בנושא זה עוסק אחד המחקרים המתפרסמים בגיליון יוני של הירחון International Osteoporosis. עוד בגיליון: מה בין צפיפות העצם ברדיוס אולטרדיסטלי לשברים? האם יש חשיבות למיקום שבר ראשון לגבי הסיכון לשברים בהמשך? האם תרופה לסוכרת יכולה להועיל במניעת שברים?
קשר אפשרי בין אסתמה לאוסטיאורופורוזיס:
אסתמה ואוסטיאופורוזיס הן שתי מחלות שכיחות עם השלכות משמעותיות על בריאות הציבור, אך יחסי הגומלין ביניהן אינם ברורים דיים. מחקרים קודמים בנושא זה התמקדו בעיקר על השפעת הטיפול באסתמה על ידי גלוקוקורטיקואידים על התפתחות אוסטיאופורוזיס ולא התייחסו להשפעה אפשרית ישירה של מחלת האסתמה.
המחקר הנוכחי נערך בסין,
דגימה אקראית של 1816 נבדקים ממחוז צ'ונגקינג שלא נחשפו לטפול עם גלוקוקורטיקואידים, 1.67% מהם סבלו מאסתמה, 234 מביניהם אובחנו עם אוסטיאופורוזיס על פי מדדי צפיפות העצם , ו-47 סבלו משבר אוסטיאופורוטי. הגיל החציוני של כלל המדגם היה 54 שנים בכלל המדגם, ו-68 שנים בקבוצת השברים.
שיטת המחקר, Mendelian Randomization, מקובלת ביותר כיום במחקרים אפידמיולוגיים על גורמי תחלואה.
המשתתפים עברו הערכה קלינית, בדיקת צפיפות העצם בעמוד השדרה המתני ובירך בשיטת DXA ובדיקות מעבדה, כדי לבחון את הקשר האפשרי בין שתי המחלות והמנגנונים המקשרים ביניהן.
החוקרים מצאו קשר משמעותי בין אסתמה לאוסטיאופורוזיס, והניתוח הסטטיסטי תמך בקשר סיבתי. זוהו מספר מנגנונים מולקולריים שיכולים לתווך את השפעת האסתמה על בריאות העצם. רמת האנזים פוספטאזה אלקלית הייתה מוגברת משמעותית בקרב חולי האסתמה, מה שיכול לרמז על השפעת האסתמה על תחלופת העצם.
תוצאות המחקר מדגישות את החשיבות של הכללת מחלת האסתמה כגורם סיכון לחיזוי אוסטיאופורוזיס. יתכן שמחלת האסתמה מחישה את התקדמת האוסטיאופורוזיס על ידי הגברת קצב תחלופת העצם . גורמי דלקת שונים (ציטוקינים פרו-אינפלמטוריים) שרמתם מוגברת באסתמה עלולים להשפיע על פעילות התאים האוסטיאובלסטיים והאוסטיאוקלסטיים ולגרום לאבדן מסת עצם.
צפיפות העצם ברדיוס אולטרדיסטלי והסיכון לשברים:
צפיפות העצם בעמוד השדרה המתני ובצוואר הירך היא מדד שגרתי להערכת סיכון לשברים. צפיפות עצם האמה (רדיוס) ניתנת למדידה בשני אתרים: הרדיוס הדיסטלי (האזור שנמצא בשליש הדרך בין המרפק לשורש כף היד) והרדיוס אולטרדיסטלי (האזור הסמוך לשורש כף היד). המדידה ברדיוס הדיסטלי מקובלת במספר מצבים ויכולה לעזור בהערכת סיכון לשבר במצבים מסוימים, בעיקר כאשר יש קושי טכני במדידת האתרים הרגילים. האתר האולטרדיסטלי עשיר אמנם בעצם טרבקולרית (50-70%) אך לא מקובל להשתמש בו להערכת סיכון לשבר.
מטרת המחקר הנוכחי שנערך באוסטרליה הייתה לבדוק את התועלת האפשרית ממדידה באתר זה.
החוקרים ערכו בדיקת צפיפות עצם בשיטת DXA ל- 1026 נשים בגיל 40-90 ואספו תיעוד לגבי שברים. המעקב החל בשנים 1993-1997, ונמשך עד לשבר הראשון, או עד לתמותה, או עד תאריך 31.12.16. משך המעקב החציוני היה 15.3 שנים.
במהלך 14,270 שנות מעקב ארעו 318 שברים, 85 מהם ברדיוס הדיסטלי.
נמצא קשר משמעותי בין צפיפות העצם ברדיוס האולטרדיסטלי לבין שברים ברדיוס ושברים כלשהם.
שעור הנשים עם אוסטיאופורוזיס באתר האולטרדיסטלי היה 17.4%, בדומה לשעור של 15.2% אוסטיאופורוטיות בעמוד השדרה ו-15.4% בצוואר הירך.
צפיפות נמוכה באתר האולטרדיסטלי בטווח האוסטיאופורוטי היתה כרוכה בסיכון מוגבר פי 2.12 לכל שבר אוסטיאופורוטי.
צפיפות נמוכה באתר האולטרדיסטלי , הן בטווח האוסטיאופני והן בטווח האוסטיאופורוטי היתה כרוכה בסיכון מוגבר יותר מפי 4 לשבר של הרדיוס.
החוקרים מסיקים כי צפיפות העצם ברדיוס האולטרדיסטלי יכולה להועיל בהערכת הסיכון לשברים בכלל, ובמיוחד שברים ברדיוס הדיסטלי או כאשר לא ניתן לבדוק את הצפיפות בעמוד השדרה או בירך.
האם יש חשיבות למיקום שבר ראשון לגבי הסיכון לשברי חוליות או ירך בהמשך?
מבין כל השברים האוסטיאופורוטיים, שברי ירך וחוליות הם בעלי ההשלכות החמורות ביותר על תחלואה, תמותה ובריאות הצבור. ידוע כי קיים סיכון מוגבר לשברים בכלל בשנים הראשונות לאחר שבר קודם, אך אין מידע מספק לגבי חשיבות מיקום השבר הראשון על מידת הסיכון לשברי חוליות וירך.
המחקר הנוכחי, שנערך בשוודיה, נעזר במאגר מידע לאומי לצורך הערכת הסיכון לשברי חוליות וירך תוך שנתיים משבר קודם ("שבר טרי") בהשוואה לסיכון תוך יותר משנתיים לאחר שבר קודם ("שבר ישן") , או ללא שבר קודם.
המחקר כלל את כל תושבי שוודיה שמלאו להם 50 בשנים 2007-2010. אנשים עם שבר קודם סווגו על פי סוג השבר. המעקב נמשך עד 12.2017.
נכללו נתונים מ-3,423,000 אנשים, מהם 145,780 סבלו משבר "טרי", 293,051 עם שבר ישן ו-2,987,489 ללא שבר קודם, משך המעקב החציוני בכל 3 הקבוצות היה 7.6 שנים.
נמצא סיכון מוגבר לשברי חוליות או ירך לאחר שבר קודם "טרי" כמעט בכל אתרי השלד. הסיכון היחסי הגבוה ביותר לשבר ירך היה לאחר שבר קודם "טרי" בעצם הזרוע הקריבנית (סמוך למפרק בכתף) או בחוליות הגביות. הסיכון היחסי הגבוה ביותר לשבר חוליה היה לאחר שבר קודם "טרי" בחוליה או בצלע.
החוקרים מסיקים כי כל מי שסבל משבר כלשהו בשנתיים האחרונות נמצא בסיכון מוגבר לשבר אוסטיאופורוטי בחוליות או בירך ויש לכלול אותו בתכנית מניעה שניוניות.
תרופה לסוכרת ומניעת שברים:
מתפורמין היא תרופה ותיקה הנמצאת בשימוש נרחב לטיפול בסוכרת 2, הודות ליעילות, פרופיל בטיחות גבוה ומחיר נמוך. בשנים האחרונות מצטברות עדויות על תועלת אפשרית של התרופה גם לאוסטיאופורוזיס. במחקרי תצפית נמצאה צפיפות עצם גבוה יותר במטופלים במתפורמין וסיכון מופחת לאבחנה של אוסטיאופורוזיס. בעבודות נסיוניות נמצא כי התרופה מעודדת התמיינות תאים אוסטיאובלסטיים (תאים בוני עצם), ומעכבת את מות התאים הללו. עם זאת, הקשר בין שימוש במתפורמין לבין אוסטיאופורוזיס אינו ברור דיו, עקב קושי לערוך מחקר קליני מבוקר ומיגבלות בשיטות הבדיקה במחקרים שהתייחסו לנושא.
מחברי המאמר הנוכחי נעזרו ב- Mendelian Randomization, שיטה גנטית-אפידמיולוגית, המקובלת כיום במחקרים אפידמיולוגיים על גורמי תחלואה. החוקרים נעזרו בבסיס הנתונים הגדול UK Biobank, כדי לאתר 456,276 נבדקים ממקור ארופאי, 11,358 מהם טופלו עם מתפורמין, החוקרים בחנו את הקשר בין טפול במתפורמין לבין צפיפות העצם באמה, בצוואר הירך, בחוליות, בעקב ושברים.
נמצא כי טפול במתפורמין היה קשור באופן מובהק לסיכון מופחת של 14.1% לאוסטיאופורוזיס, וסיכון נמוך יותר לשברים (4.2%) . נמצא קשר עם צפיפות גבוהה יותר בחוליות, ירך ועקב אך לא באמה.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.