צעדים לשיפור בריאות העצם לפני הניתוח ולאחריו עשויים להפחית את שעור הסיבוכים. כך עולה ממחקר שפורסם בגיליון חודש אוקטובר של הירחון International Osteoporosis עוד בגיליון: סיכון לשברים לאחר השתלת מיח עצם, שעור גבוה של שברים בלתי מאובחנים בחוליות באנשים עם שבר של האמה, האם חולי מיאסתניה גראביס נמצאים בסיכון מוגבר לשברים?
סיכון לשברים לאחר השתלת מיח עצם:
מטרת המחקר הייתה לבחון את הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים בקרב אנשים שעברו השתלת מיח עצם בהשוואה לאוכלוסייה הכללית בשוודיה, מטרות נוספות היו לבדוק האם יש שוני בסיכון לשברים לפי מקור ההשתלה: השתלה מתורם או השתלה עצמית, והאם מחלת שתל נגד מאכסן (סיבוך שכיח של השתלת מיח עצם) משפיעה על הסיכון.
החוקרים בחנו את הסיכון לשברים במחקר רטרוספקטיבי שכלל 8463 בני 18 לפחות שעברו השתלת מיח עצם בשנים 1997-2016, בהשוואה לשעור השברים בכלל האוכלוסייה השוודית באותן השנים. הגיל הממוצע בעת ההשתלה היה 52.4 שנים.
בתקופת המחקר קרו 90 שברי ירך בקרב המושתלים (1.1% הן בגברים והן בנשים) ו-361 שברים אוסטיאופורוטיים עיקריים (בקרב 3.2% מהגברים ו-6% מהנשים). לאחר השוואה לאוכלוסייה הכללית, נמצא שהסיכון לשבר ירך במושתלים היה פי 1.99 בנשים , ופי 2.54 בגברים, הסיכון לשבר אוסטיאופורוטי עיקרי במושתלים היה פי 1.36 בנשים ופי 1.61 בגברים.
החל משנת 2005 נעשתה הבדלה במאגר הנתונים בין השתלת מיח עצם מתורם להשתלת מיח עצם עצמית . בשנים 2005-2016 נערכו 1865 השתלות מתורם ו- 3982 השתלות עצמיות.
נמצא שהסיכון לשברים בעקבות השתלה מתורם היה גבוה במיוחד: בקרב 1865 מושתלים מתרומת מיח עצם נמצא סיכון של פי 5.24 לשבר ירך , ופי 2.08 לשבר אוסטיאופורוטי עיקרי. בקרב גברים שעברו השתלה עצמית של מיח עצם נמצא סיכון מוגבר פי 1.77 לשבר ירך ופי 2.34 לשבר אוסטיאופורוטי עיקרי בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, אך לא נמצא סיכון מוגבר מובהק לשברים בנשים לאחר השתלה עצמית.
שברי ירך אירעו 2.7 שנים בממוצע לאחר השתלה מתרומה ושברים אוסטיאופורוטיים עיקרים אירעו בממוצע 2.7 שנים לאחר ההשתלה. מחלת השתל נגד המאכסן לא הייתה קשורה בסיכון מוגבר לשברים.
החוקרים מסכמים כי נמצא סיכון מוגבר לשברי ירך ושברים אוסטיאופורוטיים עיקריים אצל מי שעברו השתלת מיח עצם במעקב של עד 19 שנים. וכי הסיכון היה גבוה יותר לאחר השתלת מתורם בהשוואה להשתלה עצמית.
שעור גבוה של שברים בלתי מאובחנים בחוליות באנשים עם שבר של האמה:
מטרת המחקר הייתה לבחון את שכיחות השברים השקטים בחוליות באנשים שסבלו משבר של הרדיוס הדיסטלי (שבר של עצם האמה בסמוך לשורש כף היד). שברים שקטים בחוליות עלולים שלא להיות מאובחנים, אך הם קשורים לסיכון מוגבר לתחלואה, לתמותה ולשברים בירך באותה מידה כמו שברים סימפטומטיים בחוליות.
החוקרים אספו נתונים מ-720 אנשים שנבדקו עקב שבר ברדיוס דיסטלי (לאחר חבלה לא-קשה) במרכז רפואי שלישוני בבירת פקיסטן, בין 01.2021 ל-01.2022. בדיקות דימות לעמוד השדרה הגבי ו/או המתני נערכו ל-512 משתתפים שהיו בני 45 לפחות ולא סבלו מאחר מהמצבים הבאים: שברים אוסטיאופרוטיים קודמים, טיפול בסטרואידים, מחלות רקע העלולות להגביר סיכון לשברים כולל מחלות כבד וכליה, תירואיד, פרתירואיד, תסמונות אי ספיגה ממערכת העיכול, סוכרת או איידס.
הגיל הממוצע היה 55 שנים, ו-87.5% מהנבדקים היו נשים.
שברים שקטים בחוליות אותרו אצל 41.2% מהנבדקים, אך רק 2.3% טופלו לאוסטיאופורוזיס. חלוקת השברים לפי מיקום: 32.7% בעמוד השדרה הגבי, 43.12% בעמוד השדרה המתני ושברים מרובים בעמוד השדרה הגבי והמתני נמצאו אצל 24.17%. כשליש מהשברים היו בדרגה חמורה (איבוד של לפחות 40% מגובה החוליה), וכשני שליש היו בדרגת חומרה קלה עד בינונית (איבוד גובה של 25-40%).
החוקרים מסיקים ששברים אוסטיאופורטיים בחוליות קורים בכמחצית מהאנשים הסובלים משבר ברדיוס הדיסטלי. לאור זאת מן הראוי לשים דגש על הערכת הסיכון לנפילות לאחר שבר רדיוס ומתן טיפול תרופתי מתאים למניעת שברים נוספים.
סיכון לשברים בחולי מיאסתניה גראביס:
מיאסתניה גראביס היא מחלה אוטואימונית הפוגעת בקשר בין עצבים לשרירים, על רקע נוגדן כנגד הקולטנים לאצטיל כולין או כנגד האנזים טירוזין קינאז יחודי לשריר. אפשרויות הטיפול כוללות עיכוב של האנזים אצטיל כולין אסתראזה (על ידי כך מגבירים את רכוז האצטין כולין במפגש עצב-שריר) או טיפולים מדכאי חיסון, כגון סטרואידים.
הלוקים במחלה עלולים לסבול מחולשת שרירים, התעייפות מהירה וירידה בכושר ובפעילות הגופנית. חולי מיאסתניה גראביס נחשבים כבעלי סיכון מוגבר לשברים עקב חולשת השרירים המאפיינת את המחלה והחשיפה לסטרואידים, אך לא הייתה לכך הוכחה קלינית עד כה. מחקרים שונים שנערכו בנושא הניבו תוצאות לא עקביות.
החוקרים ערכו סקירת ספרות מקיפה שכללה את כל המחקרים הרלבנטיים שפורסמו עד 11.2023 לשם איתור מחקרים אפידמיולוגיים שהשוו היארעות אוסטיאופורוזיס או שברים בין חולי מיאסתניה גראביס, בני 18 שנים לפחות, לבין אנשים ללא המחלה.
מתוך 4235 פרסומים אותרו 3 עם 34,865 משתתפים שהתאימו לדרישות המחקר. המחקרים נערכו בבריטניה, טיוואן וקנדה. האוכלוסיות במחקרים הללו לא היו זהות מבחינת גיל ואופן הטיפול במיאסתניה . במטה-אנליזה לא נמצא הבדל משמעותי בסיכון לשברים בין שתי הקבוצות. עקב מגבלות המחקרים שנכללו באנליזה לא היה ניתן לערוך השוואה לגבי הסיכון לאוסטיאופורוזיס.
מסקנת החוקרים היא כי לא נמצאה תמיכה להנחה שחולי מאסתניה גראביס נמצאים בסיכון מוגבר לשברים. ההסבר לכך אינו ברור ונדרש מחקר נוסף להבהרת העניין.
שבר אוסטיאופורוטי קודם קשור בשעור גבוה יותר של סיבוכים אחרי החלפת מפרק הכתף:
החלפת מפרק הכתף היא טיפול שכיח ומועיל לאוסטיאואריתיטיס של המפרק. ככל שהאוכלוסייה מזדקנת עולה שעור חולי אוסטיאופורוזיס שנזקקים לניתוח החלפת מפרק הכתף. לעתים נדרש ניתוח חוזר עקב סיבוכים כגון שבר ליד המפרק המושתל, זיהום מקומי או התרופפות של המשתל עקב נמק לא זיהומי של העצם. היארעות שבר אוסטיאופורוטי לפני ניתוח החלפת מפרק הכתף נקשרה לסיכון מוגבר של סיבוכים בטווח הקצר לאחר הניתוח, אך הקשר עם סיבוכים ארוכי טווח לא היה ידוע. מטרת המחקר הייתה לאפיין את הקשר בין שבר אוסטיאופורוטי קודם לבין הסיכון לסיבוכים במהלך 8 שנים לאחר הניתוח. הסיבוכים שנחקרו הם צורך בתיקון כירורגי, שבר סמוך לתותב המושתל ושבר אוסטיאופורוטי.
החוקרים נעזרו בבסיס נתונים גדול של חברת ביטוח רפואי בארה"ב, הכולל מידע על 165 מיליון בני אדם בתקופה שבין 01.2010 ל-10.2020. מבסיס נתונים זה אותרו 15,262 אנשים בני 50 לפחות שעברו החלפת מפרק כתף , ושהיו עבורם נתוני מעקב במשך 3 שנים לפחות לפני הניתוח ולפחות שנתיים אחריו. (לא נכללו אנשים עם מחלות ממאירות, או מצבים רפואיים הקשורים לאוסטיאופורוזיס וכן מי שקיבלו טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס).
מתוך קבוצה זו אותרו 7631 אנשים שסבלו משבר אוסטיאופורוטי (אגן, ירך, ברך, אמה, זרוע ועמוד שדרה) במהלך 3 השנים שקדמו לניתוח. הותאמה 1:1 קבוצת ביקורת של אנשים שלא סבלו משבר. ההתאמה הייתה לפי גיל, מגדר, תחלואה נלווית, עישון, השמנה, סוכרת וצריכת אלכוהול.
ההיארעות המצטברת של הסיבוכים ארוכי הטווח הייתה גבוהה במידה משמעותית בקרב מי שסבלו משבר במהלך 3 שנים לפני הניתוח בהשוואה לאלה שלא סבלו משבר קודם. שבר קודם לניתוח העלה את הסיכון לניתוח חוזר ב-48%, את הסיכון לשבר סביב המישתל ב-298% ואת הסיכון לשבר אוסטיאופורוטי נוסף ב-839%.
מסקנת החוקרים היא כי שבר אוסטיאופורוטי הוא גורם סיכון משמעותי לסיבוכים מאוחרים של ניתוח להחלפת מפרק הכתף: ניתוח חוזר, שבר ליד המישתל ושבר אוסטיאופורוטי נוסף. זיהוי של המטופלים בסיכון גבוה עם דגש על צעדים לשיפור בריאות העצם לפני הניתוח ולאחריו עשוי להפחית את שעור הסיבוכים.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האישה, רמת אביב.