זהו נושאו של אחד המחקרים שהתפרסמו בגיליון אוגוסט של הירחון International .Osteoporosis עוד בגיליון זה: מה בין גלי חום וצפיפות העצם, האם תרופות לאוסטיאופורוזיס משפיעות על ההחלמה? השוואת תוצאות מחקרים על ביספוספונאטים לעומת דנוסומאב לאוסטיאופורוזיס.
השפעת אוסטיאופורוזיס ותרופות לאוסטיאופורוזיס על החלמה משבר:
ריפוי שבר הוא תהליך מורכב וקיימת אי בהירות לגבי השפעת מחלת האוסטיאופורוזיס והטיפול התרופתי בה על תהליך הרפוי.
אירגון האוסטיאופורוזיס הבינלאומי, IOF, והאירגון הבינלאומי לכירורגיה אורתופדית וטראומטולוגיה, SICOT, הקימו ועדת עבודה שבחנה את הנושא.
ההחלמה משבר היא תהליך רב-שלבי. רוב השברים מחלימים על ידי התגרמות במדורים שונים של העצם, על ידי תאי אב שהופכים ישירות לתאי עצם, או לאחר שלב ביניים של הפיכה לסחוס שמוחלף בשלב מאוחר יותר על ידי עצם.
ניתן להעריך את התקדמות תהליך הריפוי על ידי צילומי רנטגן, ולזהות עיכוב רפוי או אף חוסר ריפוי. בצילום ניתן לעקוב אחר יצירת הקאלוס, הרקמה שמגשרת בין שני חלקי השבר.
במחקרים על חיות נמצא שלאוסטיאופורוזיס יש השפעה שלילית על תהליך הרפוי. אך הנתונים הקליניים מבני אדם אינם תומכים בכך.
נמצא כי התחלת טיפול נוגד פרוק עצם לאחר שבר אוסטיאופורוטי חריף אינה מעכבת את תהליך הרפוי. כמו כן נמצא שאין סיבה להפסיק טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס לאחר שבר.
טפול עם טריפרתייד עשוי לקצר את משך תהליך הרפוי באתרי שלד מסויימים – אמה דיסטלית, אך אינו מונע חוסר איחוי ואינו משפיע על קצב האיחוי.
השפעה חיובית של רומוסוזומאב על רפוי שברים נמצאה בחיות מעבדה אך לא בבני אדם.
ועדת העבודה הסיקה שלתרופות לאוסטיאופורוזיס ולתרופות לאוסטיאופורוזיס אין השפעה שלילית על רפוי שבר.
תרופות נוגדות פרוק עצם אינן מאיטות את תהליך ההחלמה, טריפרתייד עשוי לקצר את תקופת ההחלמה, ולא נמצאה עדות לקיצור ההחלמה עם רומוסוזומאב.
יש לתת משקל לחשיבות הגדולה ולדחיפות של טפול לאוסטיאופורוזיס כדי להקטין את הסיכון לשבר נוסף. הוועדה מדגישה את הצורך לגלות סמנים רדיולוגיים וביולוגיים חדשים למעקב אחר רפוי שבר, כדי לאפשר מעקב מדויק יותר.
גלי חום וצפיפות העצם:
תסמינים ואזומוטוריים, וביוחד גלי חום והזעות ליליות, שכיחים בגיל המעבר ואף לאחריו ועלולים להשפיע על איכות החיים של נשים לאחר הפסקת המחזור. תסמינים אלה יכולים להופיע כשנתיים לפני הווסת האחרונה, וכ-60-80% מהנשים תסבולנה מהם. השכיחות יורדת בהדרגה בשנים הראשונות לאחר הפסקת המחזור, אך כ-10% מהנשים תמשכנה לסבול מהם לאורך שנים רבות. קשר אפשרי בין תסמינים ואזומוטוריים לאוסטיאופורוזיס תואר כבר ב-1994.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין תסמינים אלה לצפיפות העצם ולסיכון לשברים על פי המחקרים שפורסמו מאז.
החוקרים ערכו סקירת ספרות שיטתית שכללה קרוב ל-2000 מאמרים שפורסמו בנושא זה עד אוגוסט 2023, ואיתרו מביניהם את המחקרים המתאימים לאנליזה ולחישוב הסיכון היחסי לשברים ולצפיפות עצם נמוכה בעמוד השדרה ובירך.
סך הכל אותרו 32 מחקרים עם נתונים על 49,659 נשים. לא נמצאו הבדלים בנתונים הבסיסיים בין נשים עם תסמינים ואזומוטריים לבין אלו שהיו ללא תסמינים.
תסמינים ואוזומוטריים בכל דרגת חומרה היו קשורים לתוספת סיכון של 54% לצפיפות עצם נמוכה (אוסטיאופורוזיס או אוסטיאופניה) בחוליות אך לא בצוואר הירך או בכלל הירך.
צפיפות נמוכה יותר בצוואר הירך הייתה בנשים עם תסמינים בדרגת חומרה קשה, לעומת נשים ללא תסמינים בכלל. הקשר נשמר גם כשהחוקרים הגבילו את ניתוח הנתונים למחקרים שכללו רק נשים שלא נטלו טפול הורמונלי.
החוקרים הסיקו שנוכחות תסמינים ואזומוטוריים קשורה לצפיפות עצם נמוכה בנשים לאחר הפסקת המחזור, אך לא נמצא קשר לסיכון יתר לשברים.
השוואת בטיחות הטיפול לאוסטיאופורוזיס עם ביספוספונאטים לעומת דנוסומאב:
דנוסומאב (פרוליה) וביספוספונאטים (אלנדרונאט, ריזדרונאט, איבאנדרונאט וזולדרונאט) הם טפולים נפוצים לאוסטיאופורוזיס ובדרך כלל נסבלים היטב. מטרת המחקר הייתה להשוות את בטיחות הטיפול בתכשירים אלה.
החוקרים סקרו בסיסי מידע לאיתור כל המחקרים המבוקרים שפורסמו באנגלית עד 12.2023 בכתבי עת עם בקרת עמיתים, אשר הישוו את תופעות הלוואי והארועים הבלתי רצויים במהלך הטיפול בתרופות השונות.
נמצאו 116 מחקרים, ולאחר סינונים קפדניים נערכה מטה-אנליזה של 11 מחקרים עם 5,545 מטופלים, עם משך מעקב 12-24 חדשים. החוקירם מדגישים כל כל המחקרים לקו בסיכונים להטיות מסוגים שונים (כגון ברמת הדיווח על ארועים או בהשמת המטופלים לקבוצות השונות).
הפסקות טפול עקב תופעות לוואי או ארועים בלתי רצויים היו פחות שכיחות עם דנוסומאב לעומת ביספוספונאט (51% פחות ), כמו כן בטפול עם דנוסומאב היו 44% פחות שברים בחוליות ו-56% פחות ארועים של כאבי בטן.
לא היה הבדל משמעותי בשעור תופעות הלוואי בכלל, תופעות הלוואי החמורות בכלל (מוגדרת על פי אישפוז, נזק בלתי הפיך , סיכון לחיים או תמותה) או התמותה בפרט.
לא נמצא הבדל בשעור השברים הקליניים, השברים מחוץ לעמוד השדרה או כלל השברים האוסטיאופורוטיים העיקריים (חוליות, ירך, אמה וזרוע).
ארועים קרדיוואסקולריים עיקריים (צבר הכולל אוטם שריר הלב, תמותה מסיבה קרדיוואסקולרית, שבץ, אי ספיקת לב ופרפור פרוזדורים) היו שכיחים פי 2 במטופלים עם דנוסומאב לעומת ביספוספונאטים והסיכון לתופעות לוואי לבביות בלבד היה גבוה ב-61%.
כמו כן במטופלים עם דנוסומאב היו 14% יותר זהומים בכלל לעומת ביספוספונאטים , ו- 56% יותר זהומים בדרכי נשימה עליונות.
לא נמצא הבדלים בשעורי מחלות ממאירות, מחלות מערכת העיכול או מחלות שלד ושריר.
החוקרים מסכמים שנדרש מחקר נוסף לאישור התוצאות, מכיוון שכל המחקרים שנכללו במטה-אנליזה לקו בסיכון להטייה.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.