
הקשר בין רמת ויטמין D בדם וסיכון לנפילות בנשים לאחר הפסקת המחזור:
נפילות הן אירוע שכיח ועלולות לגרום לשברים. ממחקרים קודמים עלה הרושם כי הן רמות נמוכות והן רמות גבוהות של ויטמין D (25 הידרוקסיויטמין D) קשורות בסיכון מוגבר לנפילות וההמלצות הנוכחיות הן להימנע מרמות של יותר מ-50 נג/מל.
קיימת שונות בין התבחינים הקיימים לרמות ויטמין D, המקשה על השוואת תוצאות ממחקרים שונים, ועל קביעת טווחים רצויים של רמת ויטמין זה. קיימת אמנם תכנית לסטנדרטיזציה של תבחיני ויטמין D, אך זו אינה מיושמת במידה מספקת.
מטרת המחקר הייתה לבדוק את הקשר בין רמת ויטמין D לנפילות באמצעות אנליזה משנית רטרוספקטיבית, עם סטנדרטיזציה של בדיקות ויטמין D, שנערכו במחקר אקראי בו נתנו תוספי סידן קרבונאט (500 מ"ג) וויטמין D (2000 יחידות) במשך 4 שנים או פלצבו (כשמטרת המחקר הראשונית הייתה מניעת סרטן).
המחקר כלל 2303 נשים לאחר המנופאוזה, כולן עברו ביקורת רפואית כל 6 חדשים במשך 4 שנים, רמות ויטמין D נבדקו מדי שנה ועברו סטנדרטיזציה. נפילות תועדו ביומן שנרשם על ידי המשתתפות. שעור הנפילות סווג לפי נפילה אחת או יותר או 2 נפילות ויותר ולפי רמת ויטמין D בדם (פחות מ-20 נג/מל, 20-29, 30-39, 40-49, 50-59 ו-60 נג/מל או יותר.
הרמה הממוצעת של ויטמין D בעת הכניסה למחקר היתה 32.6 נג/מל, עלתה ל-41.3 בשנה השניה בקבוצה שנטלה תוסף, ולא השתנתה בקובצת הפלצבו.
לא נמצא קשר בין שעור הנפילות לבין רמת ויטמין D בטווח של עד 59 נ/מל. בנשים עם רמות ויטמין D של 60 נג/מל או יותר היה שעור גבוה פי 2 של 2 נפילות או יותר, בהשוואה לנשים עם רמות ויטמין D בין 30-39 נג/מל.
החוקרים הסיקו שרמות ויטמין D עד 60 נג/מל אינן קשורות בסיכון מוגבר לנפילות. בנשים עם רמות גבוהות היה סיכון מוגבר לנפילות, אך קבוצה זו כללה רק כ-2% מאוכלוסיית המחקר, ונדרש תיקוף של התוצאות במחקרים נוספים.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האישה, רמת אביב.