כך עולה ממחקר שפורסם בגיליון נובמבר של הירחון International Osteoporosis עוד בגיליון זה: סיכוי נמוך יותר להתחלת טפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס לגברים שסבלו משבר ירך לעומת נשים שסבלו משבר זהה. ועוד: האם התחלת טפול עם ביספוספונאט בסמוך לניתוח עקב שבר אוסטיאופורוטי משפיעה על תהליך החלמת השבר?
סיכון לשברים בגברים עם סרטן ערמונית תוך טיפול הורמונלי:
אבחנה של סרטן הערמונית היא האבחנה השכיחה ביותר של ממאירות בגברים ומרבים המקרים מאותרים לאחר גיל 60. טיפול להפחתת אנדרוגן (דיכוי הפרשת הורמון הטסטוסטרון) נמצא יעיל להארכת תוחלת החיים של הלוקים בגידול זה, והוא ניתן לכמחצית מהחולים בשלב כלשהו של מחלתם. טיפול זה מגביר סיכון לשברים, ביחוד כאשר הוא ניתן לאורך זמן, או בשילוב עם טיפול קרינתי, אך לא ברור אם הסיכון הוא לשברים עקב עצם שברירית (שברים אוסטיאופורוטיים). מטרת המחקר הייתה להעריך את הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים לעומת שברים משניים לסרטן (על רקע גרורה לשלד) בגברים עם סרטן ערמונית וטיפול להפחתת אנדרוגן.
המחקר, שנערך בהולנד, היה מחקר רטרוספקטיבי, שכלל 471 גברים בגיל ממוצע 70.5 שנים, עם סרטן ערמונית שאובחן בין 11.2014-12.2019: מביניהם 227 קיבלו טיפול להפחתת אנדרוגן בעת הכניסה למחקר או במהלך המעקב ו-244 לא טופלו.
משך המעקב היה בממוצע 5 שנים אצל מי שלא קיבלו טיפול להפחתת אנדרוגן, 3.4 שנים אצל מי שהיו על טיפול כזה בתחילת המעקב, ו-4.1 שנים אצל מי שהחלו טיפול תוך כדי המעקב.
שברים ארעו אצל 60 משתתפים, 80% מהשברים היו על רקע עצם שברירית ו-20% היו קשורים בממאירות. טיפול להפחתת אנדרוגן היה קשור בסיכון מוגבר פי 5.1 לכל סוגי השברים בעת נטילת הטיפול, ופי 3.61 לשברים אוסטיאופורוטיים. לא ניתן היה לחשב את הסיכון היחסי לשברים עקב הגידול. לאחר הפסקת הטיפול לא נצפה סיכון מוגבר לשברים.
החוקרים מסכמים כי טיפול להפחתת אנדרוגן קשור לסיכון מוגבר לשברים אוסטיאופורוטיים תוך כדי הטיפול. הסיכון המוגבר לשברים נצפה כבר תוך 6 חדשים מתחילת הטיפול, ונותר מוגבר לאורך זמן. תוצאות המחקר מדגישות את הצורך לתת את הדעת למניעת שברים כבר בתחילת הטיפול.
סיכוי קטן יותר להתחלת טיפול לאוסטיאופורוזיס בגברים לאחר שבר ירך:
שבר צוואר ירך הוא הסיבוך הקשה ביותר של אוסטיאופורוזיס בהיותו גורם לנכות ולתמותה. התמותה לאחר שבר צוואר ירך גבוהה יותר בגברים לעומת נשים אחרי גיל 65. התחלת טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס לאחר שבר צוואר ירך מפחיתה סיכון לשברים נוספים.
מטרת המחקר שנערך בארה"ב הייתה להעריך הבדלים בין המינים לגבי התחלת טיפול לאוסטיאופורוזיס אחרי שבר ירך.
המחקר כלל 151 גברים ו-161 נשים בגיל 65 שנים שנותחו עקב שבר צוואר ירך בשנים 2006-2011. לא נכללו במחקר מי שהיו מרותקים למיטה ב-6 החדשים שקדמו לשבר, או מי שסבלו משבר פתולוגי (על רקע גידול). מתן טיפול לאוסטיאופורוזיס נבחן בתחילת המחקר (עד 22 ימים מתחילת האשפוז עקב השבר), וכן,6 ו-12 חדשים לאחר השבר. נתונים על שנת מעקב מלאה נמצאו אצל 255 משתתפים.
מבין 312 המשתתפים, רק 53 קיבלו טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס בנקודת ההתחלה, ורק 35 החלו טיפול במהלך שנת המעקב. הסיכוי להתחלת טיפול אצל גבר היה נמוך ב-58% לעומת הסיכוי להתחלת טיפול אצל אישה. גורמים שהעלו את הסיכוי לטיפול תרופתי הן בנשים והן בגברים במהלך השנה לאחר השבר היו טפול תרופתי בנקודת ההתחלה. איבחון אוסטיאופורוזיס וצריכת אלכוהול מועטה העלו את הסיכוי למתן טיפול תרופתי בנשים. הגיל עצמו העלה את הסיכוי להתחלת טיפול בגברים במידה משמעותית אך צנועה (9%).
החוקרים הסיקו שמבוגרים עם שבר ירך זוכים לשעור נמוך (רק 28%) של טיפול לאוסטיאופורוזיס במהלך שנה לאחר השבר, ושעור התחלת טיפול בגברים נמוך עוד יותר לעומת נשים.
האם התחלת טיפול עם ביספוספונאט בסמוך לניתוח עקב שבר אוסטיאופורוטי משפיעה על תהליך החלמת השבר?
תוצאות ממחקרים קודמים תמכו באפשרות שטיפול עם ביספוספונאטים מפחית את הסיכון לשברים חוזרים ומקדם את תהליך ההחלמה לאחר שבר, אך התזמון המיטבי של התחלת הטיפול לא היה ברור. החוקרים ערכו מטה-אנליזה כדי להעריך את המידע הקיים על מתן ביספוספונאטים בסמוך לשבר (פרק הזמן שבין 7 ימים לפני ניתוח לתיקון השבר לבין 7 ימים אחרי הניתוח), בהשוואה לטיפול שלא בסמוך לשבר או לאי-טיפול .
החוקרים ערכו סקירה מקיפה של הספרות שפורסמה בנושא עד פברואר 2023 ומתוך 1347 מאמרים איתרו 19 מחקרים קליניים שהיו מתאימים לאנליזה וכללו 2543 משתתפים בני 18 לפחות. הנושאים העיקרים שנבחנו היו ריפוי שבר, משך ההחלמה והארעות שברים חדשים. ריפוי השבר נבחן בשתי נקודות זמן: 4-6 שבועות לאחר הניתוח ו-10-12 שבועות לאחר הניתוח.
נושאים משניים שנבחנו היו: צורך בניתוח חוזר, כשלון בקיבוע השבר או דליפת דבק ניתוחי, צפיפות עצם, סמנים ביוכימיים של העצם, יכולת תפקודית וניטור תופעות לוואי.
נמצא ששעורי ריפוי השברים ומשך תקופת הריפוי לא היו שונים בין מי החלו טיפול עם ביספוספונאטים בימים סביב הניתוח לעומת מי שטופלו שלא במסגרת זמן זו. הסיכון לשבר נוסף פחת ב-65% בקרב אלו שטופלו עם ביספוספונאטים בהשוואה למי שלא טופלו בכלל. טיפול עם ביספוספונאטים סביב ניתוח היה כרוך בשעור גבוה יותר של תופעות לוואי מסוג חום, כאבי מפרקים וכאבי שרירים בהשוואה לאי טיפול. התחלת מתן ביספוספונאטים סביב הניתוח לא השפיעה על הצורך בניתוח חוזר, על כישלון בקיבוע השבר או על דליפת דבק ניתוחי. בהשוואה בין מי שטופלו עם ביספוספונאטים 6 ו-12 חדשים לאחר הניתוח לבין מי לא טופלו נמצא יתרון למטופלים: צפיפות עצם גבוהה יותר ורמה נמוכה יותר של סמנים ביוכימיים בדם.
לא נמצא הבדל בהחלמה התפקודית בין מי שטופלו עם ביספוספונאטים לבין מי שלא טופלו. כמו כן לא היו הבדלים בחומרת הכאבים בין מטופלים ללא מטופלים שבוע לאחר הניתוח ו-6 חדשים לאחר הניתוח, אך אצל מטופלים עם ביספוספונאט נמצאו דרגות כאב נמוכות יותר שנה לאחר הניתוח. החוקרים הסיקו כי טיפול עם ביספוספונאטים סמוך לניתוח לתיקון שבר אינו מפריע לתהליך ההחלמה ובסך הכל יש לו השפעה חיובית על חולים עם שבר אוסטיאופורוטי.
מאת: ד"ר איריס ורד. רופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובמרכז בריאות האישה, רמת אביב.