בסקירה זו מובאים שלושה מחקרים שפורסמו בגיליון ספטמבר 2025 של הירחון Osteoporosis International : השפעת תוסף ויטמין D בהריון על צפיפות העצם של האם, הערכת הסיכון לשבר ירך בשלבים המוקדמים של מחלת פרקינסון, תרומתו של סיפור משפחתי של שברים, הן שברי ירך והן שברים אחרים לניבוי שברים עתידיים וכיצד ממצאים אלו עשויים לשנות את אלגוריתם ה- FRAX.
מימצאי המחקרים מדגישים את חשיבות ההערכה הכוללנית של בריאות העצם לאורך החיים, החל מתקופת ההריון ועד לגיל המבוגר.
האם נטילת תוסף ויטמין D בעת ההריון משפיעה על צפיפות העצם של האם?
בתקופת ההריון ובהנקה עוברת כמות גדולה של סידן מהשלד האימהי אל העובר לצורך בניית השלד העוברי. צפיפות העצם של האם יורדת בדרך כלל בעת ההריון וההנקה, וחוזרת למצב הבסיסי תוך שנה-שנתיים מהלידה. במחקרים מבוקרים נמצא שלתוסף ויטמין D או סידן בעת ההריון יש השפעה מיטיבה על התפתחות השלד העוברי ועל צפיפות העצם של הילוד בשנים הראשונות לחיים, אך עם זאת, אין מספיק נתונים על ההשפעת התוספים על השלד האימהי.
מטרת המחקר הנוכחי שנערך באנגליה הייתה לבדוק סוגיה זו על ידי ניתוח בדיעבד של נתוני מחקר מבוקר, MAVIDOS, שבו ניתנו 1000 יח' ויטמין D ליום או פלצבו לנשים הרות, החל מהשבוע 14-17 להריון ועד ללידה. המחקר המקורי כלל 1134 נשים, חלקן (266 נשים) עברו בדיקת צפיפות עצם ראשונה תוך שבועיים מהלידה ובדיקה נוספת כעובר 4 שנים, ו- 443 נשים נבדקו רק לאחר 4 שנים.
יש לציין שגוייסו למחקר רק נשים עם רמה נמוכה עד תקינה של ויטמין D (25-100 נמול/ ליטר) אך לא נכללו נשים עם חסר עמוק. רמת ויטמין D בדם עלתה בקרב הנשים שקיבלו ויטמין D, בהשוואה לקבוצת הביקורת
צפיפות העצם באזורי השלד השונים עלתה ב-1-6% בין שתי הבדיקות, ללא תלות ברמה הבסיסית של ויטמין D. לא היה שוני בצפיפות העצם בין שתי הקבוצות, לא מיד לאחר הלידה ולא כעבור 4 שנים, (נערך תיקון ססטיסטי לגיל האם, הריונות נוספים ומשך הנקה).
מכאן הסיקו החוקרים שמתן ויטמין D במינון צנוע בעת ההריון, לנשים שאינו סובלת מחסר קשה בויטמין D, אינו משפיע על צפיפות עצם של האם בטווח הקצר או הבינוני.
שברי ירך בשלבים מוקדמים של פרקינסון:
מחילת פרקינסון היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים ושכיחותה הולכת ועולה. המחלה מתאפיינית בתסמינים תנועתיים כגון רעד, נוקשות ואי יציבות, אך גם בתסמינים לא-תנועתיים: עצירות, נפילות לחץ דם, הפרעות בשינה והפרעות נפשיות. התסמינים הלא-תנועתיים שכיחים גם בשלבים מוקדמים, עוד לפני איבחון המחלה. מחלת פרקינסון קשורה בסיכון כפול לפחות לנפילות ולשברים כשהגורמים לכך יכולים להיות מרובים: צפיפות עצם נמוכה יותר, פעילות גופנית מופחתת, משקל נמוך וחוסר בויטמין D . מידת הסיכון בשלבים מוקדמים מאד של המחלה אינה ידועה.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לחקור את הארעות שברי ירך באנשים עם מחלת פרקינסון החל מ-5 שנים לפני איבחון מחלת פרקינסון ועד 10 שנים לאחר האבחנה . החוקרים נעזרו בבסיסי נתונים לאומיים בפינלנד.
נכללו במחקר אנשים בני 35 שנים לפחות, שאובחנו עם מחלת פרקינסון, 22,189 אובחנו בפינלנד כחולי פרקינסון בשנים 1996-2015.
כדי להבטיח משך מעקב מספק נכללו 11051 שאובחנו בין השנים 2000-2009, ולכל חולה הותאמו על פי גיל ומין שני מקרי ביקורת ללא המחלה. שעור הגברים בכל אחת מהקבוצות היה 54.3%. הגיל החציוני בעת איבחון פרקינסון היה 72 שנים. התחלואה הנילווית בתחילת המעקב היית דומה בשתי הקבוצות אך בקבוצת הפרקינסון היה שעור גבוה יותר של שמוש בתרופות המגבירות סיכון לנפילות.
במהלך 15 שנות מעקב אחר 33,153 משתתפים ארעו שברי ירך בקרב 13.4% מקבוצת הפרקינסון ו-5.3% מקבוצת הביקורת. תוספת הסיכון בקרב חולי הפרקינסון הייתה 82% ומובהקת סטטיסטית. תוספת הסיכון היתה גבוהה יותר בנשים: 208% לעומת 47% בגברים. הסיכון הגבוה ביותר היה בקרב בני 80 ויותר.
הסיכון לשבר ירך עלה החל מ-3 שנים לפני איבחון הפרקינסון והיה גבוה לעומת קבוצת הביקורת בכל שנה עד 10 שנים לאחר האיבחון. שעור הטיפול בתרופות לאוסטיאופורוזיס לא היה שונה מאשר בקובצת הביקורת.
מסקנת החוקרים היא כי הסיכון לשבר ירך מוגבר עוד לפני איבחון מחלת פרקינסון הן בנשים והן בגברים. חשוב לנהל את גורמי הסיכון לנפילות ולשברים במקביל לתהליך איבחון המחלה.
חשיבות ספור משפחתי של שברים:
ספור משפחתי של שברים, ביחוד שבר ירך לאחד ההורים הוכח במחקרים מרובים כסמן לסיכון מוגבר לשבר אצל הצאצא, עם תוספת סיכון של כ-30%. שבר ירך להורה נכלל לפיכך בשנת 2008 בתחשיב FRAX הבא להעריך את הסיכון לשברים לפי מספר גורמים: גיל, מין, גובה , משקל, שבר בעבר, שבר ירך להורה, טפול בסטרואידים, אלכוהול וצפיפות עצם בצוואר הירך.
מטרת החוקרים הייתה לערוך מטה-אנליזה של מחקרים פרוספקטיביים בינלאומיים שהצטברו מאז תחילת השימוש ב-FRAX כדי להעריך את מידת ההשפעה של ספור משפחתי של שברים מסוגים שונים( לא רק שבר ירך אצל אחד ההורים) על הסיכון לשבר.
נכללו נתונים על 350,542 גברים ונשים מ-42 מחקרים ב-29 ארצות, בגיל ממוצע 66.9 שנים (טווח 20-111), עם 2.8 מיליון שנות מעקב. שבר ירך להורה נמצא אצל 11.7% (9.6% מהגברים ו-12% מהנשים).
במהלך המעקב ארעו שברים אוסטיאופורוטיים בקרב 36,535 משתתפים, 8977 מהם סבלו משברי ירך.
נבדק הקשר בין ספור משפחתי של שבר ירך או שבר אחר והסיכון לשבר קליני, שבר אוסטיאופורוטי כלשהו או שבר אוסטיאופורוטי עיקרי (אמה רחיקנית, זרוע קריבנית, ירך וחוליה). נערכו התאמות לגיל, מין, צפיפות עצם ומשך המעקב.
לא נמצא הבדל בין נשים לגברים במידת ההשפעה של שברים במשפחה על הסיכון לשבר . שבר ירך לאחד ההורים היה קשור בסיכון הגבוה ביותר לשבר מכל סוג, תוספת סיכון 37% לשבר ירך, 19% לשבר אוסטיאופורוטי עיקרי ו-15% לשבר כלשהו. לצפיפות העצם הייתה השפעה קלה בלבד על התוצאות. גורמים אחרים כגון גיל הצאצא, משך המעקב או מין ההורה לא שינו את התוצאה.
באנליזה נוספת נמצא ששבר כלשהו אצל אחד ההורים או שבר ירך אצל אח או אחות השפיעו במידה דומה להשפעת שבר ירך אצל הורה על הסיכון לשברים אצל הצאצא.
מסקנת החוקרים היא ששבר ירך להורה או אח/אחות הוא בעל יכולת הנבוי הגבוהה ביותר לשבר ירך אצל הצאצא, אך גם ספור משפחתי של שבר כלשהו מנבא שברים, באופן בלתי תלוי בצפיפות העצם. נראה שספור משפחתי של שברים הוא בעל חשיבות ויש לשקול את הכללתו באלגוריתם FRAX .
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האשה, רמת אביב.