כך עולה ממחקר שתוצאותיו התפרסמו בגיליון אפריל של הירחון Osteoporosis International. עוד בגיליון זה: איך משפיעה צריכת חלבון בשילוב עם פעילות גופנית על בריאות העצם ? האם נשים אוסטיאופורוטיות סובלות ממחלה גנטית נדירה ? בריאות השלד בחולים עם היפופרתירואידיזם.
השפעת צריכת חלבון משולבת עם תכנית פעילות גופנית על בריאות העצם בגיל מבוגר:
מחקרים קודמים הראו השפעה חיובית של תכנית אימון גופני על צפיפות העצם במבוגרים. במחקרים שהתייחסו לתזונה נמצא כי לצריכה מוגברת של חלבון עשויה גם כן להיות השפעה חיובית, אם כי לא חד-משמעית, להעלאת צפיפות העצם ויתכן גם להפחתת סיכון לשבר ירך.
מטרת החוקרים הייתה לסקור באופן שיטתי את הספרות המדעית ולערוך מטה-אנליזה מכוונת להעריך את השפעת השילוב של צריכת חלבון מוגברת ותכנית פעילות גופנית, לעומת פעילות גופנית בלבד, או צריכת חלבון בלבד, על צפיפות העצם במבוגרים.
מבין 4661 מחקרים בנושא נמצאו רק 10 מחקרים קליניים מבוקרים שהיו מתאימים לניתוח הנתונים הדרוש. מספר המשתתפים בכל מחקר נע בין 28 ל-112, והגיל הממוצע היה 54 שנים.
לא נמצאה תועלת נוספת לשילוב חלבון עם פעילות גופנית על פני פעילות גופנית בלבד מבחינת מדדי צפיפות העצם, אך לא ניתן היה לערוך השוואה מבוססת עקב מיעוט מחקרים מתאימים. כמו כן לא נמצאו מחקרים מתאימים לצורך השוואת השפעת צריכת חלבון עם פעילות גופנית להשפעת צריכת חלבון בלבד.
החוקרים מסכמים כי לא ניתן להסיק מסקנות מבוססות לגבי השאלה האם צריכת חלבון בשילוב עם פעילות גופנית מועילה לצפיפות העצם יותר מאשר כל מרכיב לחוד.
זיהוי רקע גנטי לאוסטיאופורוזיס בנשים לאחר המנופאוזה:
אוסטיאופורוזיס היא מחלה שכיחה בקרב נשים לאחר המנופאוזה, והרקע הגנטי שלה אינו ברור די הצורך. אוסטיאוגנזיס אימפרקטה היא מחלה גנטית נדירה הנגרמת כתוצאה משינוי באחד הגנים הקשורים ליצירת קולגן העצם ואחד הביטויים הקליניים שלה הוא עצם שברירית. למחלה זו תיתכנה דרגות חומרה שונות ובצורת הקלה היא יכולה להידמות לאוסטיאופורוזיס "רגילה".
החוקרים ביקשו להעריך האם ערכי צפיפות עצם נמוכים מאד בנשים לאחר הפסקת המחזור עלולים להיות קשורים אכן למחלה גנטית נדירה.
במחקר שנערך בספרד נשלחו דגימות דם מ-104 נשים בגיל ממוצע 55 , עם ערכי צפיפות עצם בצוואר הירך או בעמוד השדרה שהין נמוכים בהשוואה לצפי בקבוצת הגיל Z-sore בין מינוס 2.35 עד מינוס 4.26) או גבוהים מהצפי (Z-score בין פלוס 0.7 עד פלוס 3.8).
נבדקו 127 גנים שידוע לגביהם כי הפרעה בכל אחד מהם יכולה להיות קשורה למחלת עצם ספציפית. נמצאו שינוים ב-6 גנים, חמישה מהם נחשבים כיום כבעלי משמעות קלינית לא ברורה, השינוי שנמצא בגן השישי , COL1A2 , נחשב פתוגני, והוא הגורם לאחת הצורות של אוסטיאוגנזיס אימפרפקטה (עם תורשה רצסיבית).
הנבדקת שאצלה אותר השינוי ב- COL1A2 הייתה בת 73, ללא שברים, אך עם סיפור משפחתי של שברים והיא נולדה להורים שהיו בני דודים.
החוקרים מסיקים כי נמצאה נקודת חפיפה בין מחלה מונוגנית (מחלה הנגרמת עקב שינוי של גן אחד בלבד), כגון אוסטיאוגנזיס אימפרפקטה, לבין מחלה מורכבת כגון אוסטיאופורוזיס, אך בסך הכל נראה כי תרומת הווריאנטים הגנטיים הנדירים לאוסטיאופורוזיס של נשים לאחר המנופאוזה אינה גדולה.
הקשר בין דלקת מפרקים שיגרונתית לבין הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים:
דלקת מפרקים שיגרונית, (ראומטואיד ארתרתיטיס) , היא גורם סיכון ידוע לשברים, והיא נכללת כבר מ-2008 בתחשיב FRAX המיועד להעריך את דרגת הסיכון לשברים (יחד עם צפיפות העצם בצוואר הירך ומספר גורמים קליניים כגון גיל, מיגדר, גובה, משקל, עישון, צריכת אלכוהול, שברים קודמים, שבר ירך במשפחה וטיפול בסטרואידים ).
מטרת המחקר הייתה לעדכן את החישוב לפי ממצאים ממחקרים חדשים.
החוקרים הסתמכו על בסיס נתונים בינלאומי של 1,909,896 גברים ונשים בגיל 20-116 מ-29 מחקרים פרוספקטיביים עם שכיחות של דלקת מפרקים שגרונתית עד 3%, ומ-17 מחקרים נוספים בהם השכיחות הייתה יותר מ-3%. משך המעקב הממוצע היה 9.4 שנים.
במהלך 18 מיליון שנות אדם (מכפלה של מספר האנשים במספר שנות המעקב) סבלו 171,226 אנשים משבר אחד לפחות: 78,000 שברים אוסטיאופורוטיים עיקריים (חוליות, ירך,אמה וזרוע) ו-34,831 שברי ירך.
דלקת המפרקים הייתה קשורה בתוספת סיכון של 49% לשבר קליני כלשהו או לשבר אוסטיאופרוטי עיקרי, ותוספת סיכון של 93% לשבר ירך .
הסיכון העודף היה דומה בגברים ובנשים ולא היה תלוי בצפיפות העצם בצוואר הירך או במידת החשיפה לסטרואידים. נמצא סיכון יחסי גבוה יותר לשבר ירך בגילאים צעירים יותר.
החוקרים מסיקים כי אבחנה של דלקת מפרקים שגרונתית קשורה לסיכון מוגבר לשברים באופן בלתי תלוי בצפיפות העצם, במיגדר או בחשיפה לסטרואידים והם יעדכנו את תחשיב FRAX בהתאם.
בריאות השלד בחולים עם היפופרתירואידיזם:
בלוטות הפרתירואיד פועלות לוויסות רמות הסידן והזרחן בדם. ההורמון המופרש מבלוטות אלה פועל על מערכות שונות בגוף, ביניהן עצם וכליה, ובאופן עקיף גם מערכת העיכול לשמור על רמות תקינות ויציבות של שני המינרלים.
תת פעילות של בלוטת הפרתירואיד, היפופרתירואידיזם, קשורה בתחלופה נמוכה יותר של העצם, בשינויים בצפיפות העצם, במיקרוארכיטקטורה של העצם ובחוזק העצם. אין כיום עדיין הנחיה סדורה להעריך את בריאות השלד באנשים הלוקים בהיפופרתירואידיזם.
מטרת המחקר הייתה להעריך את בריאות השלד בנשים (לפני גיל המעבר ולאחריו) ובגברים עם היפופרתירואידיזם.
המחקר פרוספקטיבי וכלל מבוגרים עם היפופרתירואידיזים הרשומים במאגר לאומי בקנדה, במסגרתו נערך מעקב אחר מאפיינים קליניים ומעבדתיים, צפיפות העצם באתרים שונים של השלד ושברים.
הפרסום הנוכחי כולל רק את הנתונים בעת הכניסה למחקר.
נכללו 101 נבדקים: 18 גברים, 35 נשים לפני הפסקת המחזור ו-18 נשים לאחר המנופאוזה.
הגיל הממוצע בעת איבחון מצב ההיפופרתירואידיזם היה 40.7 שנים ומשך המחלה הממוצע היה 11.2 שנים. הסיבה העיקרית למצב הייתה פגיעה בבלוטות הפרתירואיד בעת ניתוח בצוואר. מרבית הנבדקים (89%) קיבלו תוספי סידן ו-80% קיבלו תכשיר ויטמין D פעיל.
לא נצפו שברים אוסטיאופורוטיים או צפיפות עצם נמוכה בקרב הנשים לפני הפסקת המחזור.
לעומת זאת: צפיפות העצם בעמוד השדרה המתני, בירך ובאמה בקרב נשים לאחר המנופאוזה הייתה נמוכה במידה משמעותית לעומת נשים לפני הפסקת המחזור. ל-35% מהנשים לאחר המנופאוזה הייתה אוסטיאופורוזיס לפי מדדי צפיפות העצם או לפי שבר אוסטיאופורטי, ול-4% מהן היו גם שברים וצפיפות עצם נמוכה.
לשלושה גברים בני 50 או יותר נמצא אוסטיאופורוזיס לפי מדדי צפיפות עצם או שבר (33.3%) .
לפי מחקר זה נראה שיש טעם להערכת בריאות העצם בקרב נשים לאחר הפסקת המחזור ובקרב גברים בני 50 ויותר עם היפופרתירואידיזם באמצעות מדידת צפיפות העצם וצילום עמוד שדרה גבי ומתני.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.